ספר עדכני בכך שמאד תואם לצערי לעידן ה me too. מצד שני ספר המשתמש במילים עתיקות ומחזיר את הקוראים מאות שנים אחורה אל מחזות שייקספיר ובמקרה הזה אל המלט שלמרות הזמן שחלף מאז נכתב והועלה על הבמה, לא נס לחו ובמובנים רבים רלוונטי גם לימנו אלה.
כך למשל סוגיית האבא הרודן שמתנגד ליחסי בתו עם נער שהיא מאד אוהבת. אופליה חוותה זאת מידי אביה פולוניוס וגם ווילו המגלמת את אופליה זוכה להתנגדות דומה וקשוחה מאד מצד אביה בחייה שלה, אלה אשר מחוץ לבמה.
ולמה האבות מתנגדים? הסיבות שונות: פולוניוס חושב שאהבתו של המלט לבתו הפכה אותו למשוגע ואילו אביה של ווילו חושב שההמלט שלה לא ראוי לה כי יש לו אבא שתיין והוא חי בעוני מחפיר בקארוון מסריח שנמצא במגרש גרוטאות. אז הסיבות של האבות שונות אך ההשלכות דומות, גם במחזה וגם בחייה של ווילו לחץ האבות נותן את אותותיו והזוגיות מתפרקת, אבל האהבה הייתה שם קודם לפני הבעיות והמכשולים שצצו בדרך ואולי היא עוד קיימת?
במקרה של המלט ואופליה כבר לא ניתן לבדוק, שניהם הגיעו אל מותם עם התקדמות העלילה. אבל ההמלט והאופליה של תיאטרון הרמוני, אומנם עברו קשיים, חוו משברים והכאב של כל אחד מהם גדול, אבל הם עדיין חיים וכפי שמרטי מנהל התיאטרון נוהג לומר לשניהם: "אף פעם לא מאוחר לתקן".
המלט ואופליה הלוא הם ווילו ואייזיק, נפרדים לאחר עליית הצגת הבכורה של המלט. כל אחד מהם מתעטף בשתיקתו בייחוד אייזיק, אך לאחר שלוש שנים קשות חוזרת ווילו אל הרמוני ואייזיק מחליט לחזור בעקבותיה....
האם יצליחו השניים לסגור את הפערים בינהם?
האם המשפט שאייזיק נהג לומר לווילו : "דעי לבטח - אני מאוהב", יעמוד במבחן הזמן?
קראו וגלו בעצמכם.
בדרך תפגשו את אייזיק נער שלא פוחד להתמודד ולעמוד מול אבא מכה ומתעלל. כל אחד במקומו היה נשבר ומשתגע, אך הוא נשאר חזק ושפוי בניגוד להמלט המקורי.
ובאשר לווילו - כשמה כן היא נראית עדינה ושברירית, כערבה הבוכייה היא מתכופפת כנגד הרוח, היא יכולה לבכות, אבל אף פעם היא לא תשבר!.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
