עיניי נסחפו בתוך עולם שלם של פנטזיה של נערה אחת, ששמה אמנדה. נערה עם חלום, שהפך למשאלה, שהפך למציאות.
עיניי נסחפו אחר המילים התכתובות על דפים חלקים ונקיים, שלימדו אותי כל כך הרבה מסרים לחיים.
הספר מדבר על נערה בת 16 ששמה אמנדה, היה לה חלום לפגוש את ג'יל רובר, מישהי שחשבה שהיא בן אדם "מושלם" כמו הדמות שלה. ומסתבר שהיא קרה ורעה. אבל דווקא מריאן וולש, השחקנית החמה והאימהית (היא בהריון), מגלמת את הדמות הרעה והאכזרית בסדרה.
החיים שלי השתנו. למדתי כמה דברים על הערצה. כמה זה נוגע לבן אדם, וכמה זה חשוב להעריץ ולתת אהבת חינם גם לבני אדם שאנו לא מכירים, כי זה נקרא להעריך. אבל אין לשפוט בן אדם לפי תפקידו. אבל תמיד אפשר לשנות לטובה ולעזור לאותו בן אדם. כפי כשמריאן עזרה לג'יל בסיפור חייה, והיא הפכה לקלילה יותר. ג'יל פחדה לתת אהבה לאנשים מסיפור עברה, ומריאן הייתה ילדה יתומה. לשתיהן הייתה היסטוריה משותפת- מריאן יצאה יותר אופטימית מג'יל- אבל בכל זאת הן החברות הכי טובות. לא רק כי מריאן עזרה לג'יל, אלא בעזרת ההערצה של אמנדה. שתמכה בשתיהן והראתה להן את אהבת החינם שלה. כך, ג'יל התאקלמה לחברות אמיתיות, ומשם?
איך אמנדה מתאקלמת לההערצתה למריאן, ולצחוק המתגלגל של ג'יל, על כל מה שעובר עלייהן בהמשך דרכיהן ועל החייים שאפריל (הסופרת) החייתה, הקשיים בהריון של מריאן והלחץ הפיזי שעובר עליה, על איך ג'יל נהיית גיבורה יותר ויותר, ואיך אמנדה, מספרת ליומנה, איך זה להעריץ אותה. את מריאן, וג'יל.

מדהים ומרגש !!!
כולנו מעריצים או הערצנו... ותמיד הסלבס נראים לנו כאלה נוצצים אלילים ומושלמים, אבל מה קורה מאחורי הקלעים? האופי של השחקן הוא לא תמיד האופי של הדמות שלו. האם אנחנו באמת מכירים את הסלבס כמו שאנחנו חושבים? או שמציגים לנו בתקשורת?
ההכרות של אמנדה המעריצה עם השחקניות שמאחורי הקלעים הייתה ממש מעניינת ומרתקת! כל הזמן רציתי לקרוא עוד, ללמוד עוד ולדעת על החיים האמיתיים שלהן ולראות איך אמנדה מתחברת עם כל אחת מהן בנפרד בדרך אחרת וגם מה קורה בין השחקניות שהן לא באמת חברות במציאות כמו שהתקשורת מראה. הן מתחילות את הספר כאויבות למרות שבתקשורת הן תמיד מחובקות ושמחות.
אחד החלקים הכי אהובים עליי היה העבר של הדמויות כשמגלים עליהן סודות מהילדות שהדמויות האחרות לא יודעות ומבינים איך הן הפכו להיות מי שהן ואיך הן מתמודדות עם כל ההערצה הזאת של מיליוני מעריצים ומנסות לחיות חיים נורמליים למרות הכל.
ספר מעניין ומרגש! הסופרת ממש יודעת לרגש ולכתוב קטעים עם הרבה רגשות שגרמו לי לרצות לחבק את הדמויות !
הספר הוא לנוער אבל הוא מתאים גם למבוגרים כי יש הרבה חלקים מנקודת המבט של מריאן וג'יל השחקניות המפורסמות והרבה מבוגרים יוכלו להזדהות.
מומלץ !

