הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 בינואר, 2022
ע"י dina
ע"י dina
ליליאן ומדיסון הכירו בפנימייה יוקרתית לבנות ששתיהן למדו בה. עבור מדיסון זו היתה הסביבה הטבעית, בעוד ליליאן הרגישה- כמו תמיד- כדג מחוץ למים. מדיסון נולדה למשפחה עשירה ומסלול חייה הותווה מראש, ולא פסח על שום צומת הכרחית כיאה למעמד ממנו הגיעה. ליליאן, שהגיעה לפנימייה בזכות מִלְגָּה, הכירה את החיים מהצד האחר שלהם, מהתחתית. כבת לאם שחיה מהיד לפה, מהמרת, ונטולת אב. השתיים התחברו, ועל אף הבדלי הרקע ביניהן, הצליחו להתחבר והפכו לחברות הכי טובות עד לאירוע שבו היתה מעורבת מדיסון, שבגינו איימו לסלק אותה מהפנימייה. כסף החליף ידיים, אביה של מדיסון נתן לאמה של ליליאן סכום מסוים, ובתמורה לקחה ליליאן את האשמה עליה וסולקה מהפנימייה בו במקום.
שתים עשרה שנה עברו. מדיסון נשואה לאיש המבוגר ממנה, הנטוע חזק בפוליטיקה, אמא לטימותי הקטן, חיה באחוזת פאר. ליליאן לעומתה מג'נגלת בין שני מקומות עבודה כקופאית. בשעות שהיא לא עובדת, היא מגלגלת ג'וינטים בדירתה הקטנה, ולארוחת ערב אוכלת שאריות פיצה קרה. חיה את היום, ומעבירה את החיים. ללא עניין, ריגושים, או דרמות. חיה.
ואז מגיעה קריאה ממדיסון. היא צריכה אותה. שוב. ליליאן עבור מדיסון היא כמו טיפקס המוחק טעויות, כזו המחזירה את הדף למצב נקי, או לפחות לכזה שלא יכתים את מדיסון. אז כן, יש למדיסון הצעה מפתה עבור ליליאן. היא צריכה אותה שתשמש אומנת עבור התאומים בני העשר של בעלה מנישואיו הקודמים. אבל הילדים הם לא ילדים רגילים. הם סובלים מתסמונת נדירה. וכיאה לסדרת עין טובה שיודעת לקחת נושאים שנויים במחלוקת, או להעמיד במרכז הסיפור דמויות מהשוליים, גם בספר הזה יש את אלו, וכריכת הספר מרמזת קצת על אופי הסיפור.
וילסון יודע לספר סיפור, אבל לטעמי הוא נפל בבניית הדמויות. אין בספר הרבה דמויות, אבל אלו שמככבות בו, יכלו לקבל עוד "זמן אויר", דבר שהיה מיטיב איתן, ועושה אותן יותר מלאות. כל אחת מהדמויות קיבלה תשתית מצוינת, אבל נראה שוילסון לא ידע איך לעבות אותן. וחבל. גם הנושאים שבחר הם טובים, והם עומדים בבסיסה של כל מערכת יחסים: חברות, משפחתיות, אחאות, מגדר, ועוד. נראה שוילסון רק הניח את כל אותם נושאים מבלי לרדת לעומקם. ועוד פעם - חבל!
סדרת עין טובה היא האחות הצעירה והחצופה שלא פוחדת לגעת בנושאים שגורמים לקורא לזוז על הכסא באי נוחות ( כל מה שקרה שם באמת, השבועה הנמהרת שלנו, שקרים הכרחיים) ולא פעם העיפה לי את הלסת. הפעם זה לא קרה.
12 קוראים אהבו את הביקורת
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
