ביקורת ספרותית על על כנפי מלאך - מלאך משמיים #3 מאת בקה פיצפטריק
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 18 בדצמבר, 2022
ע"י סייג'


אחרי הנפילה הכואבת עם הספר השני, "מלאכים באפלה", אני שמחה לבשר שנהניתי מהספר הזה.
בספר השני פיצפטריק הרסה את הדמויות לגמרי, הרחיקה בין פאץ' ונורה, והפכה את נורה לבלתי נסבלת.
אבל כאן, בספר השלישי, מהרגע הראשון - הכל מתאפס.

באמת תהיתי לעצמי - איך אני יכולה להמשיך סדרה שהספר השני שלה מאכזב ברמות על?
ואז חשבתי על זה...
מישהו בטח אמר לה משהו, אם אני לא אהבתי את הספר אז מן הסתם שהיו עוד ביקורות, וזה בוודאי קרה לפני שהיא סיימה לכתוב את הסדרה - אז מה היא הולכת לעשות עכשיו?
מה בקה פיצפטריק, הולכת לעשות?
איך היא הולכת להמשיך מכאן?
היא יודעת שהיא כתבה משהו שמאכזב, והיא גם אמורה לדעת שהיא בהחלט מסוגלת ליותר מזה, כי "מלאך משמיים"(הראשון) היה נהדר.
אלו השאלות שעניינו אותי מספיק כדי בכל זאת להמשיך בסדרה, אפילו שכבר קראתי אותה פעם אחת אז אין באמת שום צורך לדעת איך זה מסתיים.

אני מרגישה צורך לציין כמה דברים על הסדרה הזאת.
1. הספר הראשון יצא לאור ב-2009.
2. השם של הספר הראשון, ושל הסדרה כולה בעצם הוא - Hush, Hush.
3. השם של הספר השלישי באנגלית הוא: Silence.

אני לא יודעת למה זה קורע אותי מצחוק.
השמות כל כך גרועים!!!
אני רק מדמיינת את אלו שהוציא את הסדרה בעברית לאור מסתכלים על הכותרות ותוהים לעצמם מה לעזאזל הם אמורים לעשות עם זה.
אז כל הכבוד להם!
מלאך משמיים זה שם נהדר, והכריכות נהדרות, אם כי מאוד מיושנות - עדיין יש לזה את הוייב הנכון.

אני לא יודעת אם הסדרה הזאת יכולה להצליח היום, כי אתם יודעים, פעם השטויות האלה היו בקטע... ערפדים, מלאכים, זר מסתורי שלובש שחורים ויכול לשחק לך בראש... זה פשוט היה ממש סקסי פעם - בעיניה של נערה מתבגרת כמובן.

אני כבר בת 25, אז עברו בערך 8 שנים מאז שקראתי את הסדרה הזאת, ואני עדיין מאוהבת בפאץ'.
כאילו-
אני לא חושבת שאני יכולה להסביר מה הדמות הזאת עשתה למוח שלי.
אני לא בטוחה שהטעם שלי בגברים היה מה שהוא היום, אם לא הייתי מתאהבת בפאץ' כשהייתי בת 16.
צריך לכתוב אזהרה על הספרים האלה.
כי אין אף אחד כמו פאץ', ולגרום לנערה להאמין שיש סיכוי שהיא תתאהב יום אחד ברמה שהיא התאהבה בדמות בדיונית... זה פשוט אכזרי.
אבל אני נהנית מזה.
אני נהנית מהאכזריות הזאת.
אתם לא מבינים את רמת הכאב שאני חווה עכשיו, אני מתה מצחוק, זה כל כך מגוחך.

היתרון בלקרוא סדרה, זה שאתה מצליח לצלול לספרים הבאים בקלות מבורכת.
אין שום מאמץ בלדמיין דברים, אני כבר יודעת איך הכל נראה, אני כבר יודעת מה הוייב, רק לקרוא וליהנות.
אני לא חושבת שמישהו שלא נהנה מהספר הראשון צריך לקרוא את המשך הסדרה.
אם הקסם שבספר הראשון, וליתר דיוק, הכריזמה של פאץ' וכל המסתוריות הזאת שמלווה את הסדרה לא עושה לכם את זה - פשוט אל תטרחו.

