ביקורת ספרותית על האשה אשר נתתה עמדי : נשים כעילה לעימות ולמלחמה במקרא מאת רחל ריך
ספר טוב

---

מיכל בת שאול – כסיפור סינדרלה הפוך.

הלנה מטרויה - היפה בנשים, היא דמות בסיפור מיתולוגי המגדיר את מושגי היסוד שלנו, על יופי ומלחמה (איזה ניגוד נורא). סיפור הלנה, הוא למעשה של אכילס וחבריו, המוכיחים לנו שהעולם לא מתנהל על ידי תבונה, אלא, על ידי יצרים אנושיים, כמו אגו גברי וטמטום (או איוולת – כפי שהגדירה את התופעה ברברה טוכמן ההיסטוריונית הנפלאה), ועל הכל שולט עולם פטריארכלי, בו האישה טווה שטיחים וממתינה לבעלה שעובר הרפתקאות ומתהולל (מותר לו ולא לה) במסע אין סופי, שנרשם בתולדות האנושות כאודיסיאה.

רחל ריך, חשבה שבסיס הסיפור הזה, על נשים שגרמו למלחמה, או כאלה שהיה נוח להטיל עליהן את האשמה, מצוי גם בסיפור המכונן שלנו – התנ"ך, על כך היא כתבה ספר מעניין: האשה אשר נתתה עמדי נשים כעילה לסכסוך ומלחמה במקרא.

אחת הגיבורות של ריך, היא מיכל בת שאול. תמיד חשבתי שבראשית היכרותה עם דוד, הייתה אהבת נעורים סוחפת. כי אני לג'ינג'י – דוד פרגנתי. לא כך חושבת ריך, לדעתה, יחסיו של דוד למיכל, תמיד היו נגועים בשיקולים מעשיים. כך היה שאבנר, שר צבא שאול (המת), ביקש להמליך את דוד על כל ישראל. דוד כהוכחת רצינות למשא ומתן, ביקש לקבל: "את אשתי את מיכל" כפי שניסח זאת דוד במילותיו. היתה רק בעיה קטנה, בינתיים אביה שאול, העביר אותה לבעל אחר, פלטי בן ליש. אך כשמדובר בפוליטיקה מקראית, מהן רגשות אישה, או אלה של בעלה שליבו נשבר בשעה שהוא הלך אחריה לאיש נעוריה, לעתיד של ניכור ומרמור.

מיכל, מנקודת מבטה של ריך משמשת כלי שח במשחק הפוליטי של דוד, בו לא מספיק מותו של שאול ובניו בגלבוע, כעת צריך להשתלט על שרדי חצרו, ובהמשך להרוג את צאצאיו. מיכל על פי הבנת ריך, היא מהלך המט למלך שכבר זמן רב מת, ורק צלליו עדיין ממשכים להלך על גיבורי הדרמה הגדולה ובהם מיכל שהפכה לנסיכה הכלואה בארמון דוד.

האם מיכל גרמה למלחמה, או סכסוך? היא יוצאת דופן בנשותיו של דוד. משום שהייתה תנאי פתיחה שלא על פי רצונה, למשא ומתן בין דוד לאבנר, על איחוד ממלכת ישראל עם יהודה, שהיו במצב של מלחמת אזרחים, והחליטו לעשות שלום. אבל היא רק הפרולוג לנשותיו של דוד, לאלו שיביאו בהמשך למלחמות אחים ושפיכות דמים. ריך, יודעת לא רק לפרש את הסיפורים הבודדים, אלא להצביע גם על הקשרים הסמויים ביניהם.

"עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח ו). המשפט הזה מבטא אהבה, ההופכת לשנאה יוקדת. כשרוצים להראות דוגמה במקרא לכוונת האמירה, מייד עולה סיפורם של אמנון ותמר, אליו גם מתייחסת ריך בצורה רגישה, היא כמובן בחרה להיות מי שמהדהדת את קולה של תמר.

לריך אמירה מאוד ברורה על תמר, היא קורבן וודאי, הנאנסת היחידה שהמקרא משמיע לנו את קולה ומחאתה. תאוות אמנון לאחותו, הניעה סדרה של מעשים נפשעים אותם חוללה השנאה, רצח אבשלום את אמנון אחיו, ובהמשך מרד אבשלום הבן בדוד אביו. רייך לא רק ממקדת לשרשרת ההרס, אלא לקורבן, לתמר שלאחר מעשה הושלכה ובוישה. כל שנותר לה הוא לשבת בבית אחיה בודדה ונכלמת. מבחינתה חייה הסתיימו בטרם החלו. התנ"ך מבטא במלים בודדות את מה שלעתים סופרים מנסים להגיד במאות עמודים.

אהבתי את קריאתה המחודשת של ריך, כקול נשי בתוך הטקסט הגברי, באופן בו קולן של גיבורות התנ"ך נשמע ברור ולעתים כזעקה המבקשת צדק על עוול נורא.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על האשה אשר נתתה עמדי : נשים כעילה לעימות ולמלחמה במקרא