סיימתי לקרוא אתמול בלילה. קראתי את הפרקים האחרונים עד 3 בלילה.
ספר יפה ומרגש על נושא ממש נוגע שכל פאנגירל או פאנבוי צריכים לקרוא.
את האמת אני קינאתי באמנדה על הקשר שלה עם ג'יל ומריאן.
אני חושבת שמה שיפה בספר זה שכל אחד יכול למצוא בו דמות גיבורה אחרת להזדהות איתה. התווכחתי עם חברה על מי הדמות הראשית והיא אמרה שאמנדה ושזה ברור כי גם לפי התקציר אמנדה היא במרכז, אבל בשבילי ובשביל עוד חברה ג'יל הייתה הגיבורה הראשית ופשוט התחברתי לכל מה שעבר עליה ואיך שזה השפיע עליה. אחותי הגדולה קראה ואמרה שהיא הכי התחברה למריאן בכלל.
אני אוהבת את זה בספר, שהקורא יכול לבחור עם מי הוא הכי יכול להזדהות כי האופי של שלושתן שונה וכל אחד מתחבר למי שהכי דומה לו.
אני אהבתי גם את העלילה שבהתחלה אמנדה הייתה מעריצה ביישנית ואז דברים התפתחו {לא רוצה לגלות יותר מדי} והיא עברה תהליך. כל הדמויות עברו תהליך, במיוחד ג'יל.
הפגישה של מריאן עם מישהי בסוף שאני לא אגלה הייתה ממש עצובה:(
והפרק האחרון ובמיוחד השורה האחרונה, זה היה כזה יפה כמו סגירת מעגל.

אני שונאת ספרים בלי פואנטה, אני שונאת ספרים שהתקציר מספר על משהו ובספר עצמו מסופר על משהו אחר. למען האמת, המשפט הראשון שאמרתי ברגע שסיימתי את הספר היה, "הסופרת רצינית איתי?"

מכיתה ז' בערך יש לי את התיאוריה הזאת שספרים ישראליים פחות טובים מספרים מתורגמים, למרות שהתרגום של ספרים מחו"ל לרוב כושל. התיאוריה לא נכונה בשביל הרבה אנשים ויש ספרים מדהימים שנכתבו על ידי סופרים ישראלים - אבל אם יש ספר שמוכיח שהתיאוריה הזאת אולי נכונה זה הספר הזה.

תראו, אני לא אומרת שזה לא ספר מרגש וכתוב יפה, כי הוא כן, לא ממש אבל לפחות קצת. אבל הוא פשוט גורם לי לרצות לדפוק את הראש שלי בקיר שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם עד שיהיה לי סימן אדום ואולי אני אשכח את הספר.

אז מקריאה של התקציר אפשר לחשוב שהספר מספר על אמנדה (מגלים בהמשך שהיא לא הדמות הראשית) שמעריצה שחקנית בצורה טיפה אובססיבית והולכת לפגוש אותה, וכשזה קורה היא נחשפת לעולם שונה משחשבה ונקלעת לתוכו.

אני אסביר לכם למה התקציר הזה לא טוב, הוא מכסה אולי שליש מהעלילה. וברור שאף קורא לא רוצה שהכל יוודא לו מהתקציר, אבל באמת שכשהגעתי לחלק השני של הספר ניסיתי פשוט להבין איך הגענו לנושא הזה ומה זה קשור לעלילה.

אני לא יודעת כמה מכם קראו את "כל החיים לפניו", זה ספר שרוב הקוראים שלו הם תלמידים שמחויבים לקרוא אותו בגלל שהוא חלק מתוכנית הלימודים של משרד החינוך, ואני לא הולכת להסביר לכם עליו אבל משהו שאני הרגשתי בזמן הקריאה של הספר זה שאני בכלל לא יודעת על מה זה מדבר. אני קוראת, אני מבינה, אני פשוט לא מבינה איך כל זה הולך להסתיים, ככה בדיוק הרגשתי עם הספר "להעריץ אותה". כאילו הסופרת של הספר "להעריץ אותה" פשוט כתבה וכתבה וכתבה ולא הייתה בטוחה בעצמה מה קורה. אם בספר רגיל יש התחלה, אמצע וסוף - בספר הזה היה: התחלה, סוף, אמצע, התחלה פעם נוספת, אמצע, התחלה, סוף, אמצע, ומשהו בין סוף לאמצע.

