ביקורת ספרותית על הלוך ושוב - ספריה לעם #169 מאת נתן שחם
ספר לא משהו

---

גם אם אני רוצה להדחיק זאת, העובדה היא שנולדתי לפני קרוב לחמישים שנה. חמישים זה מספר גדול, חצי מאה למעשה. עם זאת אני לא חושבת על עצמי כעל ענתיקה. אמנם שערותיי לבנות, אבל האנרגיה שלי רבה, אני שייכת לשוק העבודה, מעורה בהתפתחויות טכנולוגיות, מכירה את התרבות, השירים, הסרטים וההצגות העדכניות, הוריי עדיין חיים ופעילים. בקצרה - חלק מהעולם ולא מוצג מוזיאוני בשום צורה, או לפחות לא ברוב הדרכים המוכרות.

מה צר היה, בגלותי כי ספר שהוצא לאור לא מזמן, אך שנה טרם הולדתי, היינו בשנת תשל"ב, מהווה מוצג ראוי להצגה בבית הנכואות. אין הדבר תלוי בעלילה, רגשות האדם ומעשיו לא השתנו זה אלפי שנים, גם אם בוחר הוא לתקשר בהודעות טקסט ומסרונים ולא באגרות אוויר תכלכלות. אין זו בלבד היותו מודפס בדפוס על דפי נייר, כי עדיין לא הוכרז מותו של הפרינט רשמית. אין זה גם הגופן והדפים שהצהיבו זה מכבר. גם לו יודפס הספר מחדש, או יועבר למתכונת דיגיטלית, עדיין לא יסכון. מדובר בשפת הספר גופא המצריכה עדכון דחוף לשפת ימינו. במילים אחרות: הספר דורש תרגום. ועריכה לשונית מחודשת הכוללת גיזום מסיבי של פסיקים. לאור המצב הספר דרש קריאה איטית מהרגיל, הכוללת תרגום פנימי של כל פסקה ופסקה, אבל בסוף הסתיים. המאמץ היה נראה לי כדאי היות ונתן שחם הוא סופר ידוע וספריו טובים. או לפחות אלה מהם שקראתי.

לעלילה: הימים ימי האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים. ליאת תבור, קיבוצניקית בת עשרים ושתיים מנותקת מהתחושות הכלליות בארץ עקב נפילתו של בעלה יואב במלחמה. היא אינה מוצאת את מקומה - לא בביתה בקיבוצו של יואב, ולא בקיבוץ הולדתה בסמוך לבית הוריה. על כן היא מחליטה לנסוע לשנה ללונדון. שנה שבה, כפי שהיינו אומרים היום, היא תחשב את מסלול חייה מחדש. בלונדון היא משתכנת בביתו הגדול של ד"ר סינקלר, מכר ותיק של אביה, ומתכוונת להתפרנס שם מעבודות בית קלות שיינתנו לה בתמורה למגורים. לאחר תקופת הסתגלות שבה היא מנסה להתגבר על מכשולי שפה ותרבות ולפענח מי הם בני הבית ומה הקשרים ביניהם, היא גם יוצאת ויוצרת קשרי חברות ורומנטיקה.

ליאת היא ישראלית, גם אם לצורך שחרור מההוויה הזאת היא עשתה את הנסיעה לכתחילה. המלחמה שבה היתה מעורבת ישראל לפני זמן לא רב מותירה הדים גם באנשים שהיא פוגשת בלונדון - בד"ר סינקלר שהוא יהודי חם, בקבוצות חבריו המהווים "חוג" שמאלני ונוטים לאהדה לצד הפלסטיני המובס, בפול המתארח בבית בין ביקור באפריקה לסיור באסיה ומנסה להבין את הווית הקיבוץ, ובעוד אנשים. כך נתקלת ליאת בזמר חובב פלסטיני השר בערבית ומקבל את אהבת הקהל הלונדוני, ומזהה שאין הוא אלא ידידה משכבר הימים שמעון עשת, לשעבר עטייה, שרוכב על גלי אהדה מזויפים. היא עורכת היכרות בין עשת ובין ד"ר סינקלר וכך נאלצת לוותר על יחידת הדיור בבית שיועדה לה והעוברה לשימושו, וגם לגשר על חילוקי הדעות משמתגלה רומן שין שמעון ובין איירין ביתם של בעלי הבית. כך עוברים מספר חודשים, הבית קורא לה במכתבים הולכים ודחופים, ובסוף משבר לונדוני הוא זה שגורר את חזרתה הביתה.

אמת לאמיתה, שמו של הספר מורה על מה שקורה - "הלוך ושוב" וכך אומר גם התקציר, אין כאן שקר. ספרי מסעות רבים קיימים וברובם המסע החיצוני הוא מנוע למסע פנימי שעוברים הגיבורים במהלך העלילה. אלא שבספר הזה לא קורה כדבר הזה. ליאת הולכת, רואה דברים, חווה חוויות, רומנים וסטוצים, ו...כלום. מאמץ הקריאה היה די לשווא, כי ליאת לא קיבלה שום ערך מהמסע שלה, וגם אני (צעירה? זקנה? באמצע?) לא קיבלתי שום ערך מוסף ממאמץ הקריאה, נתן שחם או לא נתן שחם. יכול להיות שזו יצירתו המוקדמת של המחבר, יכול להיות שיש תובנות עמוקות שנעלמו מעיני. הכל אפשרי.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הלוך ושוב - ספריה לעם #169