ביקורת ספרותית על בדרכים לא סלולות מאת אהרון ורדי
ספר בסדר

---

"חבר'ה, צריך להתארגן מהר, עולים לכבוש את הרמה הסורית" (מפקד גדוד 12, משה קליין, במלחמת ששת הימים, עמוד 41).

הספר "בדרכים לא סלולות" מאת תא“ל (מיל.) אהרון ורדי (הוצאת אוריון, 2017), הוא אוטוביוגרפיה המתארת את חייו למן ילדותו בקיבוץ יפעת, עבור לגיוסו לצנחנים בשנת 1962. לדבריו, "ארבעה מבני כיתתי התנדבו לגדוד 890 של הצנחנים. הם הלכו בעקבות סיפורי הגבורה של בני הקיבוץ שקדמו להם. מעולם לא חשבתי להיות גיבור, אבל חברתי אליהם בתקווה שיחד איתם יהיה לי קל יותר לעבור את טירונות הצנחנים הקשה. בהיותי חייל בפלוגה ב השתדלתי להיות בסדר. עשיתי כל שנדרשתי לעשות" (עמוד 19). להפתעתו בסיום סדרת אימונים בקורס המ"כים הודיע לו מפקד המחלקה שהוא "גומר את הקורס, ואפילו בציון טוב, ואתה בקבוצה שהולכת לקורס קצינים" (עמוד 21). לאחר הקורס, ומשמילא תפקיד של מדריך בקורס הקצינים עבר ורדי לחטיבת גולני (ועזב את הקיבוץ) ושימש כמפקד פלוגת טירונים.

בהמשך נשלח "לפקד על פלוגה א בגדוד 12 ואני בדרגת סגן" (עמוד 25). שם, יישם את הניסיון שצבר כמדריך נוער, הכלים שרכשתי בקורס קצינים וכמדריך צוערים והתמקד "קודם כל בטיפול האישי בחיילים" (עמוד 26). הקרב על תל פאחר במלחמת ששת הימים, בו שימש כאמור כמפקד פלוגה בגדוד 12 של גולני, הוא לב־לבו של הספר בעיני, ומזכיר לקורא רגעים מן הפלישה לנורמנדי. ורדי אף הרצה אודות הקרב בפני חניכי קורס המ"כים שעשיתי (כמוהו הגעתי לקורס מ־890) בסיום הקורס.

"למרות שהייתי חסר כל ניסיון קרבי, קיבלתי את המשימה ואת האחריות לחיילי בתור מחויבות אישית חזקה ביותר במציאות המלחמה המתקרבת" (עמוד 43), העיד ורדי בספר. הרגע המכריע היה בפריצת הגדרות למוצב כאשר התברר כי אמצעי הפריצה (בונגלור) נותר מאחור. "הסתכלתי שמאלה לעבר דוד שירזי, המקלען עם תרמיל התחמושת על גבו שכרע ברך מטרים ממני. מבט קצר בעיניים הספיק, כאילו קיבל פקודה מפורשת ממני. הוא הבין את המצב, הכיר את התרגולות באימונים, רץ קדימה ונשכב על הגדרות. אחריו עשה זאת יעקב חודרה, שנשכב על הגדר הנוספת בהמשכו של שירזי. בגופם שימשו השניים גשר לחציית הגדרות של שאר הלוחמים" (עמוד 49). לאחר מכן, כתב, "נכנסנו מיד לתעלות המוצב הסורי והתחלנו בלחימה על פי תרגולות כיבוש יעד מבוצר" (עמוד 50).

הקרב היה קשה ו־34 מחיילי גולני נהרגו במהלכו. 21 מהם עוטרו על גבורתם, ובהם שירזי שעוטר בעיטור הגבורה. בהמשך שימש סמג"ד סיירת אגוז ובאוגוסט 73' מונה לקמב"ץ פיקוד הצפון, תפקיד שמילא במלחמת יום הכיפורים. כשהתפנה לטלפן במהלך הקרבות הביתה הצהיר שהכל בסדר. כשבא לחופשה בתום המלחמה נזפה בו אשתו בחיוך על ש"קמב"ץ הפיקוד אומר שהכל בסדר ודקות לאחר מכן נופלים פרוגים, אז על מי אני צריכה לסמוך?" (עמוד 82), בהתייחס לירי טילי קרקע־קרקע סורים בסמוך לרמת דוד.

לאחר המלחמה פיקד על גדוד 17 של גולני (קורס המ"כים החטיבתי) ופיקד על כוח מן הגדוד בפשיטה בלבנון, בערב יום הכיפורים שנת 74'.מטרת הפשיטה היתה לסכל פיגוע שתכננה לבצע חולית מחבלים ששהתה בבית מסוים באחד הכפרים הסמוכים לגבול. כוח מן הגדוד בפיקוד ורדי חדר ללבנון, התמקם בסמוך לבית וכאשר המחבלים עמדו לעלות לרכבי הסיור שלהם "פקדתי לפתוח באש. ירינו לעברם מכלי נשק וממקלעים. שמענו צעקות והמולה. אורות הבתים שמסביב כבו. אבק סמיך היתמר בשטח וחלק ממנו, מהול בריח אבק שרפה, הגיע גם אלינו. הערכתי שפגענו בלפחות בחלק מהם" (עמוד 88). או אז נסוג הכוח ארצה. הפיגוע סוכל.

בהמשך פיקד על החטיבה המרחבית אילת ושימש כסגן הקחצ"ר, תא"ל מתן וילנאי, אותו הכיר כאשר "היה מפקד בפלוגה ב בגדוד 890 ואני חייל וחניך בקורס מ"כים" (עמוד 101). בהמשך סייע להקים את אוגדת אדום ואף פיקד עליה. לאחר מכן שימש כראש ההגנה האזרחית (הג"א) ובהמשך שימש כראש מפקדת כוחות העורף. בשנת 1990 השתחרר מצה"ל. אז מונה ורדי על ידי השר לאיכות הסביבה דאז, יוסי שריד, "לעשות סדר" בתחום המקצועי והארגוני בכל הקשור לטיפול משולב באירועי חומרים מסוכנים. לאחר מכן הוביל ורדי את הקמת רשות הטבע והגנים. ורדי הוסיף וכיהן בעוד מגוון תפקידים ציבוריים בטרם פרישתו הסופית לפנסיה.

הספר הוא סיפור חייו של קצין בכיר ופקיד ממשלתי בכיר שכמעט שאינו מוכר בציבוריות הישראלית, אף שתרומתו רבה. הוא כתוב בלשון פשוטה וקולחת והסיפור שהוא מספר מרתק, ולעיתים מבדח, ותמיד קולח. מומלץ!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על בדרכים לא סלולות