“קיצור תולדות חייהם של ארבעת ראשי מחתרת הלח"י (1940-1948 ) .הם היו ארבעה- המחולל ועוד שלושה("המרכז").

1.אברהם "יאיר" שטרן- המחולל.
הוא קבע: מכורתו של עם ישראל היא ארץ־ישראל, בה היה לעם ובה ישוב ליצור ולהתפתח ורק לו הזכות עליה. על כן יעודו של העם הוא לגאול את הארץ ולהקים בה את האדנות העברית וכל שלטון לא עברי בארץ־ישראל, המונע מן העם את חרותו, הוא אויב שיש להילחם בו. האויב הוא בריטניה ויש להילחם בה עד לסילוקה מארץ־ישראל. הוא הקים את תנועת לוחמי חירות ישראל, הניח את יסודותיה, קבע את מטרותיה, מלחמתה וצרכיה. יאיר נפל במלחמה הוא נרצח בדם קר על־ידי האויב.

2.יצחק "מיכאל" שמיר- המשקם.
ראש הלוחמים. אחרי רצח יאיר הוא הקים מחדש את לח״י מהריסותיה. הוא ברח מכלא האויב, איחה את הקשרים שאבדו, קלט אנשים וותיקים וחדשים, הקים סניף במצרים שחבריו שלחו נשק ותחמושת למחתרת בארץ, כן ייעל את מנגנון התנועה, הגביר את אמצעי הסודיות, גייס ציבור אוהדים שהגישו עזרה למחתרת במחבוא, במחסנים, בציוד, גייס כספים, ארגן קורסים רעיוניים ולימוד שימוש בנשק. הקים סניפים חדשים ברחבי הארץ. הוא הקים את מרכז לח״י שהנהיג את התנועה עד ליציאתה מן המחתרת.

3.נתן "גרא" ילין מור- המדינאי.
המוח של לח"י. איש בעל כושר הניתוח, ההבנה והיוזמה הפוליטית כלפי חוץ וגם כלפי פנים ביחסים עם מוסדות וארגונים פוליטיים. דיפלומט, בעל כושר ניסוח פוליטי גמיש, שקול וקר רוח. מנווט את מדיניות החוץ של לח"י. מחונן בכישרון כתיבה ועריכה ספרותית. אינטלקטואל ברוך כישרונות, חכם ונבון.

4.ישראל "אלדד/סמבטיון" שייב- האידאולוג.
הלב של לח"י. האידיאולוג היוקד, שאש בוערת בכל רמ״ח אבריו. כישרון עילאי בכתיבה ובנאום. פילוסוף וידען גדול בכתבי התנ״ך, בהיסטוריה ובספרות של עם ישראל, חריף שכל, פולמוסן מזהיר. הוגה דעות, סופר, פובליציסט ומורה שהעמיד תלמידים רבים. קרא לעצמו "מחנך ציוני", שבראש מעייניו מחשבת חירות ישראל ללא מורא וללא פשרות.

מומלץ מאוד.”