ביקורת ספרותית על השנים הבאות מאת מיכל ברנע־אסטרוג

---

לפני כחודש, ביקרתי בנקודה הכי מערבית באירופה, במקום בו פעם חשבו שתם העולם. השקפתי אל הנצח הכחול של האוקיינוס, והעליתי בעיני רוחי את אותם אנשים שהעזו לדמיין מעבר למוכר ולקיים.

מילה, צעירה כפרית, הייתה אחת מהם. עתידה כבר נקבע – מקצוע, חתן ומשפחה. אבל משהו בתוכה ומחוצה לה, קרא לה לצאת נגד המוסכמות, נגד הגורל שנגזר עליה. באישון לילה היא עוזבת את כל שהכירה, את כל שאהבה, כדי לחבור אל שדה האפשרויות הבלתי נדלה של הטבע והאדם.

היצירה מורכבת מחמישה סיפורים על שם הדמויות המככבות בה, דמויות תלושות ובודדות, עם כמיהה אל עבר, הווה ועתיד שבדרך כלל מעבר לתחום השגתן. גורלן שזור זה בזה, ולרוב מסתיים בתמהיל של מורבידיות ותקווה.

הספר נטול דיאלוגים, כי הזמן לא מדבר עם אף אחד, הוא במונולוג עצמי, מקוטע משאנו חושבים, שיש להתיישר איתו כדי להיטיב עם הגורל.

ברנע-אסטרוג כותבת בעברית גבוהה ופיוטית על היחס בין האדם והעולם, בין האדם לעצמו, על כל הסבל והעוול שהוא דן את עצמו אליהם באגב אורחא, מבלי להבין, שאפשר אחרת.

במיוחד בעת הזאת, אני מצפה לשנים הבאות,
ספר מיוחד.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על השנים הבאות