ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 באוגוסט, 2022
ע"י משה
ע"י משה
השחף הוא הראשון מארבעת המחזות שהפכו את צ'כוב לקלסיקן בעודו בחייו.אינני קורא הרבה מחזות וכשכבר זה קורה ההרגשה ממש אחרת מספר. הכל מרוכז יותר, יש לשים לב לפרטים בקפידה, יש תמיד כפלי משמעויות ותובנות נסתרות. לכן בסיום הקריאה לא התרשמתי מהמחזה במיוחד, אך לאחר קריאת אחרית הדבר ומעט הסברים על המחזה הגיעה הערכה רבה יותר.
השחף נכתב ב-1896 כשצ'כוב היה בן 36, וכשהוצג לראשונה בתיאטרון היה כשלון גמור והביקורות קטלו "המחזה מתוכנן גרוע, בנוי בחובבנות, התוכן שלו משונה במיוחד, או ליתר דיוק אין בו כל תוכן, שיממון מייאש, זיוף, חוסר הבנה של החיים ובני אדם ועוד". ההצגה הועלתה חמש פעמים בלבד. די הרגשתי חלק מהדברים שנאמרו בביקורת במהלך הקריאה. ב-1898 הגיעה ההצלחה והשחף הפך להיות הלוגו הרשמי של התיאטרון האמנותי של מוסקבה עד היום.
יש הרבה אהבה במחזה, כמעט כל דמות במחזה מאוהבת בדמות שלא מאוהבת בהם, מדוודנקו מאוהב במאשה, מאשה בקוסטיה, קוסטיה בנינה, נינה בטריגורין, טריגורין בארקדינה, פולינה בדורן למרות שנשואה לשמראייב. מערכת רומנטית כזו מבטיחה עניין, אכזבה וטרגדיה בסופה. יש גם אקדח שמופיע בתחילת המחזה, ואקדח בתחילת המחזה מבטיח שישתמשו בו בסופו. צ'כוב ראה במחזה זה קומדיה, וכנשאל מדוע קומדיה? אמר "אני רוצה שהשחקנים ישחקו את השחף כקומדיה, כי עצוב יהיה ממילא".
למעשה המחזה מתאר התרחשות של שחקני תיאטרון בינם לבין עצמם מאחורי הקלעים. יש נסיון התאבדות, בגידה, מות של תינוק, חיזור אובססיבי ועוד אלמנטים לחיזוק הדרמה.
האמת שבסוף הקריאה תכננתי לתת 3 כוכבים, אך לאחר קריאת אחרית הדבר ועוד מספר הסברים על המחזה, מתגלה העומק והגאונות שבו. אני בטוח שבקריאה שניה ושלישית אף יתחזק רושם זה.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 3 שנים)
אני נינה - את לא, מחזה שיצר וריאציה ישראלית, בעיקר עם ג'וי ריגר, ולמרבה בושתי עדיין לא ראיתי את ההצגה..
|
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים)
תודה. טרם קראתי.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים)
סקירה יפה.
מודה שלא קראתי אף מחזה של צ'כוב, אך כן קראתי כמעט את כל סיפורים הקצרים שלו פעם. לפחות משהו. האם אוכל להיות שר החינוך?
סקרנת מאוד. |
|
|
משה
(לפני 3 שנים)
בוב, מעניין, תודה.
|
|
|
בוב
(לפני 3 שנים)
כשקראתי את מחזותיו של צ'כוב בפעם הראשונה, הם לא ריגשו אותי בכלל. מצאתי אותם בנוניים. היה זה רק לאחר שכדרך קבע התחלתי לקרוא מחזות על בסיס קבוע, הבנתי עד כמה פורצי דרך היו מחזותיו. צ'כוב שינה את עולם התיאטרון ללא הכר. אם מסתכלים על מבנה המחזות של יוון העתיקה לבין שייקספיר שמאות שנים מפרידות בניהם, אין ממש הבדל בצורת המחזה. צ'כוב שבר את היוצרות לחלוטין במחזותיו, גם אם לא התחברתי אליו בקריאתי הראשונה, הוא זה שלזכותו יאמר כי יצר את התיאטרון המודרני.
|
|
|
משה
(לפני 3 שנים)
strnbrg59 הצד הקומי היה ממש נעלם לי, המחזה סובב העיקר סביב אהבות לא ממומשות, בגידות, התאבדות או נסיון להתאבד, אקדחים יורים וטרגדיה בסוף, לא הרגשתי את הקומדיה כלל, אולי היא עוברת ברקע ובקריאה נוספת אכן תתגלה. תודה.
|
|
|
משה
(לפני 3 שנים)
פרפר, כדי באמת להנות מהשחף יש לקרוא אותו מספר פעמים ועם מבוא טוב.
|
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים)
בקריאה השנייה, תנסה לתפוש את הצד הקומי.
וזה נכון לכל ארבעת המחזות ה"גדולים" של צ'כוב. בכל אחד, קומי וטראגי מתכתבים זה עם זה (אם כי ביחסים משתנים; ב"שחף" יש יחסית יותר מן הקומי, "פרדס הדובדבנים" בעיקר טראגי).
אני כל כך אוהב את המחזות האלה שאני קורא אותם מחדש כל כמה שנים. וייתכן שכאמריקאי אני מזדהה עם סיפורים על חברה דקדנטית שמתחתיה מבעבעים כל מני זרמים אנארכיסטים-משיחיים-אלימים. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים)
מעניין. את צ'כוב כסופר אני אוהב.
את "הדוד וניה" ראיתי בתקופת התיכון ולא התחברתי. אולי היום הייתי מתחבר יותר ואולי לא. יש גם סרט של "השחף" משנת 2018 וגם הוא לא מגביה עוף ב-IMDB. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים)
תודה על האזהרה הלוהטת.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
