ביקורת ספרותית על הענק הקבור - הספריה החדשה # מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר בסדר

---

היום אולי כבר לא צריך שיהיה לך זכרון. איך שאתה פותח עיניים אם אתה נכנס לפייסבוק אתה ישר רואה מה נהיה איתך לפני שלוש שנים והוא שואל אותך אם להראות את זה לכולם. אם נגיד ההוא מפייסבוק לא חושב שקרה איתך משהו מעניין יבוא הזה מגוגל פוטו יביא לך אותה באלבום ספיישל של היום מלפני חמש שנים ושבע שנים ושתיים עשרה שנים יעני יש איתך כל מה שקרה איתך על היום הזה מיום שנולדת. אני חושב גם אם היית מנסה למחוק את הזכרון שלך מאיזה משהו שאתה כבר לא רוצה לזכור אותו לא היו מביאים לך את האפשרות. אתה כבר לקחו את התמונה שלך עם החיוך ובלי החיוך ועם החולצה שכבר לא איתך איזה עשר שנים אפילו שאהבת כל חור שהיה בה וזה במצלמות של כל מיני כאלה שאתה אפילו לא מכיר כמו מצלמות של בנקים ושל רמזורים ושל המכונית שנוסעת מאחוריך וכל הזכרונות האלה עכשיו עשו בשבילם עננים והם שטים בשמיים של האינטרנט ומתנפחים מתנפחים מתנפחים ואתה חושב אולי יום אחד יתפוצצו אבל לך תדע אולי זה ימשיך לגדול רק עד שלא יהיה מקום בשביל שום דבר חוץ מזה. לך תדע.

זה ספר יחסית מעכשיו. אני חושב האיך שהוא כותב על הנושא של הזכרון זה מכיוון של בן אדם מבוגר יעני לא אחד שמהגיל של הילדים שלי. אני חושב בשבילם כל הנושא הזה של זכרון יהיה בו הרבה דברים חדשים. אני לא יודע מה שעוד לא עבר מספיק זמן אבל זה דבר שאתה רואה מול העיניים שלך איך שמשתנה. אני מתי שהייתי קטן הייתי צריך שיהיה בראש שלי כל המספרי טלפון והכתובות של האנשים והייתי צריך לזכור מאיפה אין כניסה ומאיפה יש כניסה והרבה דברים שהיום אתה גם לא זוכר אותם וגם בכלל לא יודע אותם. אני חושב היום מתי שלוקחים מהידיים שלך את הטלפון זה כמו שפעם היו כורתים לך חצי מהזכרון של אונה שמאל. 

גם האיך שאתה תישאר יעני פעם היה מצבה בבית קברות ואם היית בן אדם חשוב היו עושים לך ספר וחוץ מזה היית רק בלב של האנשים שהיית טוב איתם והיו קרובים הנשמה שלך ושלהם וזהו. עכשיו אתה נשאר יעני עוד ייצא שאנשים יגידו לך מזל טוב מתי שכבר הלכת כי יקפוץ להם שזה היומולדת שלך ומי שייכנס בדף שלך יראה כל הדברים עליך כאילו אתה פה.
  
אני לא יודע אם זה כזה דבר טוב שזוכרים כל זה. כמו שאומרים על אחד שיש לו בעיות שהכי טוב ילך לפסיכולוג רק מתי שההרגשה שלו שיכול לדבר על זה. לפעמים שאתה שוכח זה כמו תרופה.

וגם על הזכרון של עמים ושל מדינות זה ככה. יש דברים כל הזמן מזכירים לך אותם כמו כל הסוגים של הימי זכרון והדברים שקרו כמו טרומפלדור ודברים כאלה. אני חושב הסופר פה רצה שתעצור רגע בשביל שתחשוב על זה. בשביל מה לזכור? אולי זה בשביל שתלמד מזה דברים טובים להיום אבל אולי זה בשביל להחזיק אצלך כל מיני רגשות של נקמה ודברים כאלה. זה נושא שיש הרבה מה לחשוב עליו והוא עושה אותו בצורת סיפור על אנשים מהזמנים של ימי הביניים שצריכים לעשות דרך ממקום למקום ויש שמה הרבה יצורים ועמים ואנשים אחרים וזה הכל בצורה של סיפור כמו פנטזיה. אני חושב הסיפור לא מאה אחוז יעני הוא היה לו הנושא שרצה לכתוב עליו והלביש על זה סיפור. מתי שזה עשוי מאה אחוז אתה לא מרגיש אם קודם היה הסיפור או קודם היה הנושא. פה אתה מרגיש וזה חבל אבל בגלל שזה נושא מעניין והוא גם מצליח להביא את כל השאלות האלה בתוך הסיפור אז לפי דעתי זה מעניין לקרוא.  

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על הענק הקבור - הספריה החדשה #