• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
העולם החופשי

העולם החופשי

מאת דיוויד בזמוזגיס

הביקורת של סימנטוב

תמונה של סימנטוב
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
העולם החופשי

העולם החופשי

מאת דיוויד בזמוזגיס

הביקורת של סימנטוב

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סימנטוב
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/2
ביקורות על העולם החופשי
הבאה
קפה לאטה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“הספר מספר את קורות משפחה אחת שמהגרת מברית המועצות בסוף שנות ה-70. המשפחה מהגרת לקנדה אך המספר בוחר ל”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•2 דקות קריאה

קודם כל אני לא חשבתי בכלל שיש שם משפחה כזה בזמוזגיס ובטח ובטח שזה לא של יהודים ובטח עוד יותר שזה לא של רוסים. אם כבר אז הייתי אומר שזה של אחד מסלוניקי. אבל הבזמוזגיס הזה הוא יהודי שבא מרוסיה. אולי אם אתם רוסים אז עדיף שאני יגיד שבא מלטביה בגלל שאפילו שבשבילי זה נראה אותו דבר אני יודע שמתי שאנשים באים מהבתוכו של המקום אז כל חצי קילומטר זה בשבילם הבדל גדול.

הספר זה על משפחה אחת שיוצאת מלטביה בימים של שרנסקי יעני מתי שהיה צריך אישור בשביל לצאת משמה וזה בדיוק בזמן של שנות השבעים מתי שמכבי לקחה את מובילג'ירג'י ורזה פעם ראשונה ושסאדאת בא לארץ. הם בכלל לא מעוניינים לבוא לישראל אבל דבר ראשון הם צריכים לחכות באיטליה עד שיהיה להם מדינה שתקבל אותם. וכל הסיפור זה על הכמה חודשים שהם באיטליה והם צריכים להסתדר שמה בינתיים ובאותו הזמן גם לחשוב לאיפה הם רוצים להמשיך משמה וגם לנסות להתקבל לארץ שהם ירצו.

כל הסיפור הזה הוא גם מצחיק אבל לא בקטע של להקרע מצחוק. זה יותר צחוקים של מישהו שמבין שהמצב שלו וגם של העולם זה לא המצב הכי טוב אבל הוא לא לוקח את זה יותר מידי קשה יעני הוא מסוגל גם לראות את עצמו במראה וגם לאהוב את עצמו וגם לראות את החלק שדפוק בעצמו וגם לצחוק על זה.

זה סיפור שיש בו בפנים גם מאה אחוז הנאה וגם הוא מדבר על השלב שאתה מאה אחוז התנתקת מאיפה שבאת וגם עוד לא התחברת לשום מקום יעני כאילו יש לך כל האפשרויות לפניך וזה לפי דעתי מאד מעניין.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רץ
רץ
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
תמונה של אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט
תמונה של strnbrg59
strnbrg59
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של אלעד
אלעד
תמונה של Mira
Mira
17קוראים|גיל ממוצע59|41%נשים

על המבקר

תמונה של סימנטוב

סימנטוב

ותיק
חבר מזה 9 שנים
122 ביקורות•3 נבחרות•1,730 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של סימנטוב
סימנטוב
ותיק
חבר באתר מזה 9 שנים
ביקורות122
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבל1,730
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת83מדע בדיוני ופנטזיה9ספרות מקורית8

דיון על הביקורת

4 תגובות
strnbrg59
strnbrg59•לפני 4 שנים

אין מה להתפלא מהשם הזה,

שמות משפחה המציינים על מום נפוצים. Taube (שיש רבים בארץ) פירושו "חרש" ביידיש. Nemeth, אחד מהשמות הנפוצים ביותר בהונגריה, פירושו "אילם". מה אשר לבזמוזגיס ("חסר המוח") בפייסבוק יש חמישה כאלה (באיות רוסי — Безмогий).
סימנטוב
סימנטוב•לפני 4 שנים

אנוק אינשאללה בסוף תגידי זה היה בזכותי.

59 תודה על האינפורמציה. עכשיו זה עוד יותר נראה לי מוזר שאחד ילך עם השם סתומי ולא יחליף אותו. אפילו שעל הסופר הזה אני מאמין בשביל שהוא אחד שלקח את המנה שלו בחוש הומור.
strnbrg59
strnbrg59•לפני 4 שנים

השם בזמוזגיס לא מוזר עד כמה שנדמה לך.

