"האלדר הוביל צוות סודי, שמטרתו הייתה להתנקש בחיי הנשיא רוזוולט וראש הממשלה צ'רצ'יל בקהיר, לפי פקודתו הישירה של אדולף היטלר" (עמוד 26).
1943 היא שנה שאלו הכותבים ספרי מתח אודות מלחמת העולם השנייה אוהבים במיוחד. הדבר קשור ככל הנראה לעובדה שבשנה זו היה עדיין גורל המלחמה תלוי על בלימה במידה מסוימת. בעלות הברית טרם פלשו לצרפת במסגרת פתיחת החזית המערבית, עיקר הקרבות הגדולים באיי האוקיינוס השקט עוד נכונו, ובכלל הצבא הגרמני עוד פעל בחופשיות יחסית. זה מסביר מדוע עלילות הספרים הבולטים בז'אנר ובהם "תותחי נברון" המופתי של מקלין, "הנשר נחת" המצוין של היגינס ואחרים מתרחשות בשנה זו. זו כנראה הסיבה שבגינה בחר הסופר האירי גלן מיד למקם את עלילת ספרו "חולות הסקרה" (הוצאת קוראים, 2001). מיד, טייס מסחרי לשעבר שהפך לעיתונאי. בספרים הללו (ובהם גם כאלו שכתבו קן פולט ודניאל סילבה) תמיד ישנם, לצד נאצים רשעים בתכלית, גם גרמנים טובים (לעתים אף כפרטגוניסט או כדמות בעלת נפח), שנקלעו לסערת המלחמה מבלי שנעשו לנאצים נאמנים. הסופרים במקרים אלו עושים, לדידי, עיוות היסטורי. כמובן שהיו גרמנים טובים במלחמת העולם השנייה (שינדלר למשל), אבל הנחת העבודה שגרמני ששירת ביחידה מובחרת בוורמאכט, הוא אנטי-נאצי שאינו רוצה בניצחון המולדת שלו אינה סבירה. מבחינת שכאלה מותם של היהודים הוא כורח בל יגונה, גם אם הם מתנגדים לו. שונה בעניין זה דמותו של שטיינר ב"הנשר נחת" הנשפט כבוגד על שהציל יהודייה ממוות בוורשה.
עלילת הספר נפתח בימינו אלה. ידיעה אודות מותו של גרמני קשיש בקהיר מפגישה בין כתב הניו יורק טיימס פרנק קארני לקולונל בדימוס הארי וויבר, "אגדה בעודו בחייו. יועץ לענייני ביטחון של הנשיא במשך כמעט ארבעים שנה" (עמוד 17). אביו, קפטן טום קארני הינו חבר ותיק של וויבר. לדברי פרנק, "שירתתם יחד במודיעין, ועגנתם בצפון אפריקה במהלך מבצע טורץ' ב-1943. נפצעת על ידי רסיס אחרי שפגז מרגמה פגע ביחידת הסיור שלכם מחוץ לאלג'יר. הוא נשא אותך חזרה לשטח האמריקאי, תחת מטחי אש כבדים. הוא קיבל מדליה, בהמלצתך" (עמוד 22). בשל כך מסכים וויבר לספר לכתב מה הביא אותו לקהיר בחיפוש אחר גופת גרמני זקן. סיפורו נפתח בשנת 1939 כאשר שני חברים ותיקים בשנות העשרים לחייהם, הארי וויבר האמריקני ויוהאן "ג'ק" האלדר הגרמני (שבשל אמו האמריקנית גדל גם הוא בארצות הברית), מצטרפים לחפירה ארכאולוגית במצרים בראשות הפרופסור הגרמני דיוויד שטרן ואשתו היהודייה. לחופרים מצטרפת בתו היפיפייה של הפרופסור, רייצ'ל, והשניים מתאהבים בה עד למעל הראש. רייצ'ל מסרבת לבחור בין השניים והמשלחת מסיימת את החפירה מבלי שחברותם של השלושה נפגמת.
