ביקורת ספרותית על הכופר מסואנה (מהדורה מקורית) מאת גרהארט האופטמן
ספר בסדר

---

פעם יצא לי להיות נוכח בשיחה מסוימת שבה הוסקה מסקנה, שיש יופי באחד שלוקח רעיון כתוב מספר, ומסביר אותו בשפה שלו.
דהיינו, אחרי שאותו אחד קרא את הרעיון למוחו שלו, והבין אותו בכלים שלו ובסגנון מחשבה שלו, הוא מדבר אותו, את הרעיון, איך שזה התבשל לו. וזאת הייחודיות היופי המסוים, בלדבר מתוך מחשבה אישית.
מה הקשר? את הספר הזה תירגם אדם שאני מאוד אוהב, בעיקר בגלל הכתבים שלו. אמת שאין תרגום כהרי הדוגמה למעלה, אבל לכל הפחות הרעיון קיים. הסיפור הינו סיפור, העלילה עלילה, והפאנצ' הוא פאנצ', אפילו השפה תהיה דומה קצת. אבל הסגנון וההרגל, יניעו אותו לבחור במילים מסוימות שלו, ולספר את הסיפור בצורה שתהיה אופיינית לו בלבד. (בלי להתייחס לעובדה שהמתרגם בחר לתרגם דווקא יצירה זו)
וזה רבותיי, דוד פוגל.
את השפה שלו אני מאוד מאוד אוהב, על כל גווניה.
ועל כן, לכשידעתי שיש ספר שהוא תירגם, הוא התווסף אוטומטית לרשימה.
כך יצא שקראתי את "הכופר מסואנה" וזוהי דעתי על היצירה עצמה:

כבר מההתחלה, התיאור הציורי של הנופים והטבע של פוגל תופסים מקום. כלכך מקום, עד שלפעמים הייתי צריך להזכר בעלילה. פעם אחת זה קצת הרגיז אותי, אבל לא יכולתי שלא לוותר. אני מאמין שיש שימצאו את זה כחיסרון ואף מועקה, אבל שוין.
העלילה עצמה, לא מסעירה מדי לכשעצמה, ואפילו בינונית ולא מרגשת. אין ספק שהדבר הטוב היחיד זוהי השפה, וכשזו קשורה לפוגל, יש לכם לצפות לדבר מאוד מסוים. אבל, בגלל התוכן, מצאתי את עצמי מפסיק לקרוא, וזמני השהות היו לא קטנים.
לא יודע עד כמה הייתי ממליץ למישהו לקרוא את זה, אבל גם לקצת העמודים האלה הקריאה יכולה להיות למעמסה.
בקיצור, יתרון וחיסרון מצטרפים למשהו סתמי, אלא אם יש לכם עניין מאוד מסוים דווקא ביתרון.
אני אתן לספר 3 כוכבים.

(אגב, נדמה לי שכבר כתבתי את זה במשהו שקשור אליו, אבל ישנו מאמר על שיריו של פוגל שמנתח אותם בצורה... קצת מטרידה ואפילו קריפית. המעניין שבסיפור הזה, הטענה של הסגנון המטריד מגיעה לידי ביטוי מושלם, עקב תיאור האהבה (החד צדדית?) בין הכומר לבין הנערה הפראית.)

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על הכופר מסואנה (מהדורה מקורית)