בֶּז ברוסית זה "בלי". מוֹזְג זה "מוח". -יִס זאת סיומת שכיחה על שמות לטבים וליטאים.
א
אנוק•לפני 4 שנים

לגמרי עדיף שתגיד שבא מלטביה,

למה אני שבאתי פעם מבלארוס לא אומרת שהבזמוזגיס הזה רוסי [ויש מצב, לפי דעתי, שהשם במקור מהרי הקווקז].ותודה על הביקורת שרשמת כאן שאני חושבת שאקרא את הספר הזה באשמתך.
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של סימנטוב

הציפורים

הציפורים

טאריי וסוס

זה מה שאומרים עליו ספר קטן יעני אם מישהו שואל שתגיד לו על מה הספר אתה גומר את זה בשתי דקות. אתה אומר לו שזה שני אחים - האח שמשהו לא הכי בסדר בראש שלו יעני הוא יש לו איך שאומרים היום פיגור שכלי - ואחות שלו שגרה איתו וכל היום במסרגות שלה בשביל שימכרו את המה שהיא סורגת שעל זה הפרנסה שלהם.

בכל הספר לא קורה הרבה דברים אבל מתי שקורה משהו זה יש לו הרבה השפעה שבגלל שהרגילו אותך על משהו אז מתי שזז קצת אתה ישר מרגיש את זה.

היפה בספר זה שהוא עושה שאתה תבין את ההרגשות של הבניאדם ואתה קולט לא משנה כמה שכל יש לבנאדם. הכי חשוב זה ההרגשה שלו ואם מצליח להוציא את זה ככה שהשאר יבינו אותו. ומתי שלא מבינים אותך לא חשוב כמה שכל יש לך אתה בלבד שלך שאתה בתור בנאדם צריך את הדעה של אנשים אחרים עליך אפילו אם אתה אחד שחושב שמסתדר בלי זה.

אני היה לי הרבה מחשבות על אנשים שיש אצלם בעיות כאלה שהם קשה להם להגיד מה שחושבים בשביל שיבינו וגם אנשים שלא מבינים מתי שאתה לא אומר להם במילים שיש אנשים שהם לא מבינים מתי שאתה אומר את הדברים שלך רק בהתנהגות.

אני לא ממליץ על זה למי שאוהב שכל הזמן יקרו דברים אבל אחד שאכפת לו על הפנוכו של הבניאדם ועל איך שמתקשרים אחד עם השני כדאי לו שיקרא את זה.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
ארמון הירח

ארמון הירח

פול אוסטר

אפילו שזה יעני סיפור אחד בתכלס זה שלוש סיפורים אבל איך שהדביק אותם זה כמו אחד שנתלש אצלו הטמבון מתי שעשה תאונה ובמקום שילך למוסך יסדר את זה הוא לוקח איזולירבנד מדביק את זה ככה שיחזיק. לא אומר שלא מחזיק. מחזיק. יפה זה לא.

כל אחד מהשלש סיפורים אני אהבתי אותו. בכולם יש מישהו שהאבא שלו או הלך או הוא לא יודע מי זה והבנאדם לבד בעולם והדברים שקורים איתו זה כמו אלף לילה ולילה סיפורים באמת יפים שאתה רואה גם שהסופר יש לו הרבה דימיון והרבה המצאות שאני אהבתי אותם. אני יביא לכם דוגמא: יש שמה אחד שקיבל ירושה הרבה ספרים והבן אדם אין לו בבית שלו רהיטים וגם אין לו כסף שיקנה אז הוא מחבר את הקרטונים של הספרים ועושה מזה כל מה שצריך בבית יעני מיטה ושולחן וכל הדברים וגם הוא קורא את הספרים וכל פעם שצריך כסף הוא מוריד קרטון שכבר קרא מה שיש בפנים ומוכר אותו וככה לאט לאט הולכים הרהיטים ורק נשאר לו בראש הספרים שקרא. נכון יפה?