האלדר שב לגרמניה היישר לשירות צבאי. "הוא גויס באופן אישי על ידי האדמירל קנאריס, ונשלח ליחידה למשימות מיוחדות, שטיפלה בבלקנים ובים התיכון. כשפרצה המלחמה בצפון אפריקה, הוא הוצב בחטיבת המזרח התיכון, ששיתפה פעולה עם הקורפוס האפריקאי של רומל" (עמודים 53-54). עד מהרה צבר "מוניטין מרשימים מאוד. זו כבר כמעט אגדה, כיצד הצליח להסתנן מעבר לקווי בעלות הברית כששירת בצפון אפריקה. חודש באלכסנדריה ובקהיר, בתחפושת של קצין בריטי, אוסף מודיעין ממש מתחת לאפו של האויב? עבודה מדהימה למדי" (עמוד 81). לעומתו וויבר גויס לצבא ארצות הברית רק לאחר פרל הארבור בדצמבר 1941. "חודש אחרי שסיים את הכשרתו כקצין הוא הועבר לחיל המודיעין, במקום שבו הרקע האקדמי והמקצועי שלו כמו גם הידע שלו בערבית יכלו לסייע, תחילה בפלישת ארצות הברית לצפון אפריקה – מבצע טורץ' – ואחר כך כשהועבר לשגרירות בקהיר, עם דרגת הכבוד של סגן אלוף" (עמוד 97). הוא, כאמור, נפצע במסגרת מבצע טורץ' (מבצע לפיד) בעת שיחידת הסיור שלו פעלה "באלג'יר, כשספג פגיעת רסיס בירכו מפגז מרגמה. גם שם התמזל מזלו, הוא איבד דם רב והיחידה שלו הייתה חשופה לאש מקלעים כבדה באותו הזמן. הוא לא יכול היה לזוז. אבל אחד מחבריו ליחידה הציל אותו בגבורה ותוך סיכון חייו כשזחל קדימה תחת האש, וגרר אותו חזרה אל הקווים האמריקאיים" (עמוד 129).
בנובמבר 1943 מציע גנרל וולטר שלנברג, ראש ענף מודיעין חוץ של האס.אס, לאדמירל קנאריס, ראש האבוור (המודיעין הצבאי של גרמניה)) ובעברו מפקד צוללת, משימה נועזת. כמו בעלילת "הנשר נחת" מאת ג'ק היגינס, גם כאן מספר לנו מיד על משימה שמושפעת היישר מהצלחת פשיטת הקומנדו הגרמני על גראן סאסו, במהלכה חולץ מוסליני מפסגת הר באיטליה. בספטמבר 1943, חילוץ מוסוליני מבית כלאו נראה כבלתי-אפשרי, אולם כפי שמזכיר שלנברג לקנאריס, "הצנחנים של האס.אס בפיקודו של קולונל אוטו סקורזני, חילצו את מוסוליני ממקום מבוצר היטב. לפני שלקחנו על עצמנו את המשימה, כל הסימנים הצביעו על כישלון, אנחנו הערכנו שיש סיכוי רק של עשרה אחוזים להצליח, למרות זאת ביצענו את המשימה באופן מזהיר. מרגע הנחיתה ועד לחילוץ עברו בדיוק ארבע דקות, וללא כל אבדה לכוחותינו" (עמוד 76). למעשה אפשר המבצע את המשך קיומה של החזית האיטלקית. ראוי לציין אגב, בהערה היסטורית שסקורזני, שלאחר המלחמה נותר דבק באידאולוגיה הנאצית, סייע לימים למוסד באיתור המדענים הגרמנים שעסקו בפיתוח טילים עבור מצרים.
הפעם, מציע שלנברג פשיטת כוח קומנדו על קהיר בעת פגישתם של נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט וראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל. בטרם ימריא מפקד הכוחות המיוחדים של גרמניה, קולונל אוטו סקורזני, ומאה מאנשיו למשימת ההתנקשות בחיי מנהיגי בעלות הברית דרוש לו מודיעין עדכני. לשם כך נשלחים האלדר, המתמחה בפעילות מאחורי קווי האויב, רייצ'ל שטרן (שנמסר שהוחזקה במחנה ריכוז) ושניים מאנשי הכוחות המיוחדים של סקורזני, לעומק מצרים. במקביל מתכונן קפטן וילי נוימן, טייס תובלה ביחידת המבצעים של הלופטוואפה להטיס מרומא את כוח הצנחנים של סקורזני. "הוא עבד עם סקורזני פעם בעבר, כשהצניח אותו ואת אנשיו מאחורי קווי האויב, בחורף הסגרירי של ברית המועצות בסמסגרת משימה, והיה בטוח שהקולונל מטורף לגמרי" (עמוד 445).
