ביקורת ספרותית על נקודה מאת אדם זרטל
ספר מעולה

---

כשארכאולוג – כתב רומן על היסטוריה עכשווית.

את אדם זרטל פגשתי פעם אחת בחיי, ובאופן מפתיע, בשעה שהתבקשתי כחייל מילואים בשומרון ללוות אותו לסיור שתכליתו סקר ארכיאולוגי. זאת היתה פגישה שהותירה בי את חותמה שנים רבות לאחר שהתקיימה.

לא הכרתי אותו קודם, ולכן הפתיע אותי שלצידנו ניצב אדם עם קביים שכלל לא היה ברור לי איך הוא יוכל לצלוח את תנאי השטח ההרריים של השמרון. כל חששותיי נמוגו בשעה שהתחלנו ללכת בין טרסות מעובדות, עולים מאחת לשנייה, עליהם אדם טפס בזריזות. לעתים הוא עצר ורכן אל הקרקע החרושה ושלף משם חרס, הביט בו בעיין בוחנת וקבע נחרצות, כאן היה ישוב מתקופת ההתנחלות הישראלית (הקדומה), ושהבטנו בהשתוממות, הוא הוסיף, הישראלים ככתוב בתנ"ך התיישבו בגב ההר, בעירו את היער ויצרו חקלאות הררית שהיותה לאותה עת חדשנית ומהפכנית, מה שמוכיח שהם לא התיישבו באזור המישורי של השפלה והעמקים, שם שכנו יישוביו הכנענים והפלשתים בעלי מרכבות הברזל, אלא התיישבו בקרקע לא מיושבת ופחות היו כובשים, כפי שהתנ"ך מצייר אותם באחת הגרסאות. התנ"ך באופן הזה קיבל חיים באמצעות זרטל, שהצליח להאיר ולהחיות את סיפור ההתנחלות, כאודיסאה מוחשית המתכתבת עם ההוויה הישראלית העכשווית.

אחר כך עברו עוד מספר שנים וקראתי את סיפרו הנפלא של זרטל, סודו של סיסרא, השופך אור על מאבקם של דבורה וברק בן אבינועם מול גויי הים, עם צבא אביונים ישראלי שיכל למרכבות הברזל, בתחכום ובאמונה בצדקת הדרך. ספר שנכתב עם הרבה אהבה לתנ"ך, שבדיעבד אני חושב שהיה אחד מהגורמים לעובדה שאחרי שנים רבות החלטתי ללמוד במכון שכטר טקסטים יהודים ובהם התנ"ך.

עברו עוד שנים, ופגשתי במכון שכטר במשה ארכיאולוג בהכשרתו ומי שהיה חברו של זרטל וכעת תלמיד מקרא. בשחתנו על זרטל, שאלתי אותו האם הוא מכיר את הרומן ההיסטורי אותו הוא כתב, נקודה, בוודאי השיב משה, ואף טרח להביא לי לפגישתנו הבאה את הספר.

נקודה, הוא רומן היסטורי המתאר תקופה מרתקת, שתמיד עניינה אותי- שנות השלושים, מאורעות הדמים בינינו לבין הערבים, בהם נרצחו יהודים רבים, וברקע הגדול שבפרויקטים הציוניים, הקמת יישובי חומה ומגדל כאודיסיאה ציונית עכשווית הממחישה מסע בו יצאו עולים צערים חדורי אמונה לוהטת להקים התיישבות יהודית כפתרון לנדודיו של העם היהודי, ממש כמו אבותיהם התנכיים.

את סיפור ההתיישבות בשנות השלושים מספר זרטל דרך ישוב אחד של חומה ומגדל, לו הוא נותן שם רב משמעות נקודה, הנמצאת במקום מסוכן הנתון במצור. נשקלת האפשרות לפנות אותו כחלק מעסקה מדינית עם הבריטים. אך צעירי הישוב בגיבוי סלע, המנהיג הכריזמטי, מתנגדים לפינוי. האם הישוב המבודד וחבריו יעמדו במבחן המכריעה של המצור, ובכך יתוו את קו הגבול של המדינה העתידית, ואף יהוו מופת ליכולת העמידה לתנועה הציונית כולה (כהתכתבות עם מיתוס תל חי)? אך ההיסטוריה מורכבת וצינית, הם עלולים לגלות שהם רק כלי משחק שיוקרב כגמביט בשח מט מדיני מפותל. האם לחלומות הגדולים האישיים והקבוצתיים ולהקרבה יש ערך כלשהו, במצב בו המגינים מבינים שאולי כל זה יהפוך לחזיון שווא, בשעה שהם יוצגו כקיצונים המהווים מכשול לשלום ולהסדר מדיני אפשרי, וכמי שמסכנים את עצמם וילדיהם ללא צורך?

זרטל, מתאר בצורה נוגעת את החלוצים תושבי נקודה, כמו דוד, (כהתכתבות עם דוד המקראי) רועה צאן ומשורר המאוהב בסוניה התמירה בת המושבה, ובסתר אוהבת אותו אחת מחברות נקודה, אהבות שמאורעות הדמים מאימים לקטוע. זרטל מתאר את נופי הארץ בתיאורים יפים ומענגים המעוררים געגוע לימי בראשית המייצגים תום ולהט נעורים ואת חיבורם המרגש לנופי המקרא. מול תיאורים נשגבים וחולשות אנושיות הנחשפות בנקודה הנצורה, מתאר זרטל בציניות פוליטיקה קטנונית של מוסדות התנועה בתל אביב הדנים בגורל הישוב ובינתיים שעון החול הולך ואוזל. האם סיוע לישוב הנצור יגיע בזמן, או שגורלו נגזר לחורבן?

באמירת הספר הרגשתי אהבה מהאופן בו זרטל מתייחס לדמויותיו שלמרות גדלותן, הן לא חפות מחולשות, שלדעתי מייצגות את דור אביו, ממייסדי קיבוץ עין שמר, קיבוץ בו היה גם זרטל חבר. זרטל בקש מאביו לסייע לו באיסוף מקורות מארכיון הקיבוץ, הוא גם נפגש עם בני דורו של אביו, ושמע מהם עדויות על המאבק באדמת בראשית, במחסור ובאיום הביטחוני, ומעל הכל בצורך להכיל את בהבלגה, אותה כפה בן גוריון על הישוב העברי, פעולה שבדיעבד התגלתה כהחלטה מנהיגותית אסטרטגית משמעותית לניצחון הציונות.

זהו ספר נפלא שכולו אהבה לארץ ישראל ואוהביה, כפי שהיה זרטל: אוהב האדם, הלוחם (פצוע קרבות), החוקר המקורי, המורה והסופר - איש המילים העבריות בהן עשה זרטל שימוש מופלא ומרגש בספרו נקודה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על נקודה