ובסוף כשסיימתי והבנתי שזה לא היה ספר על אמנדה ושהוא פשוט סיפר על התהליך שכל הדמויות עברו רציתי לדפוק את הראש שלי עוד קצת. כל העלילה לא הייתה קשורה לכלום, סיפור שמתחיל כנוער הופך לספר מבוגרים עם חשיבה של ילדים. ואמנדה, נערה בת שש עשרה, שמתנהגת וחושבת כמו ילדה בת שתיים עשרה.

התיאוריה שלי (יש לי הרבה), זה שלסופרת עלה רעיון לסיפור מבוגרים, אבל היא רצתה לקשר את זה למשהו של נוער (אני ממש מובכת לחשוב שככה מבוגרים רואים נערים בני שש עשרה, יש לנו יותר חשיבה מזה - תודה רבה) ובסוף עלה לה רעיון שהיא תוכל לקשר למבוגרים. וזה לא דבר טוב, אני חושבת שזה יפה שהיא ניסתה לקשר בין נערים ומבוגרים. אבל מהתקציר היא הופכת את זה לספר מסוים ובספר עצמו היא מספרת סיפור אחר לגמרי. בנוסף לאישיות ה… לא בנויה מספיק וחסרת היגיון של הדמויות והקטעים הקרינג'ים. זה פשוט לא ספר טוב.

כל הדמויות לא בנויות טוב, הסיפורים המרגשים נראו לי מאולצים, להגיד שיש עלילות משנה יהיה שקר בגלל שאין לי מושג מה הסיפור המרכזי. אני כן חושבת שהתהליך שעברו הדמויות היה מאוד יפה, אבל גם מאוד מאולץ ובאמת שאני חייבת להודות שלא אהבתי את הספר בכלל.

בנוסף, אני חושבת שהכריכה מאוד מטעה ועם התקציר אפשר לחשוב שמדובר על ספר פנטזיה, זה לא. רק שתדעו.

אני באמת ממליצה לכם לא לקרוא אותו. אל. ואם אתם כן, אל תנסו להבין מה קורה או תנסו לשער מה יקרה בסוף כי זה ספר חסר סוף עם פואנטה.

-אני מודעת לכך שזו ביקורת מאוד ביקורתית, אבל זו דעתי ואני מניחה שהרבה לא יסכימו איתי.

כולנו חווינו תחושת הערצה בחיינו, ואין מי שלא יוכל לדמיין את עצמו במקום בו אמנדה נמצאת בתחילת הספר- את התחושה המציפה של הערצה עיוורת לגיבור/ כוכב כלשהו. במהלך הספר אמנדה עוברת תהליך של התפקחות כשהיא פוגשת את מושא הערצתה, ונאלצת להתמודד עם הפער שבין הדמות שבנתה לה, לבין זו שהיא פוגשת למולה. התהליך שעוברת אמנדה מעלה בנו תהיות לגבי המושג- האם גם אפשר להעריץ גם מקרוב? האם יש מקום להערצה בתוך קשר אישי- חברי? עם התקדמות העלילה, מושג ההערצה מקבל פנים שונות כאשר הוא משתקף אלינו מעיניהן של הדמויות, אשר כל אחת מהן חווה אותו בדרך אחרת- גם מהצד המעריץ וגם מזה הנערץ.
העלילה של הספר מעניינת, זורמת וקלה לקריאה. הספר מרגש, מצחיק, עצוב לעתים ונוגע ללב.

אבל אפשר עם כל אהבתי לעלילה, בסופו של דבר, כוחו האמיתי של הספר הזה הוא בדמויות שלו- אנחנו מתאהבים בדמותה המופלאה של מריאן- שאין מישהו שלא היה רוצה אותה בחייו, עוברים תהליך מעניין ואמוציונלי עם דמותה המורכבת של ג'יל, וחווים עם אמנדה תהליך של התבגרות. נהניתי מאוד מהאירועים הקטנים המציגים בצורה כל כך רגישה ונפלאה את היחסים שבין הדמויות, וגורמים לנו להרגיש שגם אנחנו חלק מהחבורה.

