ביקורת ספרותית על הבת מחוץ לארץ מאת נג'את אל-האשמי
ספר טוב

---

כשקראתי את הספר, נזכרתי בציור המפורסם של שלושה עיגולים הצבועים בשלושת צבעי היסוד המשתלבים ביניהם ויוצרים גזרות של צבעים אחרים.
נג'את אל האשמי, מציגה לפנינו מפגש של שלוש תרבויות: מרוקו הכפרית, הסגורה גם להשפעה עירונית על גווניה. מנגד התרבות השלטת בברצלונה, על גווניה. ולבסוף תרבות המהגרים.
הבת גדלה בקטלוניה, מצטיינת בלימודיה ומתמודדת נפלא עם העיר והתרבות השלטת, חיה יחד עם אמה שהגיעה לחפש את.. בעלה והוא נישא ו"שכח" את משפחתו הראשונה.
נתונים אלו אינם מונעים לחזור על סיפור רבקה התנכ"י במהופך, הבת היא הנוסעת להביא את בן דודה, ארוסה מלידה!!!.
" אין שום קשר בין החתונה שלי לבין כל זה ( מנהגים והתנהגויות), כי אני לא רק לא עוזבת את בית אמי, אלא נשארת לחיות אתה פה. וזה לא החתן שלי שיבוא לקחת אותי, אלא אני שאסע אליו כדי לקחתו..."
והיא מתמסרת לטקסים וניואנסים של רגשות, אבל הכל שונה כמובן.
ומתברר כי הכלל " אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים" , תקף גם לחזרה לשורשים במרוקו ו...לחזרה לברצלונה עם "מטען עודף" ברובו.
הסוף מעניין, ומצביע על יכולות הקיום והשרידות שניטעו בה על ידי אימא.
יופיו של הספר הוא בפריסה וציור הפרטים. גם מיקח הטעות בחיים של הבת עם בן הדוד, מתוארים כמעט בצורה "קלינית טכנית" והם מעוררים אותה תחושת הניכור שהיא חשה.
ספר טוב. אני בטוח כי העולים ממרוקו או הקרובים לתרבות זאת יפיקו הנאה רבה יותר.
נ.ב גם חובבי אוכל ובישול.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הבת מחוץ לארץ