ביקורת ספרותית על דיוקן עצמי מאת אדואר לוה

---

אחרי שצלחתי את קריאתו של הספר הזה אני מאמין יותר מתמיד לקלישאה האומרת שספרים בוחרים אותנו לא פחות משאנחנו בוחרים אותם. אני בדרך כלל לא בוחר ספרים לפי הגב האחורי שלהם, העיקרון שמשרת אותי באופן אישי יותר טוב הוא העילעול בספר ונפילה אקראית על כמה משפטים ממספר עמודים. במקרה בספר הזה מצאה חן בעיניי האמירה של אדואר לוה המובאת גם בגב הספר - "בנעורי, האמנתי שהחיים הוראות שימוש יעזור לי לחיות, והתאבדות הוראות שימוש למות". בו נדמה שהוא כאילו ממליץ על ספרו של ז'ורז' פראק אבל כנראה שזה רק מטבע לשון, כי את הספר "הוראות שימוש למות" אני לא מכיר. למי שיתעניין לקרוא על חייו קצת יותר ממה שאנחנו יכולים לגלות דרך הספר יגלה דיי מהר שאדואר באמת שם קץ לחייו (כפי שהוא אפילו רומז בספר). כמה חבל.

הספר מלא באמירות שונות מחיי היום יום של מי שכתב אותו. אני מוכרח לומר בכנות שבתחילה היה קשה לי לקרוא את הספר, דיי התבאסתי מהעובדה שכמעט כל משפט זורק אותנו, הקוראים לכיוונים שונים. המשכתי לקרוא בעקשנות להבין את הראש שלו ובסוף תאמינו או לא הגעתי למסקנה למה בעצם לא לכתוב ספר כזה. הרי במילא לרוב מה שזוכרים מקריאת אוטו/ביוגרפיות הן לא יותר מפיסות מידע מכל מיני מקומות בספר.

תתפלאו לדעת כנראה מנפלאות מוחנו כקוראים אחרי הכל הדברים מסתדרים מעצמם (תלוי עד כמה אנחנו מוכנים לצאת מהנוחיות שלנו) כך שחלק מהדברים של אדואר יהיו פתגמים, שירים ואם נמצא את קו החיבור אפילו מעין סיפורים קצרים. קשה לסווג את הכתיבה של אדואר למשהו אחד. תארו לעצמכם ציור אחד שקשה לסווג אותו לג'אנר אחד וזה תלוי בעיניכם, באיזה איזור של הציור ימצא חן בעיניכם יותר להתמקד. כך שזה כלל לא מפריע להתוודע אל הראש המיוחד שהיה לאדואר. אני מוצא שהוצאתו לאור של ספר כזה הוא צעד אמיץ ועוד מצד הוצאת "בבל" לתרגם ספר כזה מצרפתית. אם הספר היה יוצא בהוצאת "נהר" הייתי רואה את הדבר יותר כמובן מאליו.

אני לא יודע למה יש לי חיבה מאוד מיוחדת לסופרים צרפתיים, אולי זה בגלל שאני בן למשפחה שעלתה לארץ מצרפת וזו השפה ששולטת במשפחה שלי (בהתחלה דוברים אותה בכדי שהילדים לא יבינו מה המבוגרים מדברים ועם הזמן גם הילדים, כשהם גדלים הם לומדים להבין אותה) ואולי אני בכלל אוהב את התרבות הצרפתית, כי יש לשוחרי אותה תרבות מוסכמות מסויימות אבל אדואר דווקא בקטע הזה כתב שלואי דה פינס לא הצליח להצחיק אותו. היתכן? אל תרגמו אותי באבנים אבל כנראה שזה כמו שאותי ג'רי סנייפלד לא מצחיק. בכל אופן אני אוהב את הספר הזה ותודו שזו דרך מיוחדת להתוודע למישהו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על דיוקן עצמי