נהניתי לקרוא את הספר ואני מקווה שייצא לו גם המשך, יהיה כיף לחיות עם הדמויות עוד קצת.

אז ככה- קראתי את הספר ויש לי כמה תובנות
דבר ראשון- אני מאוד ממליצה
דבר שני- יש הרבה מסרים יפים בספר בעיניי ודמויות שהן מודל לחיקוי:
-היכולת לסלוח ולתת הזדמנות שנייה ולהצליח להיכנס לנעליים של מי שפגע בך כדי להבין למה זה קרה
-לשפוט אדם רק לפי מראה חיצוני או איך שהוא מוצג בתקשורת זאת טעות
-שלא צריך להתעסק במראה חיצוני כי זה לא מה שחשוב
-חברויות בין אנשים יכולות לצמוח גם במקומות לא צפויים

אהבתי את איך שהדמויות בנויות ואיך שאנחנו מגלים עוד פרטים על העבר שלהן שמרכיב את התמונה על מי הן ולמה הן מתנהגות ככה
לכל דמות יש אישיות מיוחדת שמתפתחת בסיפור וקשה לא להתחבר אליהן

הכי אהבתי 2 דברים
-איך שהדמות של ג'יל התפתחה והתהליך שהיא עברה בעזרת דמויות אחרות
-הניגוד בין העבר של מריאן וג'יל שמתחיל ממש שונה, לשתיהן קורים דברים גדולים אבל בסוף קורה היפוך במקום שבו הן מסיימות את תקופת הילדות. לא רוצה לתת יותר מדי ספויילרים.

ממליצה לקרוא
הספר לא כבד ומאוד זורם בכתיבה

לפני כמה זמן פרסמתי פוסט בפייסבוק שבו ששאלתי אם קרה למישהו שהוא סיים ספר והרגיש כמו הדמות ורצה להיות כמוה. זה קורה לי עם הרבה ספרים אבל זה קרה לי ממש חזק עם הספר "להעריץ אותה" שסיימתי לפני כמה ימים. הדמות שהתחברתי אליה היא דווקא לא הנערה שהרבה מהספר הוא מנקודת המבט שלה. זאת הייתה דווקא אחת השחקניות שהיא מעריצה שתפסה לי את הלב.
נתקלתי בספר בסטימצקי ואז גיליתי שזה ספר חדש של סופרת שממש אהבתי את הספר הראשון שלה אז החלטתי לקנות ופשוט התאהבתי.
אז אמנדה היא נערה שממש מעריצה שחקנית מפורסמת, סלבס ברמה עולמית. זה כל מה שאתם מדמיינים על פאנדום: היא כל היום עושה דברים שקשורים אליה, מדברת עליה, חולמת עליה, פוסטרים, קבוצות באינטרנט וכדומה. יום אחד היא זוכה בשני כרטיסים למאחורי הקלעים של הסדרה שהשחקנית משחקת בה והיא מגיעה עם חברה שלה שהיא גם מעריצה מושבעת.
השחקנית שאמנדה מעריצה משחקת את הדמות הכי טובה בעולם ואמנדה חושבת שהיא ממש כמוה. באותה סדרה יש שחקנית שמשחקת את הדמות הרעה שמתוארת בספר כדמות ממש מרשעת ונוראית, שאמנדה די סולדת ממנה ואפילו קצת מפחדת לפגוש אותה. היא חושבת שהיא בטח לפחות קצת רעה כמוה, אחרת איך היא משחקת אותה כ"כ טוב?
המציאות היא שונה לגמרי. אמנדה מגלה שהשחקנית שמשחקת את הדמות טובת הלב היא קרה, סנובית ומתנשאת... והשחקנית שמשחקת את הדמות המרשעת היא חמה, רכה ואימהית.
אמנדה מצליחה להיכנס ולהיסחף למאחורי הקלעים ולחיים של השחקניות האלה וגם הקורא מבין לאט לאט שלא הכל שחור ולבן. השחקנית הסנובית עברה הרבה דברים בחיים שלה שגרמו לה להתנהגות שלה ואנחנו מגלים את זה כשחוזרים לעבר שלה ונדהמים מה היא עברה. וגם השחקנית הנחמדה עברה דברים שממש לא ציפיתי כשהתחלתי לקרוא. ובעצם מבינים שכל הסלבס, עם כל הנצנצים שיש סביבם ושחושבים שהם אלוהים, בסוף הם רק אנשים שרוצים להיות נורמליים ולחיות כמו כולם וגם להם יש בעיות וקשיים. העולם שלהם לא מושלם.
חלק גדול או רוב הספר הוא מנקודת המבט של אמנדה הנערה, אבל יש הרבה חלקים שהם מנקודת המבט של שתי השחקניות האלה והמחשבות היותר בוגרות שלהן ובגלל זה אני חושבת שהוא מתאים לכל גיל כי הוא גם מדבר לנוער וגם מדבר לאנשים בוגרים.
האופי של ג'יל ומריאן (השחקניות) הוא שונה אבל משהו בחיבור שלהן עובד והוא מדהים. וזה מסוג הספרים האלה שגרמו לי ממש לחשוב למי מהדמויות האלה הסופרת יותר דומה ועל מה היא ביססה אותן? היא ביססה מישהי אחת עליה? או שאולי שתיהן איכשהו? למי היא יותר מתחברת?
יש לסופרת הזאת כישרון בלכתוב דמויות. גם בספר הזה וגם בקודם שלה. היא כותבת את הדמויות שלה עם כ"כ הרבה רגשות ואנושיות שאי אפשר לא לרצות להיכנס לספר ולהכיר אותן.
אני לא מסוגלת בינתיים לקרוא ספר חדש כי הספר הזה עדיין בראש שלי והדמויות (במיוחד ג'יל) איתי כל הזמן.
אני יותר מממליצה. ספר מדהים ואנושי.

