ביקורת ספרותית על גן של התחלות חדשות - פרוזה # מאת אבּי וקסמן
ספר לא משהו

---

ציפורה חברתי התאלמנה לפתע. בעלה היה חקלאי, אדם בריא ופעיל גופנית, הלך לשבת ולשתות מים באמצע יום עבודה, ולא קם. בנוסף להלם הרגיל בסיטואציה מהסוג הזה נוצר סיבוך נוסף, משום שהיא לימדה באותו זמן. לא ענתה לטלפונים, לא הסתכלה על הודעות, בעצם כמו שצריך להיות בזמן שמלמדים. השמועה עשתה לה כנפיים ביישוב הקטן שבו היא גרה, אבל אי אפשר לפרסם שום דבר לפני שהאלמנה יודעת. כמה שנים מאוחר יותר גם ציפורה הלכה בדרך כל הארץ, חלתה בסרטן ונפטרה כשהיא צעירה יחסית. באזכרה של ציפורה קמה מישהי להספיד ובמיטב המסורת של "המנוח ואני" סיפרה על יצירת תיאטרון גדולה שהיא הפיקה ועל תגובתה של ציפורה. "זה היה," ציטטה המספידה את ציפורה, "טוב במסגרת הז'אנר". זה ביטוי מצוין, במסגרת הז'אנר, אלא אם כן כל הנוכחים באולם הכירו את ציפורה היטב. ואילו לא כולם ידעו ש"במסגרת הז'אנר" היתה דרכה המנומסת להעביר ביקורת על יצירות שלא חיבבה.

לילי גיבורת הספר היא אלמנה צעירה וקצת מטורללת. אין מה להאשים אותה, היות ובעלה מת מול עיניה בתאונת דרכים והשאיר אותה עם פעוטה ותינוקת. היום היא אם יחידה שמנסה לשרוד, עובדת כשכירה בעבודות איור ספרי ילדים, מנסה לגדל את שתי הבנות שלה ואת הכלב, ולהישאר שפויה. הסיפור מתחיל כאשר המנהלת של לילי מזמנת אותה לצורך בשורות קשות, ומתנצלת מאוד. היות וההוצאה חתמה של הוצאת ספר הדרכה לגידול עצמאי של ירקות בגינה, והיות ומחברי הספר מבקשים שהוא יאוייר ולא יצולם, לילי נשלחת לקורס גידול צמחים. בשבתות. לילי דווקא שמחה על ההצעה, מצרפת את הבנות שלה ואת אחותה לנרשמים ובמשך שישה שבועות הולכת לגדל צמחים בגינה קהילתית.

גינה קהילתית היא מקום מוזר, קורס גינון בסופי שבוע זה אירוע מוזר, ובדרך הטבע מתקבצים שם אנשים שלא היו מגיעים להכיר זה את זה בשום דרך אחרת. ואכן, במיטב מסורת מייב בינצ'י כל חברי הקורס מתחברים יחד וקורים להם כל מיני דברים מעניינים ונפלאים. בעיקר נפלאים. נוצרות חברויות כאלה ואחרות, וגם עימותים. וכמובן כמובן שגם סיפורי אהבה, זה הז'אנר הרי. ובכן, גם במסגרת הז'אנר הספר הזה בינוני מינוס. דברים אמורים להסתדר, אבל הם מסתדרים יותר מדי טוב ויותר מדי מוקדם בעלילה. שני דברים מצילים את הספר ומוסיפים לו כוכב. האחד זה שלילי צינית בטירוף, וכל הספר נכתב מנקודת המבט שלה, אז הציניות טיפה מחלישה את הקלישאה. הדבר השני זה העמודים בין הפרקים שמהווים ציטוטים מהספר הבידיוני לגידול ירקות שעליו לילי עובדת. ובכן, בספר הזה מתייחסים לירקות כאילו הם בני אדם, וזה משעשע ביותר. חוץ משני הדברים האלה, ממש אפשר לוותר על הקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על גן של התחלות חדשות - פרוזה #