הדרך שבה בקה פיצפטריק איפסה את הסיפור, היה פשוט למחוק את הזיכרון של נורה.
היא לא זוכרת את פאץ', היא לא זוכרת מה קרה בחמישה החודשים האחרונים, היא רק יודעת שהיא נחטפה משום מה.

יש בספר הזה כל כך הרבה אלמנטים מיושנים, שמתאימים באמת לשנים שבהם הספרים האלה יצאו, שפשוט עדיין עושים לי את זה.
אני לא יודעת מי קורא את זה, אבל פעם הייתה סדרה בהוט שנקראה "חצויה", עם עמית פרקש ויון תומרקין - והייתה סצנה אחת...
אוקיי אז יון תומרקין הוא ערפד(בחיי שאני הורגת את עצמי תוך כדי שאני כותבת את הביקורת הזאת) ועמית פרקש היא חצויה שזה איכשהו... קיצר לא אכפת לי מה זה אומר שהיא חצויה, הקטע הוא שיש סצנה אחת שהדמות של יון(ליאו) פשוט עומדת בחדר של עמית(אלה) ונכנסת לחלומות שלה.
אז יש בספר הזה דברים דומים לזה, כי פאץ' הוא מלאך שנפל ויש לו כוחות כאלה וזה פשוט - התגשמות הפנטזיה של כל נערה בת 16 מתחילת העשור הקודם.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, אני פשוט נהנית מהחרא הזה.
אני מאוהבת בפאץ', שמראה צדדים אחרים שלו בספר הזה, ונורה כבר לא מעצבנת - כי היא לא זוכרת את הקנאה המטופשת שלה בפאץ' ומרסי.
היה קטע אחד ספציפי, שפשוט קרע אותי מצחוק.
אני חושבת שיש בספר הזה טון קומי נהדר, ועם כל האפלוליות והמסתורין, זה איכשהו עדיין לא מפחיד, ואולי זה כי בספרי פנטזיה הכל אפשרי, אז בכל פעם שנורה נקלעת לצרות אני פשוט יודעת שפאץ' יופיע מאיפשהו.
אז אני די שמחה שהיא נכנסת לצרות, כי זה אומר עוד זמן עם פאץ'.

היה דבר אחד מעצבן, כי היו הרבה דברים חשובים, סימנים, שנורה פשוט פספסה לגמרי.
כמעט כאילו הסופרת אמרה לה: "אני יודעת שאת חכמה ופרנואידית מספיק כדי לחשוב על הכל! אבל בבקשה אל תחשבי על הדבר הזה שנמצא לך ממש מול העיניים ויכול להתפתח לקראת הסוף לאיזושהי צרה עבורך, כי אני צריכה את הצרה הזאת בעלילה".
-

זאת לא סדרת הספרים הכי איכותית שתקראו.
בהשוואה לסדרות שיש היום, אפשר להגיד שהיא די מעפנה...
אבל אהבתי אותה אז, ואני עדיין נהנית ממנה היום, כי יש בה משהו.

אני חושבת שהספר הספציפי הזה הרגיש לי קצת כמו סרט.
היה שלב שרציתי לאכול ולצפות במשהו תוך כדי, והבנתי שאני ממש רוצה לצפות בספר הזה, במקום במשהו אחר במחשב.
הוא הרגיש כמו סרט, אז אני חושבת שאפשר להגיד שהספר הזה דרש אפס מאמץ מוחי מצידי, ושזה תמיד נעים.
היה איזה רגע בשבת שקלטתי שקראתי את הספר הזה במשך שעה רצופה מבלי לעצור לרגע, ופשוט התענגתי על הרגע הזה.
כי איבדתי תחושת זמן, וזה לא קורה הרבה.

הארבעה כוכבים שלי הפעם הם ממש סובייקטיביים.
אני נותנת לו את הדירוג הזה בעיקר כי הייתה לי חוויה של ארבעה כוכבים.
אה, וגם כי אני לא בדיוק קהל היעד אז זה לא הכי משנה מה אני חושבת בצורה אובייקטיבית.

