בשנת 1945 התגלתה בנגע חמאדי במצרים ספריה עצומה משלהי העת העתיקה. עשרות כתבים שהיו שייכים למאמינים בנצרות שונה דרסטית מהנצרות הפרוטו אורתודוקסית. בנצרות של נגע חמאדי האל המקראי הוא אל בורא נחות ורע שנוצר כתוצאה מטעות קוסמית של יישות מתחת לאל העליון. הרוח האנושית באה מהאל העליון, בעוד היא כלואה בבשר ובעולם של האל הבורא, וסובלת עד לבריחתה ממנו חזרה אל חיק העליון.
חווה, קין, שת, אנשי סדום וכו' הם צדיקים המכירים באפסות האל הבורא, בעוד אנשים כמו משה הם שליחיו של השטן הזה.
וישוע? ישוע הוא כמובן היישות הגואלת שבאה מהאל העליון, מביאה לאנושות גנוסיס (ידע) על טבע המציאות הדיסטופית שלהם וredpilling אותם (אם מותר לי להיות קצת מאוד אנכרוניסטי). למאמינים ברעיונות האלו קוראים בשם הקיבוצי "גנוסטיים".
בין הכתבים ישנן בשורות אלטרנטיביות לנרטיב של הברית החדשה, למשל כאלו המציגות את מרים המגדלית כתלמידה האולטימטיבית של ישוע שפטרוס דיכא בשוביניזם ויוהרה, ישנם מזמורים לאלוהיות העליונות, נרטיבים מתחרים לסיפורי המקרא, סיפורים על בריחת הרוח מהעולם הזה וכהנה וכהנה.
מדובר, בלי להגזים כלל, באחת משתי התגליות הכתובות החשובות ביותר מאז המאה ה20 ועד היום (יחד עם מגילות ים המלח).
מדובר גם באוסף שמעולם לא תורגם לעברית, מלבד טקסט קצר אחד שנמצא בו ("הבשורה על פי תומאס". אוסף מימרות של ישוע). כלומר, לא תורגם לעברית עד לפרסום הספר הזה, שמתרגם מספר טקסטים מנגע חמאדי, כמו גם טקסטים גנוסטיים אחרים (ביניהם "הבשורה של יהודה", בה יהודה איש קריות מוצג כיודע הגנוסיס האמיתי של ישוע ועושה דברו על מנת לשחררו מהפיזי.)

כשראיתי את קיום הספר הזה באקראי ההתרגשות שלי הייתה די עצומה ובתוך רגע בערך השאלתי אותו והתחלתי לקרוא בשקיקה. דתות בכלל מרתקות אותי, והגנוסיס של העת העתיקה בפרט מרתק אותי במיוחד, אבל בגלל היעדר חומר בעברית בקושי קראתי עליו.

אז ככה, בתור סנונית ראשונה של הצגת הגנוסטים לקורא העברי מתוך מילותיהם שלהם הרבה מאוד נח על הכתפיים של הספר הזה, וצר לי להגיד שאני לא בטוח שהוא עומד בחשיבות המשימה שלו.

יש לי שתי בעיות עיקריות עם הספר. האחת היא בחירת והיקף הטקסטים שנמצאים בו, והשנייה היא היעדר יחסי של פירוש לטקסטים היותר קשים שנמצאים בו.

נתחיל מהראשונה: בסך הכל יש בספר הזה עשרה טקסטים, והמקורות שלהם הם כאלו:
ארבעה מנגע חמאדי: "על ממשות השליטים", "חזון אדם", "הרעם: שכל מושלם" ו"הבשורה על פי תומאס".
אחד מקודקס עתיק שנמצא במאה ה19: "הבשורה על פי מרים"
אחד ממקור לא ידוע עתיק: "הבשורה של יהודה".
אחד מכתביו של פרוטו אורתודוקסי נגד "הכפירה" הגנוסטית של ימיו: אפיפניוס מסלמיס, "נגד הגנוסטים הבורבוריטים"
אחד מהעתק מכתב (שלא ברור האם הוא מזויף או לא) של אב כנסייה מהמאה השנייה שמדבר על "הבשורה הסודית על פי מרקוס" עם מעט ציטוטים שלה: "הבשורה הסודית על פי מרקוס (מכתבו של קלמנט מאלכסנדריה לתאודורוס)"
אחד מציטוט מלא על ידי אפיפניוס מסלמיס בחיבורו על ה"כפירות": "איגרת תלמי לפלורה", בה חבר בסקט גנוסטי מסוים מסביר את אמונתו לאישה שהוא רוצה לצרף לשורותיהם.
ואחד הוא מסה פילוסופית מודרנית: "על הגנוסיס והניהיליזם המודרני".

