הביקורת להלן היא עבור הספר "אדולף" בתרגום ישן יותר מאת עדה צמח, של הוצאת הספרים דביר, ספר שהגיע אלי כנראה באחד ממכירות הספרים של בית אריאלה, בה ניסתה הספרייה להיפטר מכמה שיותר ספרים במכירתם במחיר מגוחך של 3 שקלים בטרם תעבור שיפוץ.
ככלל הספר מדבר על האהבה, אהבה, ומה שביניהם. אומרים שזה נושא יוצא דופן לתקופה שבה נכתב הספר, לפני מאתיים שנה, בה עיקר הרומנים היו היסטוריים. אדולף שם את עינו על מדאם בוגרת נשואה ובעלת ילדים (לא חשוב כרגע מה היה מעמדה החברתי). היא עוזבת בשבילו את ביתה וילדיה, אך אז מתחיל אצלו תסביך בעידוד הקרובים אליו שאולי היא מעכבת את התפתחותו בחיים ושהיא מבוגרת מדי עבורו. הסוף טרגי אך לשם שינוי אין התאבדות.
ספר קצר יריעה, 100 עמודים בסך הכל, שכולל את כל חיבוטי הנפש של הגיבור. בקריאתי לא התעכבתי על כל משפט, וגם אם לא הבנתי המשכתי הלאה ופירשתי את זה כחלק מהריקוד הפואטי- לירי של המחבר שבדומה למעוף של פרפר אין צורך להבין ולנתח כל תנועה וזווית של התעופה כדי להתרשם ולהנות מחדוות רפרוף הכנפיים שלו מעל הפרח.
אם בא לכם ספר קצר על נושא פשוט ובלי הרבה דמויות שצריך לזכור, ממליץ במלוא פה!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
