#
ראשית חשוב לציין ששם הספר – לא יודעת אם הוא זהה למקור השוודי – גאוני.

לא מזמן ניהלתי ויכוח עם גבר אחד לגבי שני מקרים של אונס קבוצתי: מה שקרה באיה נאפה והאונס באילת. בן-שיחי התעקש שבקפריסין זה לא היה אונס (לדעתו זה היה סתם מעשה התבהמות, לא פלילי) באילת, גם לדעתו, זה היה אונס. מה היתה הנקודה הקובעת, לדעתו? הוא חשב שבקפריסין הנאנסת הסכימה (וחזרה בה בגלל שהיא נעלבה) ואילו באילת היא לא יכלה להסכים. לא הצלחתי לשכנע בדעתי, שבשני המקרים זה היה אונס ובשני המקרים לא יכלה להיות הסכמה, גם אם הקורבן לא היתה שתוייה עד עלפון. וזה, נראה לי, ההבדל בין גישה של גבר לגישה של אישה: המסקנות (השונות) בדבר "הסכמה", "כפייה", "נכונות" ו"עלבון". ואחת הסיבות לגישות השונות לנושא בין המינים, היא שאי אפשר להעביר את החווייה והרגש בנושא הזה למלים שיהפכו לטיעון תקף.

חשוב לציין שהוקן נסר הוא גבר. הוא נחשב כסופר-מתח חשוב בארצו – זכה בדי הרבה פרסים ביניהם שלושה של האקדמיה השוודית.

הסיפור פה – בניגוד לספרי מתח שוודיים אחרים שקראתי – אינו רווי בדם ומרוצף גוויות. יש פה אנשים שנרצחים – שאנחנו כקוראים יודעים פחות או יותר מה שמם, איפה הם עובדים ומה מצבם המשפחתי. אנחנו לא מכירים אותם לעומק, לא מפתחים הזדהות אליהם, ויש לזה סיבה טובה בסיפור. כמו בשאר ספרי המתח יש פה פשע, ניסיון של המשטרה – במיוחד הבלש המוביל שלא הצלחתי להבין אותו – לפענח את הפשע ולעצור את מבצעו.

הוקן נסר כותב סיפור מעניין לקריאה, שיסודותיו מוכרים. זה לא סיפור מותח במיוחד, אפשר לנחש את התעלומה עוד לפני שהבלש שלו מבין אותה, אבל עיקר הסיפור אינו המתח ואף אינו בעבודת המשטרה. העיקר הוא בגישת הסופר לפיענוח הפשע.
כשבדקתי ראיתי שקראתי, לא התפעלתי במיוחד (ולא כתבתי על) ספר אחר של הסופר, עם אותו בלש. נקודות הזכות הן כתיבה טובה, טווייה טובה של סיפור ואפילו שימוש בהומור ואירונייה – לא טריוויאלי לספרות הסקנדינבית. החולשה העיקרית של הסיפור הזה היא מינו של הסופר.

סופר נוסף שהכרתי כעת בסוגת ספרי הבלש הסקנדינביים. המפקח ון טרן רודף אחר חשודה ברצח ממניע לא ידוע. הצוות של ון טרן מתואר באופן קצת הומוריסטי ככאלו שמתייחסים לעבודתם בציניות לא קטנה. העלילה ניתן לומר מותחת, הסיפור בהחלט טוב. לא כך כך ברור המיקום של העלילה - השמות והמקומות לא תמיד - אם בכלל -סקנדינביים. הרעיון הכללי של הסיפור - נקמה בת עשרות שנים ומימושה - בהחלט טוב ומעניין. זה לא ספר שמותח אותך ברמות של "לא יכול לעזוב את הספר לשנייה..." אבל בכל זאת קריא ומעביר זמן בצורה סבירה לחלוטין.