ביקורת ספרותית על הצלצול - להב החרמש #3 מאת ניל שוסטרמן
ספר מעולה

---

לא מזמן התנהל דיון סוער בביקורת של Rasta על הספר "מכתבים מכדור הארץ" של מארק טווין. הדיון הסוער פילג בין שני סוגים של אנשים - אלו שטענו שהדת היא מקור כל הצרות והמלחמות בעולם, ואלו שטענו שדת היא חלק שולי ומזערי בסיבות לפריצתן של מלחמות שונות בהיסטוריה, ולעיתים אף יש בכוחה למנוע את פריצתן של אותן מלחמות.

אבל, אם תקראו את 'הצלצול', הספר השלישי וכנראה גם האחרון בטרילוגיית 'להב החרמש' (לפחות על פי הסוף הסגור שלו ויש להוסיף המצויין, וגם על פי השמועות כי מדובר בטרילוגיה) - תבינו שהסיבה העיקרית לפריצתן של מלחמות, היא לא דת, וגם לא חילוניות ואתאיזם, אלא... קיצוניות.

כן, כן, קיצוניות. קיצוניות מכל הצדדים. מצד האתאיסטים הקיצונים, מצד הדתיים הקיצוניים. מצד הימין הקיצוני ומצד השמאל הקיצוני. מצד כל מי שלוקח את אמונתו, הלגיטימית לחלוטין, יותר מדי רחוק, ופוגע בכך באמונות אחרות, לגיטימיות גם הן.

הספר הזה מתאר מציאות של כאוס: החרמשות מפולגת בין פלגים התומכים בסדר הישן של החרמשות השייכת למייסדיה ובין פלגים שתומכים בסדר החדש שמנהיג הלהב הרם גודארד במלוא כוחו. הטוניסטים מחולקים גם הם, לכאלה שמאמינים ביתרונות שבעולם הישן שלפני הופעת החרמשות ולכאלה שמוכנים להרוג (בדרך הישנה והטובה, כמובן...) בשם אמונתם הטוניסטית את כל מה ומי שנוגד אותה. קיצונים נגד מתונים, קיצונים נגד קיצונים מקבוצה אחרת - כל אלו יוצרים כאוס אחד שלם. מנהיגים חדשים קמים בלב הכאוס, במטרה לנסות לעצור אותו: חלקם זוכים למעמד של אל, כמו הצלצול בקרב הטוניסטים, וחלקם זוכים "להתעורר מהמתים" ולחזות באהדה מחודשת, כמו החרמשית אנסטסיה.
אילו החרמשות הייתה מאוחדת ונוהגת על פי כללי המוסר המוסכמים של הסדר הישן ולא מאפשרת לתורתו הקיצונית של גודארד להפוך מרעיון למעשה שמתפשט לו וצובר תאוצה ועוצמה ותומכים, ואילו הטוניסטים היו מאוחדים ומסלקים מתוך שורותיהם את העשבים השוטים והקיצוניים שקוראים להרג של חרמשים ותומכיהם, כל הספר הזה לא היה נכתב (בעצם, אולי טוב שיש קצת קיצוניות, ולו רק בשביל האקשן...).

הספר התחיל בצורה איטית ומייגעת למדי, והתחלתי להרגיש שמדובר בספר החלש בסדרה. במהרה הספר תפס קצב, עד הסוף שבמהלכו חשבתי שמדובר בספר טוב יותר מהספר הקודם ואולי גם קצת יותר מהראשון. בסך הכל מדובר בסדרה טובה מאוד ומומלצת. ניל שוסטרמן ברא עולם מקורי ובעל עומק ובהחלט אמין, בעודו יוצר אומה פוליטית של ממש, עם היסטוריה, עם חוקים, עם תיעוד המבוסס על כתבים ורשימות של דמויות מפורסמות המשתייכות לאותה אומה, עולם שלם של ממש. הדמויות גם כן עשויות בצורה טובה, ופיתולי העלילה בהחלט מספקים. ספר מדע בדיוני מלא בקלאס, עם רפרנסים למציאות הפוליטית המוכרת לנו בנקודות שונות בהיסטוריה וגם בהווה ולתהיות ומחשבות שעוברות אצל כולנו בראש מדי פעם בנוגע למוסר, צדק, קיצוניות פוליטית ועוד. קריאה מהנה! אני מחכה בקוצר רוח לסרטים שיבואו...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על הצלצול - להב החרמש #3