ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 באפריל, 2022
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
"הי, את! עצרי!!"
"מי? אני? למה לעצור?" הסתובבתי לראות מי עוצר אותי ומאיזו סיבה. "למה לעצור? ומי אתה בכלל?"
זה היה בחור צעיר במדים שחורים ועליהם סמל אדום.
"כן, את, עצרי. אני ממשטרת האתר".
משטרה? לאתר? לסימניה? בחיים לא שמעתי דבר מגוחך כזה. למה אתר של סקירות ספרים צריך משטרה?
הבחור הזדקף וצחצח את התג שלו. "מה זאת אומרת, כדי לעשות כאן סדר. זה הרי לא יתכן שכל אחד ואחת יבואו ויכתבו את כל אשר על ליבם סתם ככה בלי תיאום. סדר צריך להיות! לדוגמה... לדוגמה.... על איזה ספר רצית לכתוב עכשיו?"
הושטתי לו את הספר מהמדף שליד המחשב. הוא סרק אותו למסוף הקטן שלו. "יו נסבו... העטלף... דוגמה מצוינת. הנה. אזהרת כפילות". הוא הושיט לי את המסך "תראי בעצמך".
ראיתי, אבל לא הבנתי.
"מה רצית לכתוב על הספר? שהוא הראשון בסדרה השבדית אבל לא הראשון המתורגם לעברית? שהוא פחות טוב מהספרים האחרים בסדרה? שזה ממש מוזר שסופר שבדי כותב על אוסטרליה?"
הסתכלתי עליו.
"מה את תולה עיני עגל?" הוא נזף. "את שואלת את עצמך איך אני יודע מה את הולכת לכתוב?" הנהנתי בהיסוס כי לא הבנתי לאן הוא חותר. "זה העניין. אזהרת כפילות. שמונה עשר אנשים לפנייך כתבו את זה בדיוק בסקירות שלהם, ואני מוודא שיהיה גיוון ולא תהיה כפילות, כי סדר חייב להיות".
מה אנחנו יודעים על נורווגיה? אני מניחה שלא הרבה. בעיקר שהיא מדינה עשירה ומאושרת. נורווגים, בגדול, יותר מאושרים מישראלים, למרות שמסתבר שגם ישראלים מאושרים יותר מרוב העולם. בתוך המדינה הזאת, עתירת הנפט, האמצעים ומדיניות הרווחה, יש אנשים שהם קצת פחות מאושרים. חלקם אומללים מאוד, ולפעמים האומללות הזאת מובילה אותם לדיכאון ולאלכוהוליזם. הארי הולה הוא רק דוגמה אחת, גם אם בידיונית.
כפי שאתם מבינים בוודאי הבטחתי להיות מקורית, אז אומר שלפעמים אם הוצאה מחליטה לדלג על התחלה של סדרה ולתרגם רק את הבאים בתור, יכול להיות שיש לה סיבה טובה לעשות את זה. עיקר המשיכה של נסבו ודומיו בארץ היא הזרות המקפיאה של הקור הנורווגי. לעומת זאת מן הסתם המשיכה של קוראיו הנורווגים של נסבו היא לשמש ולאקלים בחצי הכדור הדרומי של כדור הארץ. נסבו שולח את הגיבור שלו הארי הולה לארץ שמדברת שפה זרה (כלומר אנגלית) והיא עתירת חופים, שמש, ולהטב"ים. אם נזכור שהספר נכתב ב-1996 נבין שזה קצת חריג בנוף. הולה (או כפי שנוטים לעוות את שמו - חור, או הולי כלומר קדוש) נשלח מארצו ומולדתו כדי לחקור את מותה של שדרנית נורווגית שהצליחה באוסטרליה. הוא שיכור בגמילה לפחות חלק מהספר, סטרייט למשעי בכל הספר, ומקבלל הזדמנויות רבות לתאר את עברו האומלל לבריגיטה הג'ינג'ית ולקהל הקוראים. כמו כן הוא חוטף מכות, עושה טעויות לא קטנות ולא מראה תמיד חברות טובה. העיקר שבסוף יש פתרון לתעלומה, או לפחות נדמה שיש.
וכמו קודמי (סליחה! אזהרת כפילות) אומר שאפשר בהחלט לוותר על הספר הזה.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני שנה ו-4 חודשים)
אמנם עברו שנתיים, אבל איכשהו גיליתי את התגובות רק עכשיו.
יהונה - תודה רבה. אנקה - איך אפשר להיות לא מאושר בנורבגיה? חורף ארוך וקר עם לילות ארוכים וקרים, מעט מדי קיץ? לא פלא שמתגלגלים לאלכוהוליזם ולתאילנד. עמיחי - יש ספרים שאפשר לדלג, אני חושבת שאת מספר 11 ("צמא") כן כדאי לקרוא. אלון - אני שמחה לשמוע. גלית - כמו שאמרתי, יש סיבה שההוצאה בעברית בחרה להתחיל לתרגם בספר השלישי. וזה נכון שגם ריצ'ר הראשון עוד לא היה בנוי היטב כדמות. |
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
די סתמי בעיניי
אם הייתי מתחילה אתו - סביר להניח שלא הייתי ממשיכה עם שאר 18 הספרים האחרים או בכלל מרגישה מחוייבות כזו.
מצד שני גם ריצ'ר הראשון לא היה משהו. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
סליחה על "המנוח ואני", אבל נראה שאני אחד הבודדים שנהנו מהספר הזה
|
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה, נצחיה.
ככל הנראה אסתפק בשלושת הספרים הראשונים בסדרה זו שתורגמו לעברית (מס' 5-3 בסדרה). |
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
סקירה משעשעת.
איך אפשר לא להיות מאושר בנורבגיה ? הרבה גשם. הרבה ירוק והרבה נופים יפהפים. הכל נקי ואנשים מנומסים וחייכנים לתיירים.
|
|
|
יהונה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
סקירה מצויינת
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
