ביקורת ספרותית על בשלוש דרכים... מאת יהושע בר-יוסף
ספר טוב

---

מים גנובים ימתקו

את דינה (שם בדוי) הכרתי באקראי, היא הייתה יפיפייה ותמירה, בתלתליה השחורים שגלשו מעבר לכתפיה. היא הדהימה בשיחותנו על משמעות החיים, ומהי אהבה לאדם המאמין באלוהים. דינה הדתייה, הייתה עבורי יבשת לא נודעת כפי שאני הייתי עבורה. במפגשים ביננו היא ניסתה להבין את ההיגיון בגבולות אותם החברה שרטטה עבורנו, ולבדוק עד כמה איתנה אמונתה. לאחר מספר פגישות היא אמרה לי בפשטות, אנחנו באים מעולמות שונים שלא נוכל לגשר עליהם לעולם, ונעלמה מחיי.

יש מספר סיבות שאני לומד כעת טקסטים יהודיים, אחת מהן, השיחות המדומיינות שדינה ואני מנהלים על מדרשים יהודיים, חלקם על גן העדן היהודי, כמקום בו מתקיים מתח בין מותר לאסור, בין הידיעה להעדרה, ולבסוף מתרחשת הטעימה מהפרי האסור, המובילה לגירוש מגן העדן כמחיר הבחירה.

מסיבה דומה אני מידי פעם קורא בספריו של יהושע בר יוסף, מחפש בהם את המפגש הטעון בין בני זוג, שכל אחד מהם מגיע מעולם שונה ומנוגד, האחד מהעולם החילוני והשנייה מהעולם הדתי. האם ביניהם קיימת ייתכנות לחיבור משמעותי, או שמדובר "במים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם"(משלי ט, יז)?

הפעם קרה לי דבר מעניין, הבנתי את משמעות שם הספר, בשלושה דרכים, של יהושע בר יוסף: כתיאור הפתיחה התלמודית לשלוש האפשריות ההלכתיות המגדירות קשר נישואין בין איש לאישה. אדם חילוני, עשוי להבין את הביטוי, בשלושה דרכים, כשלוש אופציות כלליות. כותרת הספר משדרת דו משמעות מבלבלת כאופיו של הספר.

בר יוסף, מלהטט בין החילוניות לדתיות, בסיפור שתחילתו בירושלים, כאשר חצקל, אברך שגורלו היה אמור להיגזר ללימודים נצחיים בישיבה ובדלות הכרוכה בה, החליט לשנות את גורלו, ולעבור לעיר הפיתויים -תל אביב, גלגול של סדום המקראית, ולהיות עובד החיי על יגע כפיו, ויחד עם זאת להישאר יהודי חרדי. הוא אכן הצליח במשימתו וראה ברכה בעמלו. הוא רכש בית דפוס קטן והפך אותו לעסק משגשג, שאפשר לו ולמשפחתו לחיות ברווחה ויחד עם זאת לשמור על אורח חייו החרדי.

בר יוסף, מעלה שאלה גדולה, מה משפיע יותר על עיצוב אישיותם של ילדים הבאים מבתים חרדים, הבית, או הסביבה החילונית, הנתפסת כשטן מדיח בשעה שהיא חושפת את חטאיה בפני הינדה ביילה, ילדה מתבגרת, הנתפסים מבחינתה כמים גנובים ימתקו? האם היא תוכל לעמוד בפני הפיתויים? המתח הזה מרחף לאורכו של הספר, אותו כורך בר יוסף בארוטיות חריפה, המזכירה את בעז ורות בסצנת הגורן במגילת רות, באופן בו בר יוסף, מעמיד בפני גיבוריו פיתויים מיניים ואיסורים. אך בר יוסף, לא עושה זאת באופן מרומז כבמגילה, אלא באופן ישיר ובוטה, כמי שיצא מהתרבות החרדית והתפקר.

בר יוסף. מתאר ורסיה מרגשת של גן עדן ומים גנובים, עבור הינדה ביילה, שנכנסה בהיחבא לראות סרט של טרזן בפעם הראשונה בחייה, כילדה מתבגרת, ולפניה נגלה לראשונה עולם קסום ואסור.

בר יוסף, דומה ללהטוטן המבצע להטוטים מרהבים, באמצעותם הוא הצליח לשכנע אותי במניפולציה שלו, אך כקוסם הוא יודע רק קסם אחד, את זה עם השפן והמגבעת, אותו הוא ממחזר ללא הרף, ובכל זאת אני חוזר ונופל לספריו המצליחים להנכיח את גן העדן כפנטזיה חילונית ארוטית המתכתבת עם המקורות היהודים, באמצעותם אני מדמיין וחש את מה שאף פעם לא הייתי ולא ההיה חלק ממנו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על בשלוש דרכים...