הטקסטים הגנוסטיים שנמצאים באוסף הזה, שנכתבו או נקראו על ידי גנוסטים בעצמם, שבעה בסה"כ, הם קצרצרים ומקוטעים ברובם.
"על ממשות השליטים" ו"חזון אדם" הם טקסטים ששורות ומילים רבות מהם לא השתמרו, כך שהקריאה בהם מלאה בדילוגים, חורים, השערות פרשניות שונות ובסה"כ הם דומים יותר לכתב חידה מאשר לטקסט נהיר.
"הבשורה על פי מרים" הרבה פחות מקוטעת, אבל גם הרבה פחות שלמה; ששת העמודים הראשונים שלה נקרעו לפני הגעתו לידי חוקרים, וארבעה עמודים אחרים נקרעו באמצע הטקסט. סה"כ יש לנו כיום קצת פחות מחצי מהטקסט המקורי של הבשורה, אבל מה שיש לנו הוא די רציף.
"הרעם: שכל מושלם" הוא שלם ברובו, למעט כמה שורות לקראת סוף הטקסט, והוא ללא ספק גולת הכותרת של האוסף הזה בעיניי, מדובר בפואמה יפהפייה על האלוהות העליונה.
"הבשורה של יהודה" היא מאוד מקוטעת וחלקית, עם שורות רבות חסרות.
"הבשורה על פי תומאס" שלמה כמעט כולה.
"איגרת תלמי לפלורה" שלמה ומרתקת. תלמי מציג בנהירות ותמציתיות רעיונות מרתקים, זה היה תענוג לקריאה.

הטקסטים שלא נכתבו על ידי גנוסטים הם שלמים בהרבה וארוכים בהרבה, כך שחלק גדול מאוד מהאוסף הזה הוא יותר "מה אנשים אחרים חשבו על הגנוסטים" מאשר "מה הגנוסטים חשבו על הגנוסטים", ואני לא בטוח שזו ההחלטה הנכונה בקשר לאוסף כתבים שאמור להציג אותם לקורא העברי לראשונה.
כמובן שיש ערך למסה הפילוסופית המעניינת על הקשר בין גנוסטיזם לאקזיסטנציאליזם, ולקריאה של עלילות הדם והשנאה של הפרוטו אורתודוקסים כלפי הגנוסטים, אבל אני אגיד את זה ככה; בספר כזה קטן (פחות מ300 עמודים) על נושא כזה גדול, הייתי מעדיף בהרבה לקבל עוד טקסטים שגנוסטים כתבו מאשר את התעודות הללו. בייחוד בהתחשב במצב הלא שלם במיוחד של רוב הטקסטים הגנוסטיים כאן.

מה גם, שהבחירה לתרגם ולהנגיש את המכתב על הבשורה הסודית של מרקוס היא קצת מוזרה בעיניי; זה טקסט שליטראות דיו נשפכות עד היום בקשר לשאלה האם הוא בכלל אמיתי ולא זיוף של החוקר שמצא אותו, ובכל מקרה גם אם הוא אמיתי, הוא העתק קטוע באמצע מהמאה ה18 לטקסט מהמאה השנייה. זה קוריוז נחמד, אבל האם באמת היה נכון, באוסף כזה קטן, להשקיע בהנגשה של הספק זיוף הזה לעומת טקסט גנוסטי אותנטי מנגע חמאדי או מקור עתיק אחר? אם הספר הזה היה באורך 500 - 600 עמודים, או חלק מסדרה כוללת של תרגום כתבים על הגנוסטיקה, אין ספק שהיה למכתב הזה מקום, אבל בספר הקטן הזה? מסופקני.

כמו כן, מילה על הבחירה לתרגם את הבשורה על פי תומאס: הטקסט הזה תורגם לעברית כבר לא פעם אלא לפחות פעמיים ואולי יותר. ופעם אחת זה גם היה בליווי פרשנות לכל מימרה בטקסט.
בקיצור, הטקסט הזה כבר מוכר לקורא העברי, נגיש ומבואר. האם באמת היה נכון להשקיע משאבים בתרגום נוסף של הבשורה הזו במקום בהבאת טקסטים שלא זכו לכך? באמת שלא ברור לי ההיגיון בהחלטה הזו, בייחוד בהתחשב בעובדה שהתרגום של הבשורה הזו כאן אינו שונה במיוחד מהתרגומים הקודמים שלה, והמחקר על הבשורה לא שינה את הבנתה המילולית באופן מהותי מאז פרסום התרגומים הקודמים.

