ביקורת ספרותית על נסיך אכזר - אקדמיית רויאל הארטס #1 מאת אשלי ג'ייד
ספר בסדר

---

דרמה דרמה דרמה. בלי סוף דרמה.
אז מאיפה להתחיל...
כנראה בגיבורים: ג'ייס הוא לא בחור טוב במיוחד. ובזה אנחנו מסיימים לדון בו. יש לי דגים שמנים יותר לטגן.
עוברים לגיבורה- דילן. כן. דילן זה שם של בן, אני יודעת. ולחברה שלה (והגיבורה של הספר השני בסדרה קוראים סוייר- גם שם של בן. ככל הנראה בדיוק נגמרו השמות של הבנות ולא היה צפי מתי יחזרו למלאי. או שזה בגלל המס הורוד- אתן יודעות- שדברים של בנות עולים יותר. אז הסופרת התקמצנה והחליטה ללכת על שמות של בנים)
בכל מקרה יש סיבה ממש טובה למה ל2 הבנות שאנחנו אמורים לאהוב קוראים דילן וסוייר, ואל תבלבלו לי את השכל שזה בגלל בוב דילן ואפילו הסופרת כתבה ככה שחור על גבי לבן בספר. לא לא. זה בגלל שאנחנו אמורים להבין שבעצם הבנות האלה הן לא כמו שאר הבנות not like other girls. בעוד לבנות אחרות קוראים בריטני והיילי וכו... הבנות האלה הן נעלות יותר. לכן הן גיבורות הספרים למעשה. ואם קוראים לכן בשם נשי טיפוסי, ואולי אתן חוטאות ומתנהגות באופן נשי טיפוסי- אז בנות, לכו אחורה, יש מיליון כמוכן, פנו את הבמה לבנות אחרות. לבנות שהן לא כמו שאר הבנות.
ואני תוהה איזה סיבה תמציא המחברת לשם של סוייר- הסויירים היחידים שאני מכירה הם טום סוייר, וסוייר מהסדרה LOST. אבל אני בטוחה שיש סיבה טובה יותר והגיונית יותר למה הגיבורה של הספר השני חייבת להקרא בשם של בן (חוץ מהברור מאליו).

ואם כבר בדילן וסוייר עסקינן, אומר שלמרות שיש להן הרבה קטעים שהן מדברות יחד, הספר לא עובר את מבחן בקדל- שכן הדבר היחיד שהן מסוגלות לדבר עליו זה בנים (אוקי, וקצת על אבא של דילן. אבל בעיקר בנים)

זה חוזר על עצמו, וקצת מעייף, שהדרך של הרבה לכתוב "גיבורות חזקות" היא להפוך אותם לבנים. זוכרות את אל וודס מהסרט "לא רק בלונדינית" - הכי נשית שיש, ואני לא מתכוונת ללבוש אלא גם למהות שלה, ובכל זאת היא דמות נשית חזקה. היא חזקה בלי להיות פאם פאטאל.
וזה לא אומר שאי אפשר להיות חזקה ולהיות טום-בוי, או להיות חזקה בצורה שונה אחרת, אבל זה קצת מרגיז שאופי/תכונות נשיות טיפוסיות נחשבות לפחות רצויות לעומת אופי/תכונות גבריות טיפוסיות.

עוד משהו- כי אם לא הבנתן שדילן ממש לא כמו בנות אחרות: היא יודעת להלחם!
היא מידה 0 וככל הנראה לא אמזונה (עמוד 320: "...נסערת וגופה הקטן רועד") אבל בכל זאת היא מצליחה לכסח לאוקלי (גובה 2 מטר, משקל לא ידוע, אך ניתן להניח כי לפחות פי 2 מדילן) את הצורה. וכן, נכון שרק ערס היה מכה בחזרה אישה, אבל המכות המשתקות שלה מופיעות יותר מפעם אחת בספר. היא מכה נמרצות את אוקלי, מחטיפה לג'ייס ולעוד כמה דמויות ואני תוהה אם פספסתי איפשהו בספר שכתוב שהיא צאצאית של האמזונות או בעלת כוחות על... כי אין לי הסבר ברור לחלוטין למה בחורה רזה ולא ענקית במיוחד מצליחה לגרום נזק לגברים שכנראה שוקלים ממנה פי 2 וחזקים פי 3...
כמובן שאחזור להסבר הברור והוא שהיא לא כמו בנות אחרות. בעוד בנות אחרות (לרוב. או לפחות בספרים) לא עוסקות בפתרון קונפליקטים בדרך פיזית השמורה לרוב לגברים (לפחות בספרים) הגברת שלנו היא נעלה ומיוחדת. ותרסק לגבר את האף. גם אם הוא סופרמן.

