הספר אוצרות הפנטזיה הוא אוסף סיפורי פנטזיה קצרים שקובצו לכרך אחד, מה שנקרא אנתולוגיה, בידי לא אחרים מאשר מרגרס וייס וטריסי היקמן הסופרים המעולים של עולם רומח הדרקון. הספר מחולק לסיפורים שונים כאשר כל סיפור עוסק בנושא שונה מעולמות הפנטזיה, החל מפנטזיה קלאסית, פנטזיה אורבנית, אימה, רומנטיקה, שילוב בין מד"ב לפנטזיה, הרפתקאות ועוד. הסיפורים נאספו מפרי עטם של גדולי הסופרים בז'אנר שאת חלקם כולם מכירים ואשר חלקם לא התפרסמו כל כך במכורותינו.
אני חושב שוייס והיקמן עשו עבודה משובחת בבחירת הסיפורים של האנתולוגיה הזו. הם אגדו יחד מבחר של סיפורים קצרים שכל אחד מהם יכול היה להפוך לסדרת ספרים שלמה ושממנו יתפתחו עולמות שלמים. וזה היה ממש נפלא לטעום קצת מכל הסופרים הגדולים האלו.
מצאתי את עצמי קורא כל פרק בנפרד, וממש עושה אתנחתא בין סיפור לסיפור גם מתוך המקום של הרצון להרגיש כל אחד בנפרד כי הסיפורים לא מתחברים אחד לשני אבל גם בגלל הטעם שנשאר אחרי שסיפור נשלם ואתה רוצה להמשיך ולחוש בו ולא ישר לעבור לבא בתור.
כמובן, אין סיבה כל כך לקרוא את הספר בשלמותו או לפי הסדר, אבל בהחלט שווה להתחיל עם וייס ולקנח עם היקמן ולחזור שוב אל התחושה של קריאת סיפורי הפנטזיה כמו בעולמות מבוכים ודרקונים משנות ה80'-90'. אני בטוח שאם היו יוצרים אנתולוגיה כזו היום היו מכניסים בפנים רבים וטובים נוספים מדורנו, וזה היה יכול להיות נפלא.
בכל מקרה הספר כשמו כן הוא, ממש אוצר של פנטזיה.
תהנו...

הספר אוצרות הפנטזיה הוא אוסף סיפורי פנטזיה קצרים שקובצו לכרך אחד, מה שנקרא אנתולוגיה, בידי לא אחרים מאשר מרגרס וייס וטריסי היקמן הסופרים המעולים של עולם רומח הדרקון. הספר מחולק לסיפורים שונים כאשר כל סיפור עוסק בנושא שונה מעולמות הפנטזיה, החל מפנטזיה קלאסית, פנטזיה אורבנית, אימה, רומנטיקה, שילוב בין מד"ב לפנטזיה, הרפתקאות ועוד. הסיפורים נאספו מפרי עטם של גדולי הסופרים בז'אנר שאת חלקם כולם מכירים ואשר חלקם לא התפרסמו כל כך במכורותינו.
אני חושב שוייס והיקמן עשו עבודה משובחת בבחירת הסיפורים של האנתולוגיה הזו. הם אגדו יחד מבחר של סיפורים קצרים שכל אחד מהם יכול היה להפוך לסדרת ספרים שלמה ושממנו יתפתחו עולמות שלמים. וזה היה ממש נפלא לטעום קצת מכל הסופרים הגדולים האלו.
מצאתי את עצמי קורא כל פרק בנפרד, וממש עושה אתנחתא בין סיפור לסיפור גם מתוך המקום של הרצון להרגיש כל אחד בנפרד כי הסיפורים לא מתחברים אחד לשני אבל גם בגלל הטעם שנשאר אחרי שסיפור נשלם ואתה רוצה להמשיך ולחוש בו ולא ישר לעבור לבא בתור.
כמובן, אין סיבה כל כך לקרוא את הספר בשלמותו או לפי הסדר, אבל בהחלט שווה להתחיל עם וייס ולקנח עם היקמן ולחזור שוב אל התחושה של קריאת סיפורי הפנטזיה כמו בעולמות מבוכים ודרקונים משנות ה80'-90'. אני בטוח שאם היו יוצרים אנתולוגיה כזו היום היו מכניסים בפנים רבים וטובים נוספים מדורנו, וזה היה יכול להיות נפלא.
בכל מקרה הספר כשמו כן הוא, ממש אוצר של פנטזיה.
תהנו...