זה קצת מוזר בעיניי שיש נערות שמנסות לדרג ספרים בצורה אובייקטיבית, ונותנות להם דירוג ממש נמוך למרות שהן נהנו מהם.
אני תוהה אם הן מבינות שיש ספרים שכל מטרתם זה לגרום לך לשכוח את המציאות המדכאת שלך, ולצלול לתוך עולם שבו כיף לך להיות.
בעיניי, כשזה נוגע לספרים כאלה, זה לא ממש משנה אם הם "איכותיים", העיקר שנהנית מהם.

מה שאחרים חושבים אף פעם לא השפיע על הספרים שבחרתי לקרוא, אז קורה לא פעם שאני תמיד מסתכלת על הספרים אני קוראת ותוהה לעצמי - "איך לעזאזל כל זה מתחבר?!".
אני פשוט קוראת את מה שאני רוצה, מהסיבות שלי, ואני חושבת שאני עושה עבודה מעולה בלבחור את הספרים שלי - כי מרובם אני נהנית.
אם הייתי בוחרת את הספרים שלי על פי מה שפופולרי או נראה טוב לאחרים... אז זה לא היה מהנה.
יש כל כך הרבה דברים בעולם הזה שכבר הוציאו מהם את הכיף, אז אני שמחה שקריאת ספרים עדיין מרגישה כמו תחביב עבורי ולא כמו מטלה.

הסיבה שהחלטתי לקרוא את הספר הזה דווקא עכשיו, היא כי אני מתכננת לקרוא 100 ספרים ב-2023, ואני רוצה להתרגש לקרוא כל אחד ואחד מהם, והוא לא היה ברשימה של הספרים שאני באמת רוצה לקרוא.
אבל ידעתי שאני רוצה לקרוא את הספר הזה מתישהו, כדי שאני אדע אם להיפטר מהסדרה שתופסת מקום בספרייה שלי או לא, לכן יצא שהחלטתי שאני לא רוצה להסתבך איתו שנה הבאה, ושעדיף שאני אתן לו את הזמן שלו עכשיו.
אז אני ממש שמחה שנהניתי ממנו, כי היו לי ציפיות נמוכות.

זאת הייתה קריאה די מהירה להפתעתי, ולמרות שיכולתי להניח אותו בצד ולקרוא ספר אחר שתיכננתי לקרוא בשבת, רציתי להמשיך איתו.
אז אני באמת חושבת שהוא שווה את הזמן לאנשים שאהבו את "מלאך משמיים" ורוצים לקרוא את המשך הסדרה.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סייג' (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
אני רואה את הדמיון של הכריכה לוובטון.
כן, לא קראתי את דמדומים אבל אני יודעת שיש השוואה בין הספרים האלה, ואומרים שזה אפילו מגוחך כי זה אותו הרעיון...
אבל אני באמת לא מרגישה הכל הספרים האלה דומים עד כדי כך.
נראה לי שזה קצת "טרופ", אבל אנשים בזמנו לא ידעו לקרוא לזה ככה.
כמו שברומנים יש דברים ספציפיים שחוזרים על עצמם, כמו הטרופ של הגרמפי סאנשיין, או משונאים לאוהבים, אז נראה לי שגם בז'אנר הזה הייתה אופנה מסוימת שאחרים פשוט אהבו לשפוט ולהגיד שהיא מעידה על חוסר מקוריות ואפילו העתקה.
אתל (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
הצחקת אותי עם חצויה :)
כן פעם באמת הייתה אווירה כזו, של ערפדים ומלאכים וכל הטוב הזה. נהוג להאשים את דמדומים - אני מניחה שהוא היה הזרז אבל לא יודעת אם הוא זה שממש התחיל את התופעה. טוב, אולי כן, כי הקטע הזה של "הערפד מסתכל עליך ישנה" הופיע גם שם ;)
הצחיק אותי גם איבוד הזיכרון בתור דרך לאפס ספר גרוע. אחלה רעיון, האמת. כל הכבוד לסופרת שיצאה מזה בכבוד.

אני בדיוק קוראת איזשהו קומיקס-מלאכים שמתפרסם בהמשכים באינטרנט והכריכה של הספר די מזכירה אותו אז לרגע התבלבלתי. כנראה שגם אני הייתי צריכה את הזריקה הזו חזרה לעבר ולתקופה שבה זה היה מגניב.
קישור אם מעניין אותך (רק קחי בחשובון שזה עדיין בתהליך):
https://did.li/5UK5q





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