הכינוי "סזון" (עונת הציד),ניתן לניסיון ההגנה בשנים 1944-45 לחסל את האצ"ל כארגון לוחם. שנתיים קודם לכן נעשה ניסיון דומה לחיסול הלח"י.
כדי לממש את מטרת הסזזון, השתמשה ההגנה כמעט בכל האמצעים שעמדו לרשותה: חטיפות וחקירות ממושכות שלוו בעינויים קשים,גירוש ממקומות עבודה ומבתי ספר,גירוש ממקום מגורים ועוד. אולם הצעד החמור ביותר, שעורר ויכוחים סוערים בישוב,היה הסגרת חשודים בהשתייכות לאצ"ל, לבולשת הבריטית.
כינוי התוכנית בפני אנשי "המטה" שנועד לבצע את הסזון היה "ליל ברתולומיאוס"(ליל טבח ההוגנוטים בידי הקאתולים בפריס ב1572).
התסיסה בקרב האצ"ל הייתה גדולה ורבים סברו שיש להחזיר להגנה כגמולה. אולם מנחם בגין, מפקד האצ"ל, מנע זאת.הוא שכנע את חבריו להבליג וטבע את הסיסמה "לא תהיה מלחמת אחים".
מדיניותו של בגין הוכחה כנכונה,כאשר לאחר עשרה חודשים של סזון קשה, נוסדה "תנועת המרי העברי" ושלושת הארגונים -הגנה, אצ"ל ,לח"י-לחמו יחדיו נגד השלטון הבריטי בארץ.
לאחר פרוקה של תנועת המרי, שוב החלה ההגנה בפעולות נגד האצ"ל ("הסזון הקטן", שלא היה קטן כלל),אלא שהפעם נמנעה ההגנה מלהסגיר את אנשי האצ"ל לבריטים. הפעם לא הבליג האצ"ל והחזיר על כל פגיעה באנשיו.
לא היה זה המקרה הראשון בו השתמשו ראשי הממסד הציוני בכח הזרוע נגד יריבים פוליטיים (אנשי "השומר" ניסו לשתק ולפגוע בארגון "נילי",עלילת רצח ארלוזורוב על המפלגה הרוויזיוניסטית,פרשת "אלטלנה" בה הואשם בגין בהמרדה שלא הייתה ולא נבראה).
בספר זה מתוארים ה"סזונים" למיניהם, בהם פעלו ראשי ההגנה נגד האצ"ל והלח"י, שסרבו לקבל על עצמם את מרות ההנהגה הציונית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