על הבעיה השנייה שלי עם הספר אפרט פחות כי היא ברורה יותר; כפי שהבנתם, הטקסטים הגנוסטיים כאן הם ברובם מקוטעים ומאוד קשים לקריאה ולהבנה. לדעתי הנגשה נכונה שלהם לקורא הייתה מצרפת פירושים והבהרות לכל חלק וחלק מהטקסט העתיק, וזה לא המצב כאן. יש הקדמה כללית לספר שמתארת את הגנוסטיות בקצרה, ולפני כל טקסט יש הקדמה ספציפית על אודותיו. זה לא מספיק בעליל, ואני נותרתי נבוך מול הטקסטים הקשים האלו יותר מדי פעמים.
לדעתי ראוי להשוות את זה לתרגומים וביאורים המצוינים של ספרים חיצוניים שכנה ורמן, אוריאל רפפורט ודניאל שוורץ עשו. זה צריך להיות הסטנדרט בהנגשה של טקסטים כאלו לקורא.

יחד עם זאת, נו, האם אני יכול להתלונן יותר מדי על עבודה כזו חשובה וחלוצית? אני שמח שזכיתי לקרוא את הטקסטים האלו בעברית ולא באנגלית כפי שעשיתי עד כה. בסוף זה המקור המקיף היחידי של הקורא העברי לטקסטים האלו וככזה הוא מומלץ לכל מי שמתעניין בנושא, פשוט שייקח בחשבון שמדובר בטעימה על קצה המזלג וכזו שאולי תדרוש חפירה באינטרנט וקריאה של פרשנות אנגלית לחלק מהטקסטים.

3.5. הלוואי הלוואי שהספר הוא סנונית ראשונה לתרגום מקיף של כל כתבי נגע חמאדי וטקסטים גנוסטיים אחרים לעברית. נו, אפשר לקוות.

בשנת 1945 התגלתה בנגע חמאדי במצרים ספריה עצומה משלהי העת העתיקה. עשרות כתבים שהיו שייכים למאמינים בנצרות שונה דרסטית מהנצרות הפרוטו אורתודוקסית. בנצרות של נגע חמאדי האל המקראי הוא אל בורא נחות ורע שנוצר כתוצאה מטעות קוסמית של יישות מתחת לאל העליון. הרוח האנושית באה מהאל העליון, בעוד היא כלואה בבשר ובעולם של האל הבורא, וסובלת עד לבריחתה ממנו חזרה אל חיק העליון.
חווה, קין, שת, אנשי סדום וכו' הם צדיקים המכירים באפסות האל הבורא, בעוד אנשים כמו משה הם שליחיו של השטן הזה.
וישוע? ישוע הוא כמובן היישות הגואלת שבאה מהאל העליון, מביאה לאנושות גנוסיס (ידע) על טבע המציאות הדיסטופית שלהם וredpilling אותם (אם מותר לי להיות קצת מאוד אנכרוניסטי). למאמינים ברעיונות האלו קוראים בשם הקיבוצי "גנוסטיים".
בין הכתבים ישנן בשורות אלטרנטיביות לנרטיב של הברית החדשה, למשל כאלו המציגות את מרים המגדלית כתלמידה האולטימטיבית של ישוע שפטרוס דיכא בשוביניזם ויוהרה, ישנם מזמורים לאלוהיות העליונות, נרטיבים מתחרים לסיפורי המקרא, סיפורים על בריחת הרוח מהעולם הזה וכהנה וכהנה.
מדובר, בלי להגזים כלל, באחת משתי התגליות הכתובות החשובות ביותר מאז המאה ה20 ועד היום (יחד עם מגילות ים המלח).
מדובר גם באוסף שמעולם לא תורגם לעברית, מלבד טקסט קצר אחד שנמצא בו ("הבשורה על פי תומאס". אוסף מימרות של ישוע). כלומר, לא תורגם לעברית עד לפרסום הספר הזה, שמתרגם מספר טקסטים מנגע חמאדי, כמו גם טקסטים גנוסטיים אחרים (ביניהם "הבשורה של יהודה", בה יהודה איש קריות מוצג כיודע הגנוסיס האמיתי של ישוע ועושה דברו על מנת לשחררו מהפיזי.)

