ביקורת ספרותית על החמדנים - קומדיה מחיי האמנים מאת ירמי פינקוס
ספר מעולה

---

קבלו את בנימין בובק, שמתאר את עצמו בעמוד 76:

"בנימין בובק: טרום- סוכרתי, טרום-סרטני ופוסט טראומטי. כל מכריי מספידים אותי, אבל אני בריא כמו סוס בלגי".

ירמי פינקוס הסופר החד והמושחז, התל אביבי (עוד לפני שהיא הפכה לעיר היקרה בעולם) עושה זאת שוב.

הוא חומד לצון, בעלילת הספר, אודות החמדנות של בני האדם. מאחורי הרצון שלהם לסייע לבובק, שמתקרב לישורת האחרונה בחייו, עומדת תאווה עזה לרשת את שלל נכסיו של האיש.

בנימין בובק, צייר תל אביבי, מוקף חברים ונשים ממגוון גילאים. עצלן, שמרן, חובב הטיפה המרה, משוטט בין בתי המרזח של העיר, מבין שהסלידה של הסביבה מאורח חייו היא כאין וכאפס לעומת הרצון של כולם להנות מהבית שלו בעיבורה של תל אביב וחשבון הבנק המנופח שלו.

בובק רווק. ללא ילדים. ולכן עבור הסובבים אותו זה מכרה זהב.

וזו נקודת המבט של בובק על ה"מכרים" שלו: "מיכאליס נוטל את מכתב השחרור מידה ומעיין בו בכובד ראש. כיאה לנשאי האגודה להצלת בובק בכפייה". עמוד 268.

והוא מתבדח עליהם ואיתם בפניהם ומאחורי גבם. וזה מצחיק ושנון עד מאוד.

לירמי פינקוס שפה משלו. לגברת עציוני, השכנה שמאוד דואגת לו- שני בנים. בובק קורא להם: "כסליו וטבת"

בני המשפחה שגם הם מקרקרים מסביבו ומבטיחים לו הבטחות להידוק הקשר המשפחתי, העניק בובק את השם "בריאות וחולי"

הבר המועדף עליו- "מגוז". זה הבר שמהווה את מרכז חייו של הגיבור. הוא תמיד קיים שם.

והוא מבקש מכולם "חכו קצת עם הקדיש".

לכל אורך הספר, שושנה פרדריך, עורכת דין שמטפלת בצוואה ובצד המשפטי של בובק. היא מהתלת בו, הוא מהתל בכולם ובסיכומו של דבר – המוות הוא זה שמהתל בחמדנים.

ירושות, צוואות, נכסים משותפים מהווים סלע מחלוקת במשפחות רבות. ובובק שלנו מחליט כי הוא לא ישקע במרה שחורה אלא יהפוך את העניין למשעשע.

וברגע של כנות מתוודה בובק, שהוא ממש לא מעניין אף אחד. הם "לא רואים אותי".

"החלטתי להדיר רגליי לעת עתה... מחברת בני אדם. כולם כאחד מטרידים אותי. תובעים שאכיר בקיומם, במצוקתם, בצרכים הייחודים שנובעים מאותו מעיין שופע הקרוי "אני"... כל אחד ואחד מהם זקוק לאיזו טובה, לאיזו התייחסות. עם כל הכבוד – אני לא גזבר של קופ"ח של איזה גמ"ח. קצתי בסחטנות הסנטימנטלית של אפרים בקבצנות המפונקת של מירצו'ק, בהטפות של מיכאליס, בחרונה המשוער של שרית מעטוף, ברמזים המצועפים שמפזרת לאחרונה יוליצ'קה על אודות איזה נושא עדין"- עמוד 201.

ספר נפלא. ירמי פינקוס משתמש כאמן שזירה בחרוזי השפה העברית, לא עושה הנחות לאף אחד. כולם "חוטפים" ממנו.

האיור על הכריכה- נאמן לעלילת הספר. עריכה לשונית וספרותית- מהשורה הראשונה. ממליצה מאוד.

» ביקורות נוספות של מירי דליצקי
» ביקורות נוספות על החמדנים - קומדיה מחיי האמנים