ביקורת ספרותית על הקצין האמריקאי האחרון מאת אורן סנדרסון
ספר בסדר

---

המותחן "הקצין האמריקאי האחרון" מאת אורן סנדרסון (הוצאת אחיאסף, 2023) מתרחש בשנת 1953. סנדרסון הוא שם העט של עובד בכיר במוסד ציבורי, ששירת בעבר בקהיליית המודיעין ומילא תפקידים מרכזיים בשירות המדינה. זהו ספר המתח הרביעי פרי עטו. גיבור הספר הוא הארכיאולוג, ג'ונתן קייסי, יהודי אמריקאי מבוסטון שמנהל חפירה ארכיאולוגית בישראל כחלק מהדוקטורט שהוא כותב בנושא באוניברסיטת הארוורד. עשור קודם לכן, ב־1942, עבר קייסי "חמישה חודשים מואצים שכללו טירונות וקורס קציני קומנדו מזורז" (עמוד 20). לאחר מכן פעל בשירות ה־OSS (המשרד לשירותים אסטרטגיים), וסייע לקבוצות התנגדות וחבלה ברחבי אירופה.

יום אחד הוא נתקל בבר בעכו בחברו הטוב ביותר ניק טרנר. "ניק ואני עברנו מסלול הדרכה משותף בבסיס האימונים של הקומנדו האמריקאי בפורט בראג, צפון קרוליינה. את המלחמה העברנו במקומות שונים באירופה, ולקראת סופה נפגשנו שוב באיטליה. פעמיים הציל את חיי. הייתי חייב לו, וגם כשהזמן רץ, יש דברים שלא שוכחים. ניק לא השתנה כמעט בכלל. מוצק, בלונדיני מתולתל, עיניים ירוקות, מבט נבוך ומתנצל כמעט דרך קבע וצלקת שחצתה את סנטרו לרוחב ורק הוסיפה לו סוג של קסם" (עמוד 7). טרנר, שהתגייס כך התברר לצה"ל, הוא קצין המודיעין של פיקוד הצפון.

והנה למחרת מתגלה גופתו של טרנר צפה במי מפרץ עכו. המטוס בו טס התרסק ותיק מסמכים מסווגים שהיה ברשותו מסתורי נעלם. קייסי, הבטוח שחברו נרצח נחוש לפענח את הפרשה, ונקלע לסדרת אירועים שבהם מעורבים סוחרי סמים, דרוזים, ערבים, עולים חדשים במעברה, סוכני CIA, קציני צה"ל ואנשי קהיליית המודיעין הישראלית. אף שהעלילה מותחת, ואין ספק שסנדרסון יודע לספר סיפור, הרי שהיא גם מייגעת לפרקים. המחבר לא באמת הצליח לחבר בסוף הספר את כל הנתיבים שסלל לכדי פתרון הגיוני, ברור ונהיר לקורא, שנותר אם השאלה הגששית הידועה "אז מה היה לנו שם"? בנוסף הספר רצוף טעויות (שנבעו ממה שניתן רק לתאר כרשלנות). בין אלו ניתן למנות את העובדה שאקדח הגלוק (על כל דגמיו) לא היה קיים בשנות ה־50. עובדות אחרות היו אמנם אפשריות לשימוש, אבל באופן גבולי (ובכלל אלה הפרטים על הצבא האמריקני בכלל והכוחות המיוחדים בפרט).

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הקצין האמריקאי האחרון