ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 במרץ, 2022
ע"י oziko
ע"י oziko
אופ.
זאת התגובה שלי.
על פי ריחרוח לא מאוד מעמיק קיבלתי רושם לסוג ספר שבדיוק רציתי, בלי מדי טרחנות רציתי בדיוק את ה''איש - איש וסגנונו החיצוני והפנימי, איש - איש והמקום שיש לו או שהוא מבקש לכבוש בחברה הסובבת אותו. החברה הזאת, החברה הישראלית של זמננו, מתגלית כאן בעיקר בבינוניותה ובעליבותה. אף על פי כן, כל תחלואיה אינם יכולים עדיין ל"לב המתגעגע לראות קצת יופי, קצת אור אחרון לפני שקיעה" - והגעגועים האלה הם החסד הגדול שהרומאן מעניק לקוראיו.''
ואם נהנתם, אני יכול להבין. אבל אני? חצי ספר חיפשתי את הנקודות המרגשות, הנקודות המזעזעות, הלא נוחות, הפנימיות והסודיות, ולא מצאתי.
התחושה כן מובילה לשם, אבל כמו תעתוע, נתקלתי בקיר באכזבה.
פרשתי קצת אחרי החצי, לא לגמרי כי זה שיעמם אותי מאוד, אלא כי יש לי על הפרק ספרים הרבה יותר מושכים.
פשוט מצאתי את הרגשות והסיטואציות בצורה כהה ולא מרגשת או מיוחדת, וחבל לי.
אולי תהנו, הספר לא גרוע, בכל זאת אתן לו 3 כוכבים, שוין.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
לגיטימי שעזבת את הספר לנפשו, למען נפשך שלך.
אולי יימצא לו זמן מתאים יותר לקריאה, שבו ייראה לך מושך כמו רעיו הכרסתניים-יותר-או-פחות שעל המדף. (: יכול רק להמליץ על "מומנט מוסיקלי" שלו כחוויה מתקנת אפשרית - לך וגם לזאבי. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
עד כה קראתי רק את ״בדרך אל החתולים״ וממש לא אהבתי
זו הייתה חווית קריאה כבדה ומשעממת שהרחיקה אותי משאר ספריו.. |
|
|
שוער הלילה
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מכל הספרים שקראתי בחיי, רק שניים העזתי לסווג כזבל מוחלט.
זה אחד מהם.
|
|
|
מושמוש
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מסכים
אתך.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני מעולם לא הצלחתי להתחבר לקנז.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
