הכי אני אוהבת בספר זה את האווירה שהסופר.ת מצליח להעביר לי. ויותר מזה -להכניס אותי לתוכה. אני אוהבת להרגיש שאני בתוך הסיפור, ולא משקיפה עליו מהצד.
והספר הזה- מצליח לעשות את זה, ובגדול.
קראתי כמה וכמה מותחני ריגול, אבל הספר הזה, יותר מכולם (או לפחות זה שהכי התקרב לתחושות שעורר בי "בית ספר לקסם אישי") ממש גרם לי לחוות את הכתוב.
מותחן ריגול הוא כמו מתכון מדויק בו צריך מינון נכון של כל המרכיבים. יש בספר הכל, ובמידה הנכונה, כולל הומור דק הנחבא בין השורות, כזה שלא רק העלה בי חיוך, הוא גם הוסיף להן על הדרך את העִבּוּי הנכון הנחוץ לדמות, ממש כמו כשיוצרים דמות מחימר, אותה צריך ללוש וללוש, לעבות פה ושם, עד שהיא מגיעה למידות הנכונות. רק שפה זה נעשה ע"י מילים.
ואזהרה: אל תקראו את הספר כשיש לכם מאפה מבצק פילו בתנור. ואל תשאלו איך אני יודעת. רמז: דווקא יפה לו, למאפה פילו להיות שחום. זה מוסיף לו עוד קריספיות.
אז מיהו טום רינגר?
אוקיי, הוא לא אף אחד. זה סתם שם אמריקאי / קנדי גֵּנֵרִי. דמות מחופשת המנסה להיטמע באוניברסיטת הרווארד על תקן חוקר, כשמתחת לתחפושת חי ופועם סוכן המוסד תומר כוהנר, שנשלח לשם כדי לחקור פעילות עוינת של האיראנים.
יש תמיד הילה הֵרוֹאִית סביב סוכנים זרים. ההתחפשות, והגלישה הזו מדמות לדמות- יש בהם איזה קסם שכל אחד היה שואף לו בזמן כזה או אחר.
אבל ההילה הזו מתעתעת.
כי להיות סוכן זר זה קצת כמו להיות שחקן. אתה עוטה על עצמך דמות מסוימת, אתה מקבל הוראות בימוי עד הפרט הכי רטן, אבל בעוד השחקן עולה על הבמה, משחק את המשחק מול אורות הבמה המאירים אותך, הסוכן הזר מגלם את התפקיד בדיוק ההפך. הוא עמוק בצללים, ללא קהל, ללא מחיאות כפיים, נע בין שני עולמות. אחד אפל וחסוי, והשני זה האמיתי. החיים. ופה הכישרון של הסוכן בא לידי ביטוי, המיומנות שלו להלך בין שני העולמות. ולא רק לשמור על הזהות הבדויה מכל משמר, צריך גם לדעת לקבור עמוק עמוק את הזהות האמיתית שלך, לא לתת לשום דבר לעורר אותה, או לתת לה לעורר בנו דברים. כמו שפה, כמו מוזיקה ישראלית. אסור לשתי הזהויות להיפגש, וזה דבר שדורש דריכות תמידית, כזו שמונעת ממך להחליק לטעויות.
ואת זה כותבת איסרוב בכישרון גדול. היא בעצמה גולשת בכתיבה רהוטה וקולחת בין שני העולמות, כשהיא לא פוסחת על ההיתקלויות הקטנות שמתפלקות, ותופסות את רינגר. הן במרחב הפיזי, והן ברגשי.
הבדידות של תומר / טום היא כמו עוד ישות בסיפור. היא נוכחת, היא מורגשת לכל אורך הסיפור, היא משתלבת, היא מרכיב חשוב, והיא כתובה נהדר.
שאר דמויות המשנה (ותודה ענקית על כך שהן לא מרובות, כמו בדר"כ במותחנים) כתובות לעילא (!) כל אחת מהן! כל אחת היא עולם שלם שאיסרוב כתבה בדייקנות והן לא פחות ממושלמות.
אהבתי את בחירת שם הספר שהיא חכמה ונכונה. והדגש הוא על להיות. כי זה הרבה יותר מהסיפור של טום רינגר, זה ממש להיות הוא, להיות מישהו אחר.
וכמובן כמובן, תמונת הכריכה המדהימה, שהיא ציור, ועלי הוא הילך קסם ( האור, ההשתקפויות) ולא רק הטכניקה שהיא יפהפיה, אלא גם מאפיינת את דמותו של טום.
אז,
הבשורה הטובה היא שהספר הוא ספר ראשון מתוך סדרה. אני רק מקווה לא לחכות יותר מדי, רוצה עוד, ומהר!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