בין הספרים היותר סוחפים שיצא לי לקרוא בחיי.
קראתי אותו לפני מעל עשור, כשהוא עוד היה בטיוטות ובחיתולים ואני חייבת לציין שגם אחרי מעל עשור, יש סצנות שלמות שאני זוכרת מילה במילה.
קראתי אותו יותר מפעם אחת אבל כל פעם זה הרגיש כמו הפעם הראשונה.
נהנתי ברמות, נסחפתי עם הדמויות, הזדהתי עם כל אחת מהן בסיטואציה כזו או אחרת.
אני חושבת שכל אחד מאיתנו חווה את מה שאמנדה חוותה, את הערצה הזאת למישהו וזה מה שמעצים את הקריאה עוד יותר,
ובזמן הקריאה, אפשר להרגיש שאנחנו עוברים את התהליך עם הדמויות ביחד.
זה מהספרים שנשארים בתודעה שלנו גם הרבה אחרי שסיימנו אותו ואפילו גורם לרצות לקרוא אותו שוב בעתיד.
שיהיו לי ילדים, אין לי ספק שזה הספר הראשון שאתן להם לקרוא כשהם יגדלו, ממליצה בענק.

מי לא העריץ מישהו במהלך חייו? בין אם גיבור על, זמר, שחקן, כדורגלן או כל ספורטאי שהוא, או כל דמות מכל תחום שהוא. אנחנו מעריצים אנשים על סמך מה שהם משדרים דרך המסכים או דרך הרשתות החברתיות, אבל אף-פעם לא באמת מבינים שמאחורי הדמויות יש אנשים אמיתיים, בשר ודם, שאולי הם לא באמת מה שהם משדרים.
זהו בעצם גם סיפורה של אמנדה, שדווקא לה יצא לפגוש את הדמות אותה היא מעריצה וכן את הדמות שהיא מאוד לא אהבה, החלטה שקיבלה על סמך מה שהדמויות שידרו ושיחקו על מסך הטלוויזיה.
הספר כתוב בצורה רהוטה, סוחפת וממכרת ואי אפשר להניח אותו עד שמסיימים לקרוא!
יש בו כל כך הרבה תובנות חכמות ומשמעותיות לבני נוער ולבני אדם בכלל.
ממליצה בחום 3>