ביקורת ספרותית על הענק הקבור - הספריה החדשה # מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר טוב

---

אח, אילו ימים קשים עוברים על הארץ שלנו. מהומות, תגרות, אווירת מלחמה של ממש שוררת באוויר. הסקסונים נגד הבריטונים, הבריטונים נגד הסקסונים. אנדרלמוסיה גדולה. ואם זה לא מספיק, אז גם יש את הדרקונית קווריג המאיימת, שמפזרת את הערפל המאיים שלה לשטחי המדינה, ערפל שמדלל את זכרונותינו, ערפל שגורם לנו בין היתר לשכוח את מה שקרה בכל סופו של סבב מלחמה עד שמגיע הסבב הבא שתופס אותנו לא מוכנים, ואין פיתרון באופק כי הזיכרון דליל והוא גם רק לטווח קצר.

תסלחו לי, אבל פשוט אירועי הספר והאירועים בחיים האישיים שלנו, בצירוף מקרים הזוי, השתלבו להם יחדיו אל תוך חיי.

יש כאן סיפור על זיכרונות.
על אהבה בין שני ישישים, שרוצים לדעת איך סיפור אהבתם התחיל. שרוצים לבקר את בנם שעזב את הבית. הם לא זוכרים כמעט שום דבר מאף נושא. והדרך היחידה להחזיר את זיכרונותיהם, הוא להרוג את הדרקונית קווריג. האם הזיכרונות הרעים, אם יהיו כאלה, שיתגלו פתאום במקרה שהדרקונית קווריג תיהרג, יהרסו את סיפור אהבתם? או שכפי שהם מקווים, יחזקו אותו ויגרמו לו להפוך להיות שלם יותר ובלי סודות מוסתרים וסימני שאלה? האם יצליחו למצוא את בנם? ואם כן, באיזה מצב הוא יהיה? למה בכלל עזב את הבית?
הכל כל כך מעורפל, בצל הערפל הזה.
ברקע סיפורם של הישישים שיוצאים למסע, יש גם קרבות בין בריטונים לסקסונים, ומפלצים שבאים מדי פעם לבקר ולעשות צרות.

זהו סיפור אגדה מוזר ומעניין בסיגנון המוכר והייחודי של קאזואו אישיגורו, אותו הכרתי בספרו "לעולם אל תיתן לי ללכת". הוא פשוט ספר מוזר ומעניין, לטוב ולרע. לעיתים הרגשתי שאין כל כך פואנטה, ומה הקשר בין בריטונים וסקסונים ומפלצים ודרקונית וזיכרונות, ומה בעצם הספר הזה מנסה להגיד, אז פשוט התייחסתי אליו כאל סיפור אגדה שנחמד להישאב אליו, עם כל הדימיון והמוזרויות שבו.

הספר לא מצויין, ויש בו פגמים, אבל הוא סיפק לי חוויה מעניינת.

***מקדיש את הביקורת לסקאוט (אני מתגעגע מאוד מאוד). וגם לשאר אנשי סימניה ועם ישראל, תהיו חזקים ותיזהרו, בתקווה רבה שהמצב ההזוי הזה יסתיים ויהיה סוף כל סוף שלום ושקט בעולם הזה. בנוסף, מקדיש את הביקורת גם ליהודים וגם לערבים, גם לסקסונים וגם לבריטונים, גם לחמאס וגם לדרקונית קווריג ולמפלצים. די כבר להילחם אחד בשני, סתם מוות מיותר. פשוט תהיו בשקט ותהנו מחיים רגועים, מה הבעיה?

נ.ב - אני כרגע בעמוד 288 מתוך 332, אבל חשתי צורך לכתוב ולפרוק. מה גם שדעתי על הספר כבר מוצקה וברורה.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על הענק הקבור - הספריה החדשה #