הספר "מעוף הנשרים" (הוצאת מודן, 1999) מאת ג׳ק היגינס(ששמו האמיתי הוא הרי פטרסון), הוא מותחן נוסף בסדרת ספרי המתח שלו על מלחמת העולם השנייה. בעוד שחלק מן הדמויות והאירועים המדויקים עשויים להיות דמיוניים, הספר מבוסס על אירועים אמיתיים מאוד. גיבורי הספר הם של מקס והארי קלסו אשר נולדו בארצות הברית, לאם גרמנייה ולאב אמריקני. הם הופרדו בהיותם ילדים, כאשר אימם לקחה איתה את מקס וחזרה לגרמניה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מתגייסים השניים לחילות האוויר של המדינות הן גדלו. מקס, שהפך לברון ואן האלדר בזכות מוצאה האציל של אמו, בגר והפך לאלוף טייס של הלופטוואפה. הארי הוא טייס יאנקי בחיל האוויר המלכותי הבריטי, גם כן בהצטיינות. " מחסור חמור בטייסים הביא להעברתו לטייסת מפציצי האליפקס, שיצאו לגיחות מעל הים התיכון לאיטליה. בינואר 1943, הוא היה אמור להפציץ מבנים בטרנטו, אך מזג אוויר גרוע במיוחד פיזר את מטוסי הלהק. בעודו מפלס דרכו בקושי בתוך הערפל, הבחין בספינת הקרב האיטלקית "אורסיני", שינה את התוכנית ביוזמתו, והתקיף מגובה של אלפיים רגל, כשהוא גורם לשתי פגיעות ישירות, שהביאו לשקיעתה" (עמ׳ 131). המעלל הפך את הארי לאגדה בקרב חיל האוויר הבריטי והוא עוטר במדליה נוספת על גבורתו.
כמו ספרו המופתי "הנשר נחת" הושפע הספר מחילוץ מוסוליני מגראן סאסו בשנת 1943. "זה היה מהלך חלקלק, איך שאיש האס־אס הזה, סקורצני, והצנחנים הגרמנים חטפו את מוסוליני ממקום שביו בראש ההר. זה מוכיח לכל העולם שלהיטלר יש עדיין זרוע ארוכה" (עמ׳ 156), מעיר בספר קצין בכיר וחברו השיב לו כי "צ׳רצ׳יל אמר לבית הנבחרים שהיתה זו פעולת הקומנדו המבריקה ביותר במלחמה" (עמ׳ 157). ובהמשך לכך, נקלעים שני האחים לעלילת ביון חשאית וסוערת, כאשר כדי לחלץ את הארי משבי הנאצים הוטל על מקס להתנקש בחיי הגנרל אייזנהאואר. הספר שב והפגיש את הקוראים עם דמותו של רב־המרגלים ברגידיר־גנרל (ופרופסור) דוגאל מונרו ועוזרו רב־סרן ג׳ק קארטר, הזכורים לטוב מספרו המצוין "קולד הארבור", המנסים לנצלם למטרותיהם, ועל האחים לגייס את כל אומץ ליבם על מנת להיחלץ בשלום מן המלחמה.
גם בספר הזה היגינס מציג גיבור שהוא חייל גרמני מצטיין אך אינו נאצי, מקס ואן האלדר. זו טכניקה ידועה, שהיגינס הוא מראשוני המשתמשים בה, שבה הוצגו לקוראים, לצד נאצים מרושעים בתכלית כמו היטלר והימלר, גם גרמנים טובים, ישרים, אמיצים והגונים, שנקלעו לתופת המלחמה שלא באשמתם, ומשתדלים לעשות בה כמיטב יכולתם מבלי לאבד צלם אנוש. לרוב תוארו אלו כחיילים מעולים וגם כמי שאחד מהוריהם הינו בריטי או אמריקני. אמנם זו יצירה בדיונית, ואמנם היו גם היו גרמנים שהיו חסידי אומות עולם (אוסקר שינדלר, למשל), אבל הניסיון להציג "גרמנים טובים" הוא במקרה הטוב לא מדויק, ובמקרה הרע מזלזל באינטיליגנציה של הקורא. היגינס הוא סופר מוכשר והיו לו ספרים מרתקים ומותחים. זה, לצערי, אינו אחד מהם.
