ביקורת ספרותית על הנרגן מאת מננדרוס
בזבוז של זמן

---

לא עובד היום במיוחד.

מדובר בקומדיה היחידה שנשמרה (כמעט) בשלמותה מהמחזאי היווני מנאנדרוס (יש עוד שש קומדיות שלו במצבי השתמרות חלקיים. רק מארבע מהאחרות יותר מחצי מחזה השתמר. אגב, הוא כתב מעל למאה מחזות.), שהתחיל את "הקומדיה החדשה" ביוון, אי שם בסוף המאה הרביעית לפנה"ס.

ובכן, הקומדיה הזו לא כל כך קומית לקורא ב2023. נו, בדיחות זה משהו שקשה לשמר עם הזמן, ובעת שהיו כמה קטעים ששעשעו אותי, רוב מה שהיה אמור להצחיק היה מקרינג' או השאיר אותי אדיש לחלוטין.

מה גם שזה מחזה שלא עובר טוב על הדף כפי שאני מתאר שהוא עבר על הבמה; יש כאן חלקים גדולים בהם הדמויות מדברות לעצמן - לקהל, וזה לא באמת עובר בקריאת הטקסט באופן שאינו עלוב. זה מרגיש פלסטי ולא engaging כפי שזה אולי היה על הבמה אלא דווקא מרחיק.

הדמויות כאן לא מפותחות ולא מעוררות עניין בשיט, למרות שיש כאן הר פוטנציאל; הסיפור הוא על בן עשירים עירוני ומפונק שהאל פן גורם לו להתאהב באיכרה ענייה בעת שהוא במסע ציד בכפר, ואביה של האיכרה הזו הוא אדם מיזנתרופ, קמצן ונרגן שלעולם לא יסכים להשיא את הבת שלו כי היא בערך האדם היחיד שהוא מדבר איתו בלי לחטוף טנטרומים.
לכאורה יש כאן כר מעניין; סוג של קשר בין מעמדי נגד כל הסיכויים, עם התנגשות גם בהורי העשיר, גם באבי הענייה.. זה לא באמת קורה. הרבה פעמים אין כאן קונפליקטים, או שהם נפתרים ברגע, ובקשר לנערה; לא סתם לא קראתי לה בשמה - אין לה שם! אני לא בטוח אם זה קטע פרודי של מנאנדרוס או שזה באמת שהיא כל כך לא חשובה ליצירה שהוא הזניח את נתינת השם לדמות, אבל זה המצב. (ספוילר קטן עד סוף הפסקה אני מניח? למרות שבואו, זו קומדיה יוונית עתיקה, אתם יודעים מה הולך לקרות.) העשיר פשוט רואה אותה, מתאהב ברגע, מחליט להתחתן איתה ומתעסק עם אחיה למחצה בעניין הזה כמעט עד סוף המחזה. אין לה אפילו מושג שהוא רוצה להתחתן איתה עד הסוף, ולא מביאים לנו תגובה שלה או כלום.

מיותר לציין שהמחזה הזה לא מדבר לקורא המודרני. אין בו עלילה מעניינת ואין בו הומור קולע, מה שנשאר זה העניין האנתרופולוגי - היסטורי שלי אישית יש, אבל בטח לקורא הממוצע אין. תתרחקו מהמחזה הזה אלא אם כן ממש מעניין אתכם ממה אנשים צחקו לפני אלפיים וקצת שנים ואתם מוכנים לשרוף על זה שעה.

נב - יש למחזה שני תרגומים לעברית. קראתי את זה של אהרון שבתאי ומדי פעם עלעלתי בתרגום האחר בספר של יצחק זילברשלג שמכיל חמישה מחזות של מנאנדרוס (הקריאה הבאה שלי כנראה).
שני התרגומים טובים. בגדול זה של שבתאי קצת יותר קרוב ללשון העברית היומיומית וזה של זילברשלג יותר ארכאי, אבל לא באופן בלתי קריא או מהדיר יתרה טקסט שבמקור היה קומדיה פשוטה להמונים.
התרגום של שבתאי כן מכיל הערות רבות כמו גם מבוא מפורט יותר ושני טקסטים מעניינים אחרים בנספחים, אז מניח שזה הטקסט המומלץ למי שקורא, כי מי שיבחר לקרוא את זה כבר מתעניין בתרבות והיסטוריית יוון העתיקה וירוויח משני הטקסטים הצמודים כמו גם הקונטקסט ששבתאי נותן.
מה שמוזר זה שמדי פעם יש תוספות קטנות של כמה מילים באחד משני התרגומים שלא נמצא בשני. זה לא שכיח וזה לא משפיע מהותית על העלילה, אבל לא ברור הקטע הזה.

נב 2 - זה מזכיר לפעמים באופן מוזר את סיפורי הנישואין של האבות מ"בראשית". טוב, אני מניח ש"כבוד המשפחה", עיסוק כמעט מסחרי בנשים, מבט חיצוני ודל על עולמן הפנימי ופטריארכיה זה מאפיין חזק של שני הטקסטים והתרבויות. כמו גם תרבויות מסוימות בימינו אנו..

2 \ 10

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על הנרגן