ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 באוגוסט, 2023
ע"י roeilamar
ע"י roeilamar
חמוד מאוד. בניגוד ל"קמצן" לא היה כאן שום קטע שבאמת הצחיק אותי עד לצחוק בקול רם, אבל נו, הרבה מההומור כאן נשען על המשחק, ניתן לו את ההנחה הזו.
מה שכן, בניגוד ל"קמצן" דווקא מאוד אהבתי את הסיום. הוא מאוד פוליטי ומושחז, יש בו ביקורת מרומזת כלפי השלטון הצרפתי בתקופה להרגשתי, אבל מרומזת מספיק כדי שהמלך יוכל לראות את המחזה הזה ולהנות ממנו.
מילה על מבנה המחזה והתרגום; זה מחזה מחורז, והקריאה בו הייתה די מוזרה עבורי.. לא יודע מה זה בדיוק, אבל משהו בקריאת המחזה זרק אותי לאיזה uncanny valley. מניח שזה פחות בשבילי או שאני צריך להתרגל לאופן הכתיבה הזה. למרות שמצד שני קראתי לא מזמן את "כלאדם" המחורז ודווקא אהבתי את החריזה, אז לאד'ע..
בכל מקרה, התרגום של אלי ביז'אווי מאוד קולח ומודרני, שזה נהדר עבור קומדיות בעיניי. גם אהוד מנור תרגם את המחזה הזה ומאוד אהבתי את תרגומו ל"קמצן", אבל לצערי לא מצאתי את תרגומו בספרייה. אם אמצא אותו מתישהו אני אשווה.
6.5 \ 10
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני שנתיים)
רועי על הסטריוטיף הטרטיפי
יש הצגה בשם " הרב קמע" והיא כמעט אחד לאחד לאותו רעיון של מולייר. מאוד מאוד עם ניחוח פוליטי.בכלל באותה עת יצאו גם סרטים אמריקאים על הרעיון של מסיונריות מדלת לדלת. לחילונים הצגה קשה לצפייה. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