אבוי... כמעט שכחתי דמות ראשית נוספת. הדרמה.
דרמה השמורה לספרי נעורים. מאלו שאם הבחור לא מתייחס לבחורה, השמים נופלים, הציפורים מפסיקות לצייץ והשמש לעולם לא תזרח...
מצד שני- הדמויות הן נוער בתיכון, אז הגיוני.
מצד שלישי- הקטעים הנועזים לא מתאימים לנוער (תעזבו אותי עם המציאות שלכם. לא רוצה להכיר בה. לא מעניין אותי שהנוער של היום זה לא הנוער של הלילה... חחח רואים מה עשיתי פה? אבל ברצינות, לא אכפת לי שהנוער של היום יודע יותר ממה שהם יכולים להתמודד איתן מבחינת בשלות נפשית. ספרים כאלה לא נועדו לנוער, אז למה הגיבורים בתיכון? יותר הגיוני שיהיו תלמידי קולג')

אני מיס טרוניה בביקרות הזו.
ובכל זאת סיימתי את הספר. אז איך זה קרה?
ובכן, המסתורין באשר למותו של ליאם משך אותי (וכמובן לא השתלם מבחינת הפתרון המאוד עלוב שהתקבל)
וגם הספר היה קריא להפליא. אמנם דילגתי מעט, אבל באמת רק מעט, גג 3%. אבל חוץ מזה ספר קריא ביותר.
ואולי פשוט כי הייתי צריכה לבחור בין ספר לסרט/סדרה, ואין לי את הקשב למסך.
וכנראה בגלל שאני לא אוהבת לא לסיים ספרים. והמשבר בקריאה תקף אותי בעמוד 200, וזה כבר חצי ספר.

בכל מקרה, לחובבות הז'אנר הזה- זה כנראה ספר מאוד מספק.
אני אישית מתלבטת אם לקרוא את הספר השני- הדבר היחיד שמושך אותי זה שהדמות היא פלאס סייז (מידה 4 כך נאמר לנו) וזה שינוי מרענן מהגיבורות הדקיקות שאנחנו מקבלות בדרך כלל. וגם אני קצת משוחדת- בהיותי פלאס סייז בעצמי, אולי הייתי רוצה לקרוא על מישהי שנראית כמוני...
ואולי אוותר על זה, כי הספר השני כולל 2 כרכים (למה?!) ואני מכירה את השטיק. והתמורה כנראה תהיה עלובה... נראה כבר.

ולבסוף לבסוף, לאחר שמניתי את כל החטאים של הספר (אוקי, לא הכל)
אני חייבת להפנות את הזקור אלי, להתוודות על החטא שלי.
שאני יורדת על ספר שלחלוטין מיועד לנשים שאוהבות את הסגנון הזה, ומשתמשת בסגנון הזה כדי לתקוף.
תמיד שנאתי אנשים שיורדים על דמדומים (ספרים/סרטים) - כי זה ספר לנערות, והם השתמשו בחומר שאמור לקסום לבנות נגד הבנות, זה הפך כמעט ספורט אולימפי- מי מצליח לכסח את דמדומים הכי טוב. תנו לבנות להנות מדברים של בנות.
והנה אני עושה את זה... למרות שאני עומדת איתנה מאחורי הטענות שלי לגבי הספר. הוא לא טוב במיוחד.
מה גם שאני יודעת שהז'אנר הזה - על פי רוב- לא מיועד לי.

ההגנה שלי:
אני אוהבת רומנטיקה. אם אין רומנטיקה, כנראה לא אגע בספר. הרומנטיקה היא העוגן שלי בספרות. לא צריכה אותה בטונות, אבל היא צריכה להיות שם.
רומנטיקה וסוף טוב.
אבל קשה לי למצוא ספרים כלבבי, אז גם אם אני יודעת שרוב הסיכויים שלא אוהב את הספר, אני מנסה, כי אולי...
כבר הרבה זמן לא באמת קראתי ספר רומנטי טוב. והם קיימים! אני יודעת כי מידי פעם יש לי המזל לקרוא ספר רומנטי שמטלטל אותי.
כמו כן, אני פשוט סקרנית. מהכריכה האחורית אפשר להדלק על הרבה ספרים. ולפעמים פשוט רוצים לנסות, כי אחרת לא יודעים בוודאות.
הנה, הספר הבא שמתכננת לקרוא כנראה יאכזב, אבל הוא עושה לי חשק (מהתקציר) אז אני מנסה. ומקווה. וואי, ממש בא לי שהוא לא יאכזב.

יש מצב שזה הביקורת הכי ארוכה שכתבתי אי פעם באתר הזה. או על ספרים בכלל.
אני פטפטנית במיוחד היום.

» ביקורות נוספות של פלפל ירוק
» ביקורות נוספות על נסיך אכזר - אקדמיית רויאל הארטס #1