שוב "בקפסולת הזמן" אלפיים שנה לא הרבה במונחים גאולוגיים זמן רב במונחים אנושיים.
"אדמה שחורה" מתאר התרחשויות בתקופת חורבן בית שני.בתקופת אסון הטבע הזכורים בהסטוריה בפומפי וסביבתה. הסטורית ארועים קרובים בזמנם מיודפת לפומפי שתים עשרה שנה.
נטלי מסיקה היא ארכיאולוגית ישראלית שזכתה להשתתף בחפירות בפומפי וביודפת.
פומפי חרבה תוך דקות ספורות בשנת 79 לספירה כתוצאה מאיתני הטבע מהתפרצות הר געש חפירות במקום גילו את אשר ארע והנציחו את העיר כפי שהייתה ברגעי האסון. יודפת חרבה בשנת 67 לספירה חרבה והושמדה לגמרי על ידי ליגיונות האימפריה הרומית.

לחורבן יודפת נשארה עדות מכתביו של יוסף בן מתתיהו שנטש/נלקח בשבי מהעיר והצליח לשרוד שיתף פעולה עם הרומאים בהכנעת יהודה.מאוחר יותר בהיותו אזרח רומאי כתב את זכרונותיו המהווים מקור מידע עיקרי לתקופה אם כי אמינותם בחלקה מוטלת בספק. הספר "אדמה שחורה" עוסק ביודפת ובפומפי שנים ספורות לפני האסונות ובשעה שהדברים התרחשו .

זהו רומן הסטורי המבוסס על עובדות ועל השערות של הכותבת. בחפירות בפומפי נתקלה בציור קיר של נערה שהזכירה לה מאוד את אלו שבהן נתקלה בחפירה ביודפת . מכאן פיתחה את הספור - "לקחה" את הנערה מיודפת ו"שלחה" אותה כשיפחה למשפחה בפומפי. יש בספור נערה המתבגרת ומזדקנת בעיר יש בספור פוליטיקאי רומאי ממוצא יווני שלא בדיוק מאוהב בעירו.
בנה של השיפחה שמחפש פתרון לתעלומת יודפת ונפילתה.
הספר עוסק בחיים שלמים באימפריה הרומאית ובפומפי בפרט. ביהודה וביודפת בפרט. כפי שהדברים נראים בעיניה של הסטוריונית בת זמננו (זהו בעיני הבזזז הגדול של הספר הזה-היכולת לרדת "במעלית הזמן" תקופה ממושכת ויכולת להכנס בפירוט לארועים לדילמות חברתיות ומוסריות ולדמויות מהעת ההיא).

הקוראים יכולים לבחור אם להזדהות עם תושבי פומפי העיר המפותחת החומרנית והרועשת או עם תושבי יודפת העיר הכפרית הדתית המורדת. הקוראים יגלו שלמרות השוני בני אדם דומים במניעים המפעילים אותם בכל התקופות ושונים כתוצאה מתהליכים שמתרחשים סביבם, חינוך ויכולות טכנולוגיות וכיוצא בזה.

לטענתה החברה היהודית והחברה הרומאית של פומפי הטרוגניות מאד. היו בהן קונפליקטים לא פשוטים. הצליחה יפה לתת לנו תמונה חיה ומפורטת של חיי היום יום ביודפת שביהודה ובפומפי הרומאית הקדומות,
כתבתי בקצרה על ספר יש בו מערכות יחסים מורכבות, ארועים רבים, שהקורא אמור לבחון תוך כדי הקריאה.

קישור לספר קודם שעסקתי בו "הבוגד בירושלים"/דזמונד סיוורד למיטב הבנתי לטענת נטלי מסיקה כפי שנראה מהספר יודפת נפלה כתוצאה מבגידה של יוסף בן מתתיהו שהגירסה שמסר בספרו היא שיקרית לגבי כל מה שהתחולל שם. בהנחה שצודקת האם יכולה היתה יודפת לעמוד בפני ליגיונות האימפריה הרומאית?
ללא ספק ספר המותיר מקום רב למחשבה על גורלם והסטוריה כמו הסטוריה ארועים מהעבר יש בהם כדי ללמד אותנו על חיינו בהווה.

תארו לעצמכם שהייתם מקבלים הזדמנות חד פעמית- חרך הצצה אל מעבר לעולם המודרני שלנו- אל עבר עולם קדום יותר?זו ההרגשה שהייתה לי לאחר שקראתי את ספרה של נטלי מסיקה. הספר שופך אור על תקופה שלמה ומחייה אותה לעיני הקורא: תקופת חורבן בית שני הנשקפת מנקודת מבטה של אישה צעירה, בנה הבוגר וסנאטור רומאי-כל אלו חיים בנקודות זמן שונות ומשיקות מתקופת החורבן עד דור אחד אחריו. ישנו קשר ביניהם המתברר בצורתו המפתיעה לקראת סוף הסיפור.
ברם, לפי דעתי תיאורי הסנאטור הרומאי- ביתו, האווירה הסובבת, התככים של אנשי החברה הגבוהה מייגעים ומחטיאים במידה מסויימת את המטרה העיקרית- שפיכת אור על תקופת המרד הגדול ברומאים. אהבתי את הפרקים הסופיים והמרגשים שהשאירו בי חותם וחומר למחשבה עמוקה על התקופה ועל הנוף האנושי שמשולב בידע גדול ונרחב בהיסטוריה, ארכיאולוגיה ויהדות.

"אדמה שחורה" ספרה של נטלי מסיקה, הינו ספר יוצא דופן. היותה של הכותבת ארכיאולוגית שנטלה חלק בעצמה במשלחת חפירות לשני האתרים המעסיקים את ספרה, ידפת ופומפי, מהווה מקור איתן לבקיאותה בפרטים ההיסטוריים ובממצאים הארכיאולוגיים.
הספר, המהווה רומן היסטורי בדוי, המסתמך על ממצאי אמת, עוסק במסעו המיוחד של יהודