ביקורת ספרותית על יורש אכזר - דם אכזרי #1 מאת סופי לארק
ספר בסדר

---

*ביקורת למבוגרים בלבד*
מה שכיף בספרים שעוקבים אחרי מאפיונרים, זה שאין להם מוסר ושהרומנטיקה הרבה יותר אינטנסיבית כשזה עניין של חיים ומוות.
הספר הזה היה קצר ומהיר, ואני באופן אישי לא כל כך אהבתי את הסגנון כתיבה כאן, משהו בו היה לי קצת שיטחי, אבל אני חושבת שכן יש כאן כמה דברים שאני אחשוב עליהם שוב בעתיד.

אני באמת לא יודעת איך הספר הזה טס לי כל כך מהר, התחלתי אותו היום בערך ב-2 בלילה ואני מאלה שמתעייפים מהר, וקשה להם להתרכז, אבל משהו בספר ובמהירות שלו פשוט גרם לי להחזיק הרבה זמן של קריאה רצופה.
איזה כיף זה לשכוח שקוראים ספר, בגלל שהספר הזה היה כל כך מהיר וכי פיתחתי עניין מסוים בשאר הדמויות שבעולם הזה, אני יודעת שאני אמשיך את הסדרה.

העלילה כאן פשוטה, משפחות מאפיה שונות בשיקגו, שמחתנות את הילדים שלהן כדי לא להיכנס למלחמה.
אני לא יודעת בת כמה אאידה, משערת שהיא בת 21, וקאלום הוא בן 30.
הפער גילאים מורגש בהבדלים בין החיים הלא אחראיים של אאידה, לבין קאלום שמנהל חיים פוליטיים וכרגע מנסה לזכות בבחירות על ראשות המחוז שלהם.
הסיבה שבגללה מחתנים אותם, זה כי אאידה סוג של הציתה את הבית שלו, וזה עורר שוב את האויבות בין המשפחות, וכדי שלא ישפך עוד דם האבות שלהם מסכמים שאאידה וקאלום יתחתנו.
כמו שכתוב בתקציר, הטרופ הראשי כאן הוא של מיריבים לאוהבים, הם היו מעדיפים להרוג זה את זו מאשר להתחתן.
אאידה היא בהחלט בחורה צעירה ופראית, וזה פשוט כיף כי אי אפשר לצפות איך היא תתנהג.
הנה טעימה קטנה:

"מכיר אותה?" אני שואלת. "או זיינת אותה? כי אם עדיין לא עשית את זה, כדאי לך ללכת על זה לפני שהיא תתחיל להתחכך ברגל שלך בפומבי."
"אלוהים אדירים," אומר קאלום, ולוחץ באצבעותיו על גשר אפו. "אני לא מאמין. אני מתחתן עם ילדה. ולא ילדה רגילה - ילדה מהגיהינום כמו צ'אקי, או כמו מהסרט ילדי התירס..."

הספר הזה הוא בשני קולות כמובן, והסמאט טוב ומהיר, לא תופס יותר מדי מהספר.
אם אתם מחפשים משהו יותר אירוטי ואפל, אני באופן אישי לא הייתי בוחרת בספר הזה בגלל הסמאט, כי שוב, הוא לא תופס הרבה מהספר.
אני באופן אישי אהבתי את זה שלא העברנו יותר מדי זמן על הסמאט, אבל לא יודעת, כל אחד ומה שמתאים לו, וזה גם תלוי בחשק אני מניחה.
אם הייתי קוראת את הספר הזה ספציפית בשביל סמאט אפל, כנראה שהייתי מתאכזבת ושופטת אותו לפי זה.
אבל בכנות...
כנראה עשיתי משהו לעצמי בכך שקראתי כל כך הרבה רומנים בתקופה קצרה, יש מצב שנהייתי אדישה מרוב שהתרגלתי.
אבל יש לי תחושה שזה פשוט הסגנון כאן, בגלל שהכול היה לי כל כך מהיר, ובגלל שלא באמת היה לי עניין ספציפי בסמאט, יכול להיות שפשוט עברתי אותו יותר מהר ממה שהייתי עושה אם הייתי קוראת אותו לפני חודשיים.
אני ממש מרגישה שאני מתווכחת עם עצמי על מה באמת היה עם הסמאט, שצד אחד אומר-
יודעים מה?
אני פשוט אתן לכם הצצה קלה לדיאלוג שבראש שלי.
לצד א' שטוען שהאדישות שלי היא בגלל הספר ולצד ב' שטוען שהאדישות שלי היא בגלל שאני קוראת יותר מדי רומנים.

צד א': זה לא היה מספיק, זה נגמר כל כך מהר, זאת לא אני!
צד ב': טוב, הוא כן הצליף לה בתחת וזה לא ממש הזיז לך.
צד א': וואלה עכשיו כשאני חושבת על זה, ברוב הספרים שבהם סטרו לבחורה על התחת היה פער גילאים.
צד ב': רוב הספרים שקראת היו פער גילאים, זה כנראה הטרופ האהוב עלייך, וזה מוזר כי אפילו לא ניסית לקרוא על זה... זה פשוט נפוץ כנראה.
צד א': בזה היה אפשר להרגיש שזה כאב לה. אהבתי שזה לא היה עניין של להכאיב כי היא אוהבת את זה אלא כי הוא כועס עליה.
צד ב': *שותק כי אין לו משהו טוב להגיד*
צד א': קיצר, זאת לא אני. זה הספר. יש כאלה שמעדיפים את הסמאט ישר ולעניין ויש כאלה שהיו רוצים קצת זמן להיכנס לעניינים.
צד ב': *שותק ומסמיק*
צד א': אתה בלתי אפשרי צד ב', אני בכלל לא מבינה איך אני ואתה מסתדרים.
צד ב': עם זה אני מסכים.

קיצר, הבנתם את הקטע, הסמאט מהיר ולא יותר מדי מפורט, אבל כן קיים במידה שאני חושבת שנכונה לספר.
הרומנטיקה קלילה, יש כאן באמת כמה רגעים בולטים, וזה כיף שיש אקשן ושלא צריך לחכות יותר מדי כדי שדברים יקרו וייפתרו.
הסוף כאן סגור, ומשהו באיך שהציגו כאן את הדמויות האחרות, בעיקר את שלושת האחים של אאידה, לגמרי עשה לי חשק להמשיך.
אני פשוט יודעת שהספרים הבאים יהיו קלים ומהירים ושיש לי עניין, וזה מפתיע, כי זאת פעם ראשונה שאני נותנת שלושה כוכבים לספר מבלי להרגיש שיש לי אפילו שמץ של אכזבה ממנו.
כנראה טוב שלא באתי אליו עם ציפיות מסוימות ופשוט השאלתי אותו מהספרייה כי הוא קצר יחסית.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על יורש אכזר - דם אכזרי #1