בניגוד לספר הקודם שהיה איזשהו מתח ממשי לחיסולו של השליט, בספר הזה ישנה תחושה של מריחה.
כאילו שהסופרת החליטה שיהיו 3-4 ספרים וכדי לנפח את העלילה לכמות כזאת של ספרים, החליטה שספר הביניים יהיה רק ספר מגשר.
הסיבה לכך היא שאם מנתחים לעומק את העלילה אין פה שום חידוש רציני כלשהו בהשוואה לספר הקודם. הכי גרוע הוא שאין שום משהו שסוחף/מדרבן אותך לקרוא את הפרק הבא .
מוטיבים של בריחה מאויב ולמידה של התמחות חוזרים כאן שוב כפי שהיה בספרים הקודמים והחמישי. לכן אולי זה הגורם לשעמום בעלילה והורדת המתח. כי מרגישים תחושה של de ja vu .
המהפך של קאדה מאישה כלואה ומסכנה למנהיגה יוזמתית נעשה חד מדי ולא אמין בעליל. בכל זאת קצת קשה לראות איך דמות שכל חייה חייתה בפחדים, לפתע תופסת בעלות והופכת לסוג של שליטה שמצווה על גברים ומחלקת פקודות.
הספר כתוב בצרה קלילה וקולחת כך שאני מאמין שרוב מי שיסיים לקרוא את הספר ימשיך לספר הבא בסדרה.
מאידך, אני ממש מבין את אלו שאחרי קריאת הספר הזה, יניחו אותו בצד ויחליטו שהמשך עלילותיו של טקאו כבר לא בראש מעייניהם.

הקסם של הספר הראשון "פסיעות על רצפת הזמיר" אבד בספר המשך זה, עדיין נחמד כרומן תקופתי, יש עוד 2 ספרי המשך. כתיבה יפה, יש משהו הולם בשפת הסיפור שמתאים לאוירת התקופה וזה גם כשרון.

והנה עוד רומן מקסים מבית האוטורי!

פה טקאו וקאדה מתבגרים: טקאו הופך לגבר וקאדה לאישה.
הדרך רצופה גם פה סכנות רבות ואהבה ונאמנות עומדות שניהם במבחן.
התשוקה שיש בספר זה חלומית והיא נשארת איתכם בכל מקום שאליו אתם הולכים ולא עוזבת אתכם ולו לרגע.

מומלץ(:

החלק השני בטרילוגיה. לצערי יש לזה מאפינים של ספר "אמצעי" - אחרי התרגשות והקסם של הספר הראשון, ולקראת הסוף המסעיר של הספר שיסגור את הטרילוגיה - יש פה ספר מקשר - שמכין את הקרקע לספר הבא , קוראים אותו כי אוהבים את הספר הראשון ומחכים לספר הבא לראות איך זה יגמר.
הספר עצמו די נחמד, הקסם של הספר הראשון נשמר , אבל כבר לא מחדש. הדמויות המוכרות הם אותם דמויות , והחדשות קצת פחות מרתקות. ספר חמוד אבל מהקודם נהנתי הרבה יותר וגם מהבא אחריו

את האמת יצא לי לראות את סדרת הספרים הרבה מאוד פעמים בחנויות הספרים ואף פעם לא הגעתי למצב בו אתעניין בה.
חשבתי שהספר יהיה ספר מייגע שלא יצליח לסחוף אותי.....
כמה טעיתי.
מהרגע הראשון הספר פשוט שואב אותך לתוכו. שילוב של תרבות יפנית עם קרטוב פנטזיה גרם לי לא לרצות להניח את הספר ולסיים אותו בזריזות.

העלילה נבנתה בצורה קולחת.
ממזמן לא נשאבתי כך לספר.