השנה היא 1921 פנאנג מלזיה ולזלי המלין ובעלה רוברט מארחים לשבועיים את הסופר סומרסט מוהם ומזכירו \ מאהבו. בתחילה לזלי לא נלהבת מהאירוח ומהסופר המתקשה בדיבור, במיוחד כאשר היא מבינה שהיחסים בין הסופר הנשוי למזכירו אינם רק יחסי עבודה, אולם בהמשך היא נפתחת אליו ומספרת לו סיפור של בגידה שקרה 11 שנה קודם ןעל המנהיג הסיני שהתארח בביתם.
את סומרסט מוהם הכרתי דווקא דרך סרט : הצעיף הצבעוני . הסרט מצויין ועורר את סקרנותי לגבי הסופר . בחנות ספרים משומשים בהודו ראיתי 4 כרכים עבים של סיפורים הקצרים אבל לא רכשתי. בארץ מצאתי את אוסף הסיפורים שלו גשם וקראתי את הסיפור הראשון שעל שמו הספר . הוא הרגיש לי טרחני ומיושן ומאז הספר על המדף. בספר אחר שקראתי מוזכר הסיפור הפרוטה והירח שדגדג את סקרנותי אבל בזה פחות או יותר מסתכמת היכרותנו.
אני אוהב ספרים שלוקחים דמויות אמיתיות ועושים בהם כבשלהם ובמיוחד אם הדמות הזו היא של סופרים.ת . כשסיימתי את הספר ניסיתי להזכר כמה ספרים קראתי שהייתה בהם דמות סופר אמיתי וגיליתי שלא הרבה . אנטוני הורוביץ הפך עצמו לדמות בסדרת ספרי מתח , דן סימונס עושה את זה הרבה בספרים בין הסופרים שהפך לדמויות : קיטס , המינגווי , דיקנס ווילקי קולינס, הנרי גימס ומארק טווין.
טאן טוואן אנג (Tan twan eng ) הוא סופר מלזי ממוצא סיני שמחלק את זמנו בין דרום אפריקה למלזיה, לפני שנה שמעתי את ספרו גן ערפילי הערב והתרחש במלזיה בשנות החמישים ובזמן הכיבוש היפני במלחמת העולם השניה. זה היה ספר מצויין והיה לי ברור שארצה לקרוא\שמוע ספר נוסף שלו. כאשר ראיתי שהוא מועמד לפרס בוקר זה קידם אותו ברשימת הקריאה.
יש משהו מהפנט בכתיבה של אנג סוג של רוגע שמתחתיו זורמים זרמים עזים, אבל הספר הזה נופל מקודמו.
הספר מנסה לעשות איזה הומאז לספריו של מוהם . כיוון שעדיין לא קראתי את ספריו אני משער שחלק מהרפרורים או התגלגלות העלילה התפספסו על ידי. יש בספר התייחסות לגשם שיצא מעט לפני כן ונחשב שערוריתי והרבה התייחסות לספר עיון שהוציא באותה שנה מוהם על טיולו בסין שלאחר המהפכה. לפי הספר מוהם נהג לצאת למסעות במזרח כדי לאגור עלילות וסיפורים שאחר כך שזר בספריו מאותה הבנה מנסה הספר לרמז לעלילות שיכתוב הסופר אחרי 1921 כגון סיפור המכתב והצעיף הצבעוני. Dם מערכות היחסים הכושלות שמופיעות הרבה בספריו מתגלגלות לתוך עלילת הספר . הנשים של התקופה , גם ואולי בעיקר הלבנות הפריווילגיות , מתאורות כאילו הן כלואות בכלוב הנישואין וגורלן תלוי לחלוטין בחסדי בעליהן או אביהם.
דמות אמיתית נוספת שנמצאת בסיפור היא דמותו של סון יאט סון – מהפכן סיני ונשיאה הראשון של הרפובליקה הסינית. לא הכרתי אותו לפני הספר והאמת אינני יודע הרבה על כינון הרפובליקה הסינית.
סומרסט מוהם היה דמות מעניינת. הוא היה מרגל במלחמת העולם הראשונה וגם רופא באמבולנס שם גם פגש את מי שיהיה מאהבו עד לשנות הארבעים. הוא היה נשוי עד סוף שנות העשרים והייתה לו ילדה מנישואין אלו ולפחות לפי הספר אישתו דאגה דרך קשרים ברשויות שמאהבו האמריקאי לא יוכל להכנס לאנגליה. הוא גמגם, באנגלית עושים הבחנה בין stature ל stammer . במקרה של מוהם זה היה stammer קושי להציא מילים. הוא נולד במקור בצרפת , התייתם וגדל באנגליה – בקיצור הוא דמות נהדרת אבל בספר רק צל של דברים אלו מובאים. היופי בכתיבת דמות אמיתית הוא כל פיסות המידע שנחשפות עליה, המגבלה שבדרך כלל קורית בספרים כאלו היא הכבילה של הדמיון על ידי המציאות וזה גם מה שקורה בספר הזה ומונע ממנו להתרומם . אנג מנסה לדבר על זכויות נשים , על המהפכה הסינית עם הומוסקסואליות בארון והכאב שהיא גורמת לנשים שמשלמות בנישואין לגברים בארון ובין לבין גם את להביא עולם שיטרף מאוחר יותר על ידי מלחמת העולם השניה. הוא נוגע יפה בכל אלו אבל סך הדברים מכביד על הסיפור . זה עדיין ספר טוב , פשוט ממוקד מטרה מדי לטעמי.
במהלך ההקשבה חזרתי לקרוא את גשם . הוא הרבה יותר טוב וטורד ממה שזכרתי . בשנתיים האחרונות חזרתי לקרוא את אגאטה כריסטי והיא הכינה אותי לטרחנות הבריטית שמופיע גם אצל מוהם . אני אמשיך לדגום את סיפוריו אם כי הוא לא מאה אחוז כוס התה שלי.
לזלי,ככלי של הסופר , שואלת את מוהם בשלב מסויים למה הוא כותב תמיד על מערכות יחסים כושלות וגם מעלה תהיה מדוע למרות שכמעט לא הסתיר את הומוסקסואליותו הוא לא מבטא אותה בספריו.
זה רומן היסטורי טוב שמזגזג בין קולה של לזלי לסיפור מעיני סומרסט מוהם הוא עשיר בפרטים מעניינים על התקופה הלך החשיבה והדמויות . הוא כתוב טוב ומתפתח יפה אבל מלבד הבונוס המידעי לא נותר לי ממנו הרבה אחרי.
לחובבי מוהם ורומנים היסטורים .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