על הארי וויבר, איש המודיעין הצבאי האמריקני, לסכל את המזימה כלשצידו הקולונל הבריטי חסר המעצורים בעל העין האחת, אלפרד סנסון, ש"שירת קודם לכן כחוקר במשטרת קהיר, כשהייתה בשליטת הבריטים לפני המלחמה" (עמוד 98). וויבר, כאמור הוא קצין ולוחם מנוסה ממש כהאלדר, שפעל ביחידות סיור בטרם הוצב בתפקידו הנוח והמשרדי. כשהוא נדרש מפגין מיומנות גבוהה באגרוף ובאקדח. "כשקלייסט המטושטש עמד להתרומם ולחטוף את נשקו של חסאן, וויבר הצליח להקדימו וירה בו פעמיים בחזהו, ירייה שהעיפה את איש האס.אס לאחור, ואז ירה שנית, פוגע בו בראשו" (עמוד 568). עד מהרה הופכים המתנקשים לנמלטים מוויבר, הרודף אחריהם ברחבי מצרים בנחישות של כב ציד, אולם נראה כי מתכנני המבצע בברלין הכינו מבעוד מועד קלף נוסף בשרוולם – ניינטינגייל, הסוכן המיומן והיעיל ביותר של הביון הגרמני (שזהותו ידועה למתי מעט זולת היטלר) הוטל גם הוא למערכה.
הספר מבוסס כאמור, בחופשיות, הן על הפשיטה שביצע אוטו סקורזני לחילוץ מוסוליני והן על מבצע לונג ג'אמפ שהגו היינריך הימלר ווולטר שלנברג. בעמודים האחרונים של הספר נכתב כי "תוכנית התחלתית נהגתה על ידי מחלקת המודיעין של האס.אס והאבוור, שהשתמשו בקבוצת סוכנים מיוחדת שמטרתה הייתה להצביע על המיקום המיוחד של מנהיגי בנות הברית. כשהגיע השלב האחרון של המשימה, ברלין שלחה שני מטוסים עמוסים בצנחנים של האס.אס, שאמורים היו לפלוש למתחם בו התקיימה הוועידה ולהתנקש בחייהם של רוזוולט וצ'רצ'יל – היעד העיקרי היה הנשיא האמריקאי. אף שהתוכנית הייתה קרובה באורח מסוכן למימוש, הם נכשלו בדקה התשעים, כשסוכן גרמני שנתפס חשף את המזימה. מכשיר הרדיו החיוני, שאמור היה להנחות את המטוס בנחיתתו, ולהיות מוחבא באחד הקברים העתיקים, הושמד, ולפיכך הופל המטוס הראשון עם צנחני חיל האוויר הגרמני, והשני נאלץ לחזור על עקבותיו. עד שהפולשים הנותרים נהרגו או נתפסו, הנשיא רוזוולט הועבר במהירות למיקום סודי על ידי צוות השירות החשאי שלו" (עמוד 611). חיפוש מהיר ברשת מעיד שזוהי פשרנות רחבה למבצע אבל, מצד שני, כפי שטוען המחבר, הרבה ממה שהתרחש בחשאי באותה מלחמה אבד בנבכי הארכיונים, השכחה והצנזורה. כך שלעולם לא נדע כמה מבצעים שכאלה אכן היו.
מיד הוציא מתחת ידו ספר מתח משובח ואמין, מלא תהפוכות המתבסס על מחקר מעמיק. אף שאלו הבקיאים בהיסטוריה יודעים שמזימת ההתנקשות נידונה לכישלון (שני המנהיגים מתו בנסיבות טבעיות לאחר צאת שנת 1943) המתח אוחז בקורא ולא מרפה. מומלץ בחום!!!
