ביקורת ספרותית על זה קרה קיץ אחד מאת טסה ביילי
ספר טוב

---

*ביקורת למבוגרים בלבד*
רציתי לקרוא שוב את "רומן קיץ" של אמילי הנרי, אבל רציתי לקרוא אותו בעברית ואין לי עדיין עותק כזה.
כתבתי ביקורת על העותק באנגלית, והיא נוראית, אל תקראו אותה, אני לא יכולה לחכות לקרוא אותו שוב ולכתוב ביקורת יותר טובה.

בכל אופן, הייתי קצת במחסום קריאה, התחלתי את וורקרוס 2 וזה לא זרם, ומשהו בי אמר שלקרוא ספר עם המילה "קיץ" עליו יהיה מספיק קרוב כדי לספק את החשק שיש לי ללקרוא את "רומן קיץ".
אז בחרתי בו, וזה היה קל כי קניתי אותו מזמן, והוא רק חיכה לי על המדף בסבלנות, עד שיגיע תורו.
והנה, תורו הגיע.

בהתחלה הבחירה לכתוב רומן רומנטי בגוף שלישי נראתה לי קצת מוזרה, אבל התרגלתי די מהר ומצאתי בבחירה הזאת הרבה יתרונות.
גם הדמות הנשית, פייפר, נתנה וייב של בחורה ריקנית שמדברת בהתאם.
אבל זה משהו שחשבתי עליו בזמן שקראתי את הספר, שזה לא האדם עצמו שריקני אלא שהדברים שהוא בוחר להתעסק ריקניים.
וזאת שאלה גדולה: למה אנשים בוחרים להתעסק בדברים ריקניים?

אז פייפר היא משפיענית עם הרבה עוקבים באינסטגרם, שהיא מתחזקת כמו שצריך ובודקת כל עשר שניות.
יש לה שם של חיית מסיבות, ואחרי מסיבת גג פרועה שהיא אשמה בה, היא מגיעה למעצר.
לאביה החורג והעשיר נמאס והוא מחליט שהיא צריכה ללמוד אחריות ואת הערך של כסף, אז הוא שולח אותה לעיירת חוף קטנה כדי לנהל בר שהיה שייך לאביה המנוח.
שם היא פוגשת דייג זועף בשם ברנדן, שחושב שהיא לא שייכת לשם ושונא שינויים בשגרה שלו.

עיירת החוף היא במדינה וושינגטון, והאווירה פשוט - מואה! - מושלמת.
שמעתי על הספר הזה עוד באנגלית, והבוקטיוברית האהובה עליי קראה אותו ונהנתה ממנו.
היא גרה בוושינגטון, ועשתה ולוגים שבהם היא מבקרת חנויות ספרים בעיירות קטנות בסביבתה, אז לא הייתה לי בעיה לדמיין את העיירה שכאן.
גם זה שצפיתי בסדרה הקוריאנית בנטפליקס "אהבה בכפר הדייגים" עזר.
זה היה כיף, לדמיין את קולות השחפים ברקע ואת רשתות הדייג.

טוב בוא נדבר קצת על טרופים שברומן רומנטי, אני יודעת שזה משהו שכבר כתבתי עליו בעבר, אבל אני אעשה את זה קצר.
אני אוהבת פער גילאים. זה כנראה הטרופ הראשון שגיליתי שאני אוהבת.
אחרי שקראתי את "האותיות הקטנות" חשבתי שאני לא אוהבת את הטרופ של גראמפי&סאנשיין, אבל הספר הזה קצת שינה את דעתי.
אני גם חייבת לציין שגיליתי שאני אוהבת את הטרופ של רומנטיקה בעיירה קטנה, אז אני כנראה עוד אקרא ממנו הרבה.
אבל נחזור לאחור, למה הגאמפי&סאנשיין כאן עבד לי טוב?

פשוט חיבבתי את הגראמפיות של ברנדן.
זה שהוא לא מחייך בדרך כלל, אבל פייפר גורמת לו לחייך בקלות עם הבדיחות שלה - המיס אותי.
אהבתי את זה שהוא טיפוס של הרגלים, שלא אוהב לשנות כלום ומתעצבן כשזה קורה, אבל מגלה שהוא מוכן לשנות את זה עבור סיכוי עם פייפר.
זה שהוא ננעל עליה ברגע שהוא הבין שהיא עושה לו משהו... בעיקר שם למטה. (שנייה אני מוסיפה למעלה שזאת ביקורת למבוגרים בלבד. לא יודעת איך לעזאזל שכחתי מזה, הרי ברור שאני הולכת לדבר על הסמאט כאן.)

במקרה הבוקטיוברית האהובה עליי, דיברה באחד הסרטונים האחרונים על ספר עם הרבה סמאט (סצנות מיניות) ואז היא ניסתה להסביר עד כמה הסמאט היה מפורט ואינטנסיבי, ברמה שזה כמעט גורם אי נוחות, והיא אמרה שזה כמו הסמאט של טסה ביילי...
ואני כשציפיתי בדיוק התחלתי לקרוא את הספר הזה.
ועוד לא הגעתי לחלקים האלו, אז היה לי מזל שהכינו אותי מראש למשהו מוגזם.

אז הסמאט...
איך הוא היה?
זה מה שאתם רוצים לדעת?

אני לא יודעת אם הרגשתי לא בנוח איתו כי זה היה טו מאץ', או כי פשוט ממש לא הייתי במצב רוח.
בחיי... אוקיי אוקיי, אני רבה עם עצמי עכשיו, שנייה שקט.

פשוט כשהוא אמר לה: "פאק, בייבי. פאק. את צרה כל כך." - זה קצת שלח אותי למימד אחר.

לא אהבתי את זה, כי זה היה נשמע לי מוכר, כמו משהו שקראתי פעם באיזה סיפור אירוטי סתמי שאפשר למצוא בגוגל.
שנית... לא יודעת, ממש חיבבתי ברנדן, אבל וואו - הוא ממש אוהב לדבר כשהם עושים את זה.

אני פשוט כל כך נהניתי מהסיפור - אתם מבינים?
נהניתי מהסיפור! מהדמויות, מהעיירה הקטנה, וברנדן פשוט כבש אותי.
ואז הוא אמר את זה והרגשתי קצת לא בנוח.
אבל זה עבר ברגע שהבנתי שזה הקטע שלהם, שהם אוהבים להדליק זה את זו עם מילים.

וזה לא חדש בכלל!
לגמרי לגמרי קראתי דברים כאלה בעבר.
אבל משהו באיך שזה בוצע כאן לא לגמרי עבד לי כמו שצריך.

כנראה שלי זה פשוט הרגיש מאולץ, כי ממש הרגשתי שהם אומרים את זה כי זה "הדבר הנכון" להגיד בסקס.
זה היה קצת חובבני, וכן היה גיוון באקטים עצמם, פה ושם, והיו גם בדיחות והתגרויות... אבל הדיבור... לא יודעת, היה לי קצת קשה להכיל את זה הפעם.
טיפה טו מאץ', לא משהו שלגמרי הרס לי, אבל הייתי צריכה לעצור רגע כדי לעכל.

דרך אגב, אם אתם תוהים מה פייפר ענתה לו כשהוא אמר לה:"פאק, בייבי. פאק. את צרה כל כך."
אז זה היה: "חזק, אני רוצה אותך חזק."
אין בעד מה.
אני יודעת עד כמה הפרט הזה היה לכם חשוב.

הספר הזה מצחיק.
חשוב לציין שזאת קומדיה של רומן רומנטי, אז אם כבר קראתם קומדיה רומנטית בעבר ונהניתם, אני באמת לא רואה סיבה ללמה שלא תהנו גם כאן.
יש כאן את ההתגרויות, והפתעות שגרמו לי לצרוח מבפנים או לפעור עיניים.
הקומדיה כתובה ממש טוב, ולא בצורה מגוחכת מדי שגורמת לדמויות להיראות טיפשיות או ממש חסרות מזל.
והסמאט... אני חושבת שהוא טוב, אם אין לכם בעיה עם סקס דברני.

יואו, נזכרתי בציטוט שאני חייבת להראות לכם ברגע זה.

אוקיי צריך כאן קונטקסט.
אז הם הזדיינו (בראש שלי חשבתי את זה באנגלית), והיא חזרה הביתה אל אחותה האנה, במצב של שקט והלם ממה שקרה.
אחותה שואלת אותה מה קרה, כי היא יודעת לאן היא הלכה ולמה, והיא רצתה להבין מה קרה שהיא כל כך שקטה.
אז האנה מעודדת את פייפר לדבר, וזה מה שקורה:

"תתחילי בקטן. משהו תמים. איך עברה עלייך הנסיעה?"
"אני לא זוכרת." פייפר לא יכלה יותר לשמור לעצמה את המידע, אם כי קרוב לוודאי שתצטער על זה אחר כך, והניחה יד על ברכה של אחותה.
"האנה, הוא... הייתה לי איתו אורגזמה נרתיקית."
אחותה כמעט הפילה את הקפה. "מה? כאילו... גמרת מחדירה?"
"כן," לחשה פייפר ונופפה מול פניה בכף יד. "זה היה כזה, חשבתי... אולי? ואז... אין מצב. אבל אז, כן. כן, כן, פאקינג כן. שעונה על הקיר. על הקיר, האנה." היא עצמה עיניים והוסיפה, "זה היה הסקס הכי מדהים שהיה לי בחיים. והוא בקושי הזיע."
-

אם אתם לא חושבים שזה מצחיק... (תשלימו את המשפט לבד. יש כאן יותר מדי אפשרויות, קשה לי לבחור אחת.)

לא אכפת לי כמה שברנדן רכושני, ושפייפר מדברת כמו בחורה ריקנית מאל איי, כי כשהם נפגשים... משהו שם פשוט עובד.
זה לא רק אירוטי, הם באמת מחבבים אחד את השנייה, ואני מבינה אותם, כי גם אני מחבבת אותם בתור דמויות.
השיחות ביניהם, הקצב של הסיפור, זה שהוא מרגיש קצת כמו סרט או סדרה שרוצים להמשיך לצפות בה...
זה שברנדן פשוט מאהב מושלם, שרוצה להצטיין. אוווו אנחנו אוהבות גבר שרוצה להצטיין. בכל האזורים האפשריים.

הוא כל כך גבר אלפא, בצורה שהיא לא רעילה, אבל כן מאוד רכושנית, אולי טריטוריאלית זאת מילה.
אתם יודעים, כמו שחיות מסמנות טריטוריה.

פשוט אהבתי את זה...
איך שהוא פשוט מסתכל על פייפר ומחליט: "זה שלי. שאף אחד לא יחשוב על לגעת בה. והיא לא יודעת את זה אבל היא הולכת להישאר כאן איתי לשארית חייה."
זה יכול לעצבן נשים פמיניסטיות ששונאת כשגבר רוצה לתבוע בעלות על אישה.
אבל לא אכפת לי... כי הוא משקיע בה כל כך, בכל המובנים.
מבחינתו היא שלו, והוא רוצה לראות אותה פורחת ומאושרת - אני קוראת לזה יחסי "הגנן והפרח".
אם אישה לא רוצה להיות הפרח, סבבה, אל תהיי הפרח, אבל אל תעקמי פרצוף רק כי זוגות אחרים מתנהלים ככה, סבבה?

אהבתי את הקצב של הספר, את הזמן שלקח לדמויות להתקרב ולבסס קשר, ואת התזמון של הסמאט. זה באמת חשוב.
אנחנו לא רוצים את זה מהר מדי, אבל אנחנו רוצים את זה מספיק מוקדם כדי שזה יוכל לקרות לפחות עוד שלוש פעמים. מבינים?

אני לא יודעת למה יצא שכתבתי בעיקר על הסמאט.
נראה לי שיצאה לי ביקורת פושרת הפעם, אבל אני כן רוצה לציין לפני שאני מסיימת שיש עוד ספר על הסיפור של אחותה האנה, וזה נראה לי משהו שמועיל לדעת.
אני מקווה שהוא יצא בעברית מתישהו, כי אני לגמרי ארצה לקרוא אותו.
לא רק כי הסיפור של האנה מעניין אותי, אני גם רוצה לחוות את הכתיבה של טסה ביילי שוב, ולראות מה שהיא תעשה עם הסיפור של האנה. בעיקר הסמאט מעניין אותי.
האנה מאוד שונה מפייפר, הייתי רוצה לראות איך אני אחווה את הכתיבה של טסה ביילי דרך הסיפור שלה.

הדבר השני, זה שהייתי ממליצה להסתכל על הכריכה באנגלית לפני שקוראים את הספר, שממש עוזרת לדמיין את הדמויות.
אני אקל עליכם את החיפוש, "it happened one summer". פשוט, העתק הדבק.
כאילו... בואו, די, לא רוצה להעליב אבל הכריכה הזאת פשוט לא זה.
היא לא תופסת את הוייב של הדמויות בשום צורה, לא רואים פה את השובבות של פייפר ואת החתיכות של ברנדן.
הכריכה באנגלית ממש חורטת אותם ואת האופי שלהם בראש כמו שצריך, ואני חושבת שזה יועיל לכל מי שעומד/ת לקרוא את הספר הזה.

אני חושבת שהוא 4.5 כוכבים, אבל אי אפשר לתת דירוג כזה, אז אני אלך על ארבעה.
אם זה היה הרומן הרומנטי הראשון שלי, יש מצב שהוא היה חמישה כוכבים.
יש בו משהו נורא מהנה, הכתיבה בכללי והסיפור עצמו, היו לי קלילים ומהירים, אז לא הייתי פוסלת את הספר הזה בטענה שהוא סתם עוד רומן רומנטי.
יש לו את האקס פקטור.
משהו בו פשוט משך אותי קרוב, ונורא דיבר אליי.
ממליצה לכל מי שאוהבת קומדיה רומנטית ולא אכפת לה מסמאט מהסוג שניסיתי לתאר כאן.

אולי אני צריכה לתת עוד משהו על הסמאט?
כי אני מרגישה שאולי לא מספיק העברתי את הוייב.
סורי. באמת, אני פשוט חושבת שזה חשוב.
אולי אני יכולה למצוא קטע שדווקא נהניתי ממנו בסמאט? - כי אני די בטוחה שהיה משהו כזה.

חחחחחחחחחחחחח יואו.
אני לא יכולה, זה הורג אותי, משהו פה מכאיב לי בנשמתי אבל בקטע קורע, ולא אכפת לי, אתם חייבים לקרוא.
מניחה שאין לי ברירה אלא לוותר על שאר הציטוטים ששמרתי לסוף.
רציתי אותם כדי שהם יעזרו לכם להבין עוד קצת מהדברים האחרים שיש כאן בספר, אבל אין מקום, הביקורת הזאת כבר נורא ארוכה.
פשוט תסמכו עליי שיש בספר הזה יותר משהצלחתי להעביר כאן, אוקיי?
_

אני מתנצלת מראש.
תאמינו לי שזה כואב לי להעתיק את זה לכאן.
אני כבר יודעת שאחרי שאני אסיים את הציטוט הזה, אני כנראה אמות מצחוק.
גם לצחוק על הסקס זה דרך ליהנות מהסקס, אז אני מניחה שזה כן נחשב כסמאט שנהנתי ממנו...
פשוט לא כמו שהסופרת התכוונה. בכלל.

שלא תגידו שלא אזהרתי! שלא תעזו!

"אוי אלוהים, ברנדן, א-אל תפסיק." עיניה יצאו מפוקוס, הציפורניים ננעצו בבשר כתפיו. "חזק. חזק. אתה גורם... אתה מביא אותי..."
"תמיד, פייפר." כשהיה בים שִחזר בראשו אלף פעם איך פייפר גמרה כשליקק את הדגדגן שלה על שולחן המטבח שלו, אבל התחושה שזה קורה סביב הזין שלו לחצה על איזה מתג קמאי בתוכו, והוא איבד כל רסן, הצמיד מצח למצחה וקדח לתוך הערוץ המתוק והצר שכבר התחיל להתכווץ סביבו. "קדימה, בייבי. תני לי את זה. תראי לי מה אני עושה לכוס הזה שדורש תחזוקה גבוהה."

Sorry not sorry.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על זה קרה קיץ אחד