אם היה חותך את זה לסיפורים ולא משתדל על שיראו איך הוא סופר גדול שעושה משמעויות גדולות מהסיפורים שלו אז הייתי מחבב את זה יותר אבל גם ככה זה העביר לי הזמן בכיף.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
חמצן

חמצן

אנדרו מילר

אתה לא יכול לדעת על בן אדם מה יושב עליו. אפילו אנשים שכולם חושבים ששיחקו אותה ואפילו כאלה שנהיו מפורסמים לפעמים יושב עליהם משהו שבבפנים שלהם הם מרגישים שהם כישלון אפילו שכולם מבחוץ חושבים עליהם שהחיים שלהם דבש.

המילר הזה תפר שני סיפורים שאתה יכול לבזבז את הזמן שלך בלחשוב למה שם אותם ביחד אבל אני חושב שעשה את זה בשכל שאתה מבין שזה בכלל לא משנה איזה קשר יש בין זה לזה. מה שחשוב זה שכל האנשים שיש בסיפור יש אצלם ההרגשה של הכישלון בגלל דברים שהם עשו יעני יש אצל כל אחד איזה דפקט והוא צריך לחיות עם זה אפילו שלא בטוח שיכול לשנות את עצמו. גם זה לא אנשים שחיים בסרט יעני הם מבינים את הבעיות שלהם והיו רוצים לתקן את זה אבל כמו שאני כל יום אומר שאני ילך יעשה קצת ספורט שאני יודע שבשביל הבריאות שלי חייב לעשות את זה אבל לא הולך לי שכל יום אני מוצא סיבה - ככה גם אצלם לא כל דבר אתה יכול לשנות אותו אפילו שאתה יודע למה חייב.

בסיפור אחד מסופר על אמא שיש אצלה סרטן ועומדת למות ויש בן אחד שהמקצוע שלו מתרגם ושיושב אצלה לעזור לה והבן השני בא מאמריקה עם אשתו והילדה בשביל גם לעזור וכל האנשים האלה כולל הילדה קצת שרוטים אבל המילר הזה יודע לספר ממש יפה שאתה גם קולט את השריטות וגם העור החלק יעני אתה מצליח להסתכל בבפנוכו שלהם.

בסיפור השני זה על אחד מחזאי שגר בפריז אחרי שבא לשמה מהונגריה והוא מפורסם והבן של האשה ממקודם (יעני מהסיפור השני) מתרגם את ההצגה שלו. וגם הוא יש לו הבעיות שלו.

כל פרק זה מסיפור אחר ולא הפריע לי בגלל ששני הסיפורים אהבתי אותם וכל הזמן רציתי בשביל כל האנשים שמסופר עליהם שיצליחו יעני מחר אני אלך בגינה איפה שהמתקני ספורט יעשה קצת כושר.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
בית הממתקים

בית הממתקים

ג'ניפר איגן

לפי איך שעשו את העטיפה שלו אתם תחשבו שזה של ילדות בכלל לא תרימו אותו אז שתדעו שזה לא ככה.

הזכרון שלי לא מה שהיה פעם אז היה לי קשה הסיפור הזה אפילו שבסוף אהבתי את זה. הבעיה של הזכרון זה שכל פעם מספרים לך על בנאדם אחר ואתה מצפים ממך שתזכור כל דבר שהיה עד עכשיו בשביל שתבין איך זה שעכשיו מספרים עליו קשור בזה שסיפרו עליו לפני חמישים שישים עמוד. אני אחרי כמה זמן הרמתי ידיים אמרתי אני יקרא את זה כמו סיפורים ואני יעשה את הבעיה הזאת של לחבר את הסיפורים בתור בעיה של הסופרת ולא בתור בעיה שלי. נראה לי היא קלטה את זה שבסוף באמת התאמצה בשביל שאני יבין איך כל הדברים שקראתי זה בשביל שאני יחשוב על איך העולם של עכשיו שעוקבים אחרי כל דבר שאתה מקשיב או שמסתכל עליו וכל הדברים האלה מישהו שומר אותם במוח הכללי של העולם. בשביל שזה שמה אז אם היו מביאים לך להסתכל על כל מה ששמור שמה אז היה לך את כל הזכרון של כל הבניאדם ויש לך ככה כל ההיסטוריה שלך אפילו מתי שאתה כבר בתוך האלצהיימר שלך וגם אם אתה זכרת את הדבר לא איך שהיה אז יש לך הזכרון של עוד אהשים שראו את זה בשביל שתדע איך היה הנכון . הבעיה גם שמי ששומר על כל הזכרונות במחשבים שלו יכול לעשות עם זה דברים שעל פי רוב אתה לא תהיה עם זה מאה אחוז.