כשראיתי את קיום הספר הזה באקראי ההתרגשות שלי הייתה די עצומה ובתוך רגע בערך השאלתי אותו והתחלתי לקרוא בשקיקה. דתות בכלל מרתקות אותי, והגנוסיס של העת העתיקה בפרט מרתק אותי במיוחד, אבל בגלל היעדר חומר בעברית בקושי קראתי עליו.

אז ככה, בתור סנונית ראשונה של הצגת הגנוסטים לקורא העברי מתוך מילותיהם שלהם הרבה מאוד נח על הכתפיים של הספר הזה, וצר לי להגיד שאני לא בטוח שהוא עומד בחשיבות המשימה שלו.

יש לי שתי בעיות עיקריות עם הספר. האחת היא בחירת והיקף הטקסטים שנמצאים בו, והשנייה היא היעדר יחסי של פירוש לטקסטים היותר קשים שנמצאים בו.

נתחיל מהראשונה: בסך הכל יש בספר הזה עשרה טקסטים, והמקורות שלהם הם כאלו:
ארבעה מנגע חמאדי: "על ממשות השליטים", "חזון אדם", "הרעם: שכל מושלם" ו"הבשורה על פי תומאס".
אחד מקודקס עתיק שנמצא במאה ה19: "הבשורה על פי מרים"
אחד ממקור לא ידוע עתיק: "הבשורה של יהודה".
אחד מכתביו של פרוטו אורתודוקסי נגד "הכפירה" הגנוסטית של ימיו: אפיפניוס מסלמיס, "נגד הגנוסטים הבורבוריטים"
אחד מהעתק מכתב (שלא ברור האם הוא מזויף או לא) של אב כנסייה מהמאה השנייה שמדבר על "הבשורה הסודית על פי מרקוס" עם מעט ציטוטים שלה: "הבשורה הסודית על פי מרקוס (מכתבו של קלמנט מאלכסנדריה לתאודורוס)"
אחד מציטוט מלא על ידי אפיפניוס מסלמיס בחיבורו על ה"כפירות": "איגרת תלמי לפלורה", בה חבר בסקט גנוסטי מסוים מסביר את אמונתו לאישה שהוא רוצה לצרף לשורותיהם.
ואחד הוא מסה פילוסופית מודרנית: "על הגנוסיס והניהיליזם המודרני".

הטקסטים הגנוסטיים שנמצאים באוסף הזה, שנכתבו או נקראו על ידי גנוסטים בעצמם, שבעה בסה"כ, הם קצרצרים ומקוטעים ברובם.
"על ממשות השליטים" ו"חזון אדם" הם טקסטים ששורות ומילים רבות מהם לא השתמרו, כך שהקריאה בהם מלאה בדילוגים, חורים, השערות פרשניות שונות ובסה"כ הם דומים יותר לכתב חידה מאשר לטקסט נהיר.
"הבשורה על פי מרים" הרבה פחות מקוטעת, אבל גם הרבה פחות שלמה; ששת העמודים הראשונים שלה נקרעו לפני הגעתו לידי חוקרים, וארבעה עמודים אחרים נקרעו באמצע הטקסט. סה"כ יש לנו כיום קצת פחות מחצי מהטקסט המקורי של הבשורה, אבל מה שיש לנו הוא די רציף.
"הרעם: שכל מושלם" הוא שלם ברובו, למעט כמה שורות לקראת סוף הטקסט, והוא ללא ספק גולת הכותרת של האוסף הזה בעיניי, מדובר בפואמה יפהפייה על האלוהות העליונה.
"הבשורה של יהודה" היא מאוד מקוטעת וחלקית, עם שורות רבות חסרות.
"הבשורה על פי תומאס" שלמה כמעט כולה.
"איגרת תלמי לפלורה" שלמה ומרתקת. תלמי מציג בנהירות ותמציתיות רעיונות מרתקים, זה היה תענוג לקריאה.

הטקסטים שלא נכתבו על ידי גנוסטים הם שלמים בהרבה וארוכים בהרבה, כך שחלק גדול מאוד מהאוסף הזה הוא יותר "מה אנשים אחרים חשבו על הגנוסטים" מאשר "מה הגנוסטים חשבו על הגנוסטים", ואני לא בטוח שזו ההחלטה הנכונה בקשר לאוסף כתבים שאמור להציג אותם לקורא העברי לראשונה.
כמובן שיש ערך למסה הפילוסופית המעניינת על הקשר בין גנוסטיזם לאקזיסטנציאליזם, ולקריאה של עלילות הדם והשנאה של הפרוטו אורתודוקסים כלפי הגנוסטים, אבל אני אגיד את זה ככה; בספר כזה קטן (פחות מ300 עמודים) על נושא כזה גדול, הייתי מעדיף בהרבה לקבל עוד טקסטים שגנוסטים כתבו מאשר את התעודות הללו. בייחוד בהתחשב במצב הלא שלם במיוחד של רוב הטקסטים הגנוסטיים כאן.

מה גם, שהבחירה לתרגם ולהנגיש את המכתב על הבשורה הסודית של מרקוס היא קצת מוזרה בעיניי; זה טקסט שליטראות דיו נשפכות עד היום בקשר לשאלה האם הוא בכלל אמיתי ולא זיוף של החוקר שמצא אותו, ובכל מקרה גם אם הוא אמיתי, הוא העתק קטוע באמצע מהמאה ה18 לטקסט מהמאה השנייה. זה קוריוז נחמד, אבל האם באמת היה נכון, באוסף כזה קטן, להשקיע בהנגשה של הספק זיוף הזה לעומת טקסט גנוסטי אותנטי מנגע חמאדי או מקור עתיק אחר? אם הספר הזה היה באורך 500 - 600 עמודים, או חלק מסדרה כוללת של תרגום כתבים על הגנוסטיקה, אין ספק שהיה למכתב הזה מקום, אבל בספר הקטן הזה? מסופקני.

כמו כן, מילה על הבחירה לתרגם את הבשורה על פי תומאס: הטקסט הזה תורגם לעברית כבר לא פעם אלא לפחות פעמיים ואולי יותר. ופעם אחת זה גם היה בליווי פרשנות לכל מימרה בטקסט.
בקיצור, הטקסט הזה כבר מוכר לקורא העברי, נגיש ומבואר. האם באמת היה נכון להשקיע משאבים בתרגום נוסף של הבשורה הזו במקום בהבאת טקסטים שלא זכו לכך? באמת שלא ברור לי ההיגיון בהחלטה הזו, בייחוד בהתחשב בעובדה שהתרגום של הבשורה הזו כאן אינו שונה במיוחד מהתרגומים הקודמים שלה, והמחקר על הבשורה לא שינה את הבנתה המילולית באופן מהותי מאז פרסום התרגומים הקודמים.

על הבעיה השנייה שלי עם הספר אפרט פחות כי היא ברורה יותר; כפי שהבנתם, הטקסטים הגנוסטיים כאן הם ברובם מקוטעים ומאוד קשים לקריאה ולהבנה. לדעתי הנגשה נכונה שלהם לקורא הייתה מצרפת פירושים והבהרות לכל חלק וחלק מהטקסט העתיק, וזה לא המצב כאן. יש הקדמה כללית לספר שמתארת את הגנוסטיות בקצרה, ולפני כל טקסט יש הקדמה ספציפית על אודותיו. זה לא מספיק בעליל, ואני נותרתי נבוך מול הטקסטים הקשים האלו יותר מדי פעמים.
לדעתי ראוי להשוות את זה לתרגומים וביאורים המצוינים של ספרים חיצוניים שכנה ורמן, אוריאל רפפורט ודניאל שוורץ עשו. זה צריך להיות הסטנדרט בהנגשה של טקסטים כאלו לקורא.

יחד עם זאת, נו, האם אני יכול להתלונן יותר מדי על עבודה כזו חשובה וחלוצית? אני שמח שזכיתי לקרוא את הטקסטים האלו בעברית ולא באנגלית כפי שעשיתי עד כה. בסוף זה המקור המקיף היחידי של הקורא העברי לטקסטים האלו וככזה הוא מומלץ לכל מי שמתעניין בנושא, פשוט שייקח בחשבון שמדובר בטעימה על קצה המזלג וכזו שאולי תדרוש חפירה באינטרנט וקריאה של פרשנות אנגלית לחלק מהטקסטים.

3.5. הלוואי הלוואי שהספר הוא סנונית ראשונה לתרגום מקיף של כל כתבי נגע חמאדי וטקסטים גנוסטיים אחרים לעברית. נו, אפשר לקוות.