ביקורת ספרותית על קו פרשת המים מאת ניקולס אוונס
ספר לא משהו

---

איך מתחילה מפולת שלגים? לפעמים לא צריך הרבה. סדק פה, בקע שם, צעד לא נכון, אבן שניתקת ממקומה, וכדור שלג מוצא את דרכו במורד ההר, הולך וגדל וסופח אליו עוד קרח ועוד אבנים ככל שהוא יורד. כשהוא מגיע אל שביל שבו הולכים אנשים או אל מקום מגורים הוא כבר הרסני וקטלני. איך מתפרקת משפחה? לפעמים זה בנקודת זמן אחת, ברעש גדול, ולפעמים זה כמו מפולת שלג, היו כבר קודם כל מיני בקיעים וסדקים ואז צעד לא נכון יצר אירוע מתגלגל ובסופו המשפחה מפורקת לחלוטין.

קו פרשת המים הוא קו טופוגרפי דימיוני על רכסי הרים שמתאר איך משקעים, בעיקר מי גשמים, שלג מומס ומעיינות מוצאים את דרכם כלפי מטה ומתנקזים מצד זה או מהצד השניי של הרכס. קו פרשת המים הוא הבחירה התרגומית של שם הספר הזה, שבמקור היה the devide, כלומר "הפער". נשגב מבינתי למה מתרגמים והוצאות בוחרים לשנות את שמות הספרים המתורגמים. במקרה הזה "קו פרשת המים" הוא גם שם של חוות נופש נידחת בהרים, שבה כמה משפחות חוואים מתגוררות בקביעות, ובני משפחות עירוניים מהמעמד הבינוני באות כדי לעשות שם קמפינג במשך שבועיים בשנה.

משפחה קופר, ההורים בן ושרה והילדים המתבגרים ג'וש ואבי נמצאים במין נופש כזה, אליו הם באים פעם בשנה יחד עם עוד כמה משפחות במצב די דומה. המשפחות אומרות בסוף כל קיץ שהן תשמורנה על קשר אבל הן לא. בינתיים בימי החופשה הבועה והאווירה הנינוחה יוצרת כמה סיפורי אהבה. ג'וש מתאהב בקייטי הזוהרת, אבי מתאהבת דווקא בטאי שהוא מדריך רכיבה ודור רביעי בחווה, ובן... בן מתאהב באחת הנופשות האחרות, איב, אם יחידנית לפעוט. הגירושין פוגעים במשפחת קופר כולה. בוודאי בשרה הנבגדת, אבל יחד איתה גם ג'וש ואבי נוקטים עמדה, תומכים באימם, ומנתקים קשר עם אביהם. במהלך הספר מתברר שיש גם סבא וסבתא עשירים ממעמד בינוני-גבוה שבוחשים בקדרה. בכל מקרה אבי מתרחקת והולכת, בקושי מעוניינת לדבר עם אבא שלה, וחוברת לארגוני שמירת סביבה ירוקים. לאחר כמה הפגנות תמימות היא פוגשת את רולף, אקטיביסט סביבתי שיוצר מחאות שהן משמעותיות יותר מגראפיטי על קירות, ונמצאות על גבול החוקיות, לא ברור מאיזה קו שלו. אבי נעלמת, מבוקשת על ידי המשטרה הפדרלית, ושאר המשפחה נכנסת למעקב, כל אחד מחבריה בבדידותו הוא.

בסופו של דבר גולשי הרים שתעו בדרך מגיעים למצוא את גופתה של אבי והשריף צ'רלס מחפש את הסיבות המדויקות למוות. זה לא ספוילר כי בזה הספר מתחיל, לאט ובהדרגה מתגלים לנו הפרטים הלא מאוד מעייניים שציינתי למעלה, ולמעשה חסכתי לכם לקרוא 469 עמודים. לי זה היה נקרה שהספר נכתב בצורה לינארית, ואז הסופר, במשבר כתיבה, הלך לבקתת החורף שלו, תוך שהוא מסנן את הסוכן שמתקשר שלוש פעמים ביום כדי להזכיר את הדד-ליין. זה חורף, את הביקתה מחמם קמין עצים, הרצפה, מלבד באיזור הקמין גם היא עץ מלוטש או פרקט כלשהו, והסופר מפזר את הפרקים, חמישה עמודי לכאן, עשרה עודים לכאן, עד שהוא מפרק את כל הספר. הוא מייצר לו שביל באמצע, מסוף הסיפור להתחלה, ולוקח פרקים לסירוגין מימין ומשמאל. כך, הוא מסביר בהתלהבות לסוכן שכבר התייאש מהטלפונים ופשוט שכר רכב 4X4, נסע להרים ודפק על דלת הביקתה, נוצר יותר מתח בסיפור והוא נקרא כסיפור בלשי.

לי הבלגן הזה היה קשה, הרגשתי קרעים של סיפור שלו היה מסופר בצורה הגיונית מההתחלה לסוף או מהסוף להתחלה, היה עשוי להיות מעניין מאוד, אבל בדרך הזאת הסוף היה רק כמו ציור במים על קרח, מצריך הרבה מאמץ ובשורה התחתונה מעורר פיהוק.

אפשר לוותר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על קו פרשת המים