יש פה כמה דברים שזה כמו שהיה הסרט המטריקס וגם אצלה יש את אלה שמנסים לא להיות בתוך זה. אני חושב בגלל שהסרט קצת ישן אז בסיפור פה אתה יותר רואה את זה כמו שעכשיו וגם היא אכפת לה מאיך זוכרים אותך בתור בנאדם ואיך אתה אכפת לך על הזכרונות שלך וזה לא היה את זה במטריקס. גם יש הרבה מחשבות יפות שמעיפות לך את המוח מתי שאתה קורא שהיה אפשר לעשות על כל אחד ספר.



אני לא יודע אם עשתה את זה בכוונה אבל מצחיק שאחד שרושם ספר שיש בו מחשבה על נושא של הזכרון והוא רושם את זה ככה שבשביל מי שקורא קשה לו לזכור את האנשים של הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•סימנטוב
למען איזבל

למען איזבל

אנטוניו טאבוקי

אפילו שכל אחד היה רוצה לחשוב את עצמו בתור אחד חשוב יעני אחד שאם היה הולך הרבה אנשים היו שמים על זה לב ורוצים לדעת למה הלך ומה היה איתו אפילו שככה אני חושב רוב האנשים אם ילכו לא הרבה ירגישו בזה. היה בסדרה פרינדס פעם פרק שצ'נדלר שם הודעה שרוס הלך ואף אחד לא שם תגובה להודעה הזאת אז הם עשו פגישה של יעהי ממוריאל לרוס ורק בחורה אחת באה שהיתה עצובה מזה ורצתה להגיד שהיא מצטערת.

כל הספר הזה זה על אחד שמנסה לדעת מה קרה לאחת שהשם שלה היה איזבל והיא נעלמה בזמנים של הפשיסטים בפורטוגל שאלה זמנים שהיו עוד אנשים שקמת בבוקר ולא ידעת מה קרה איתם. גם לא היה אף בנאדם שהיה מעניין אותו מספיק מה שהלך איתה בשביל שידאג וישאל עליה בכל מקום. כל פרק הוא פוגש בנאדם אחד שהכיר אותה באיזה זמן והבנאדם הזה נותן לו את הרמז בשביל ללכת לבנאדם הבא וככה זה הולך עד הסוף. הבעיה רק מתי שיש לך ככה הכל בשרשרת זה שאם נאבד לך חלק אחד אז אין לך איך שתמשיך.

לפי דעתי זה גם הבעיה בסיפור שכל ההתחלה זה נראה הכי אמיתי וגם זה ממש מעניין ומותח שהוא מספר לך גם על הזמנים האלה בפורטוגל. ממתי שנאבד לו הבנאדם הבא בשרשרת הוא מתחיל עם כל מיני דברים לא אמיתיים כמו שאפשר לדבר עם המתים וכאלה ואפילו שקראתי את זה עד הסוף שלא אני לא כל כך אהבתי ממתי שזה נהיה לא אמיתי. בגלל שזה טאבוקי שאני ממש אוהב את הבנאדם אז המשכתי אבל זה לא הספר הכי מעולה שקראתי ממנו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•סימנטוב
האוריינטליסט

האוריינטליסט

טום רייס

הסיפור הזה זה אמיתי על אחד שהיה לו הרבה שמות והיה סופר והיה תופס לו כל פעם איזה דמות שהיה משתמש איתה בחיים האמיתיים שלו והיו לזה כל מיני סיבות.
הבנאדם הזה היו לו חיים של אלף לילה ולילה ויותר מפעם אחד היתה סכנה על החיים שלו אבל כמו שאומרים השם אהב אותו יעני שמע תפילה ועשה מה שביקשו ממנו.

מתי שרושמים על מישהו את הביוגרפיה שלו זה על פי רוב שהיה מפורסם. לפעמים גם היה בנאדם שהיה מעניין ואז יקראו את זה גם אנשים שאין להם החובה בגלל שלומדים את זה או עובדים בהיסטוריה שלו אבל האיש שפה מסופר עליו הוא לפי דעתי לא היה מי יודע מה מפורסם אבל היה מעניין והחיים שלו גם מעניינים יותר אפילו מהספרים שכתב אותם (אפילו שלא יצא לי לקרוא) ובשביל זה אני קראתי וגם היה לי מעניין.

הבנאדם הזה גדל בבאקו בזמנים שמלפני שהיו שמה הרוסים ואבא שלו היה יהודי מהעשירים בגלל שהיה לו נפט ומתי שהתחילו לבוא הקומוניסטים לאזרבייג'ן הם ברחו לכל מיני מקומות כולל טורקיה ואפגניסטן והלכו בכל מיני דרכים שאפילו לא שמעתי מלפני את השם שלהם ואחר כך הלכו לאירופה לצרפת ולגרמניה ובסוף לאיטליה וזה היה בזמנים של המלחמות הגדולות יעני הוא עבר בחיים שלו דרך כל הבלגנים של הקומוניסטים והנאצים והפשיסטים והסתובב רוב הזמן בתור מוסלמי אפילו שמהלידה שלו היה יהודי.

זה כמו ספר היסטוריה שחצי ממנה לא שמעתי עליה בכלל בגלל שכל האיזור של הקוקז בכלל לא מדברים עליו פה אפילו שנגיד היום כל הצבא של אזרבייג'ן עושים אותו היום מחדש כל החברות כמו רפאל ואלביט ותעש וכל אלה. אני חושב אולי בגלל זה הביאו לנו דוז פאה באירוויזיון.

גם מתי שמספרים על אירופה ואיך שעלו הנאצים מספרים את זה מההסתכלות של מה שקשור לבנאדם הזה יעני מכל החבורות של אלה שברחו מרוסיה והיו יושבים עם החברים שלהם שעל פי רוב היו כל מיני סופרים וכאלה והם היה להם כמו מדינות בתוך מדינות והיו צריכים להבין מתי נהיה מסוכן בשבילם בשביל שילכו למקום אחר.

ויש בזה הרבה דברים קטנים כמו למשל שמתי שגר בבאקו היה איזה ערס אחד שהשתלט על הבית שלהם בשביל לעשות שמה כמו מפקדה והשם שלו היה סטלין והוא לא היה אז מפורסם ברמה בינלאומית כמו בסוף יעני היה כמו בנגביר שעשה את המשרד שלו בשיח ג'ראח. 

לפי דעתי הסופר היה לו עבודה ממש קשה עד שמצא את כל הדברים שהוא מספר ואני לא יודע אם בגלל שזה הוא או שהיה לו יועץ אלף אלף אבל הוא לא הגזים עם יותר מידי דברים שבטח ידע אותם אבל אולי לא כל כך מעניינים ושם בספר מספיק בשביל שתבין בלי שיגמור עליך.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
האלמנות של ימי חמישי

האלמנות של ימי חמישי

קלאודיה פיניירו

האלמנות של ימי חמישי זה ספר על ארגנטינה אבל היו יכולים לספר את זה גם על כמה מקומות שיש פה. מסופר בספר על שכונה של עשירים שהם לא יודעים איך חיים האנשים הרגילים. הם החיים שלהם דבש ובכלל הם לא רואים אף אחד חוץ מעצמם. גם שהם עושים תרומות זה בלי בכלל שהם מבינים את המצב של האנשים שהם כאילו עוזרים להם.

הסיפור רשום מהפה של אחת שהיא נהייתה מתווכת דירות בשכונה הזאת. היא גרה שם אבל אין לה כל כך הרבה כסף אבל היא גם פחות מחזיקה מעצמה מהשאר שגרים שמה. והסיפור זה כמו סיפור מתח אבל זה גם בא להראות איך נראית מדינה שככה יש בתוכה הבדלים כאלה ומה זה עושה לבני אדם וגם אני חושב שהסופרת הזאת רוצה שיראו שבסוף גם אצל העשירים יש כל הבעיות שיש אצל כולם ואין להם מה להחזיק מעצמם שהם יותר טובים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי

ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי

מייקל שייבון

האמת בחיים לא הסתכלתי על קומיקס חוץ מבבזוקה. אם יש תמונות זה לא מפריע לי אבל אני לא צריך את זה. אני הדמיון שלי עובד לפי מילים. גם מתי שאני קורא אני לא מעמיד מול העיניים שלי את הבני אדם שאני קורא עליהם. אני לא יודע אם יש אנשים שעושים ככה אבל על עצמי אני יודע שככה הראש עובד אצלי.

התחלתי לקרוא את זה בגלל שזה של השייבון הזה שאני עד היום הייתי מבסוט מכל מה שקראתי אצלו. גם מתי שקראתי על השוטרים לא התעניינתי במשטרה אז גם פה חשבתי שלא משנה שאני לא מתעניין בקומיקס הזה בשביל שאני יהנה מהספר. וככה היה יעני אהבתי את הסיפור הזה בלי שאני יזכור עכשיו להגיד לכם את התולדות של הקומיקס אפילו שזה מסופר פה. עוד יותר מזה אני יכול להגיד לכם שבגלל שלא עניין אותי כל כך ההיסטוריה של זה אז כל פעם ששלחו אותי לסוף של הספר בשביל לקרוא מי היה איזה בנאדם ספציפי שתוך ארבע שניות אני שוכח אותו אז לא הלכתי יעני המשכתי לקרוא ואני יכול להגיד לכם שלא הרגשתי חסר.

אני חושב שהשיבון הזה הוא אלוף בלהראות לך איך מרגיש יהודי שגר בניו יורק ובאזור שלה. יש עוד כמה סופרים שעושים את זה אבל לפי דעתי מהדור של עכשיו הוא בשבילי הכי מצליח להעביר לי את ההרגשה של זה. פה הוא מספר לך על היהודים באמריקה בזמן של השואה וגם קצת אחרי כי הסיפור פה זה על שני בני דודים שנהיו גם חברים טובים מהתקופה הזאת . אחד מהבני דודים האלה בא לניו יורק אחרי שהמשפחה שלו שלחה אותו לשם מפראג בשביל להציל מישהו ממהם. שני הבני דודרים האלה כל אחד יש לו הדפקטים שלו אבל גם הדברים שהוא גאון בהם וביחד הם נותנים כוח אחד לשני וגודלים ביחד להיות מבוגרים בתוך האיפה שהם חיים.

זה ספר שמדבר על המון דברים יעני גם הקומיקס וגם אם זה אומנות או שזה ברארה (ואז אתה יכול לשאול את זה גם על מוזיקות ודברים אחרים) וגם על היהודים מה שאמרתי וגם לפי דעתי מי שגבר זה יכול לעניין אותו יותר בגלל שהוא יש לו דעות על מה זה גבר ואיך גבר מראה שהוא גבר ודברים כאלה.

לפי דעתי חוץ מזה שיש בסיפור הזה הרבה אהבה ובאמת זה עם הרבה הרפתקאות ואתה יכול לחשוב שזה סיפור קליל יעני יש לו גם הרבה הומור אבל כל הזמן אתה מרגיש שזה יושב על סיפורים עם טרגדיה וממש טראומות שאנשים סוחבים על עצמם ושהמתחת הזה לא בורח מתי שמספרים על מה שמלמעלה יעני זה כל הזמן יושב לך באחורה של המוח.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
החפרפרת

החפרפרת

ג'ון לה-קארה

על פי רוב אני אין לי תלונות על השפה בגלל שאני יודע שגם אני לא רושם פה הכי הכי אבל אני חושב השפה עשו אותה בשביל שאנשים יבינו אחד על השני אז אם בספר כל משפט אתה צריך לקרוא אותו יותר מפעם אחת בשביל שתבין ולפעמים גם זה לא עוזר ואתה הולך הלאה ומתפלל שאחר כך תבין מה היה הכוונה אז זה אומר שיש פה בעיה. לפי דעתי הבן אדם תרגם לעצמו פעם ראשונה בשביל שיהיה לו את הכיוון הכללי ואני לא יודע מה הלך שמה (יכול להיות שהוא היה לו חופשה מוזמנת או חס וחלילה תפס אותו מיקרוב) אבל לקחו את זה איך שזה בלי שמישהו ניסה לקרוא ובטח בלי בכלל לבדוק וככה שמו את זה בספר. ראיתי שיצא הספר הזה עם עוד כריכה אז אולי בבפנים שלה שמו עם תיקונים אבל אני חושב אם אחד ממכם מסוגל לקרוא את זה באנגלית אז עדיף לו שיעשה ככה.

הסיפור אחלה סיפור. זה על המרגלים של אנגליה שחושבים שיש אצלם אחד שבוגד וכל הספר זה בשביל לנסות למצוא אותו. זה בזמנים שיש המלחמה הקרה וכל הבלאגנים של רוסיה ושל אמריקה וזה מעניין שמראים לך את כל הדילים שיש מאחורה שאף אחד בכלל לא שומע מזה.

אני חושב יותר מעניין מזה זה שהוא מראה לך כל מיני הסוגים של הבני אדם יעני יש אלה שיכולים בשביל האגו שלהם לרצוח גם את האמא שלהם ויש אלה שהפוך יעני מחשיבים את עצמם פחות ממה שצריך ואתה רואה איך יש כאלה שהם לבד יעני בודדים ומחזיקים כל דבר בפנים ויש האלה שחייבים שיהיה להם חברה בשביל השופוני וכל הדברים האלה זה לא באמת חשוב איפה זה יעני אם אני מסתכל אצלנו בתחנה אז כל אחד שיש בביון הזה אני יכול למצוא מישהו מהטיפוס שלו אצלנו ובסוף אתה שם לב שזה על היחסים של הבני אדם.

בשביל הסיום סיומת אני ישים לכם קטע קצר שיש בספר וזה ממש הצחיק אותי אז בשביל שאולי תצחקו אני מביא לכם את זה לפה:

יוחסה לו, על אף נטייתו לסובלנות, הבנה עמוקה של הנפש הפלילית. היו כמה דוגמאות לכך, אבל המובהקת ביותר אירעה כמה ימים לפני גמר הסמסטר, כאשר גילה ספייקלי בסל הניירות של ג'ים העתק של המבחן שהיה צריך להתקיים למחרת היום, והשכיר אותו למועמדים תמורת חמישה פנים חדשים לאחד. כמה נערים שילמו את השילינג שלהם ובילו לילה של יסורים בשינון תשובות לאור פנס בחדרי השינה שלהם. אולם בהגיע שעת הבחינה הציג ג'ים סדרת שאלות אחרת לגמרי.
"אתם יכולים להסתכל בגליון הזה חינם" שאג כאשר ישבו במקומותיהם.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב

ביקורות נוספות על "העולם החופשי"

העולם החופשי

העולם החופשי

דיוויד בזמוזגיס

הספר מספר את קורות משפחה אחת שמהגרת מברית המועצות בסוף שנות ה-70. המשפחה מהגרת לקנדה אך המספר בוחר להתמקד בתקופת המעבר שהם עושים באיטליה. הדגש בספר, הוא שהגירה מאלצת אותך להגדיר את כל חייך מחדש, גם מקצועית וגם מה המקום שלך בתוך המשפחה , אם בכלל נשארת משפחה.
בסה"כ הספר כתוב טוב, יש בו המון הומור יהודי וכל הדמויות מאוד אנושיות עם חולשות וחוזקות וניתן להעריך שהסופר מכיר את חלקם לפחות, אישית.
אדם בעל מעמד, שהמעבר מחסל את מעמדו.
אדם נורמטיבי שהופך לפושע.
אשה שעוזבת את משפחתה בשביל לבוא איתו ודי נשארת בלי כלום.
ובכל זאת , לא חמישה כוכבים כי הספר הוא עלילתי נטו והעלילה עצמה , כנארה די בכוונה, לא כזו חריגה או מזעזעת או אפילו מיוחדת. די כמו החיים עצמם אצל רוב המשפחות. בסה"כ נהנתי לקרוא, אבל כשאני קוראת ספר אני רוצה לגלות משהו חדש , ומהבחינה הזאת הספר לא סיפק לי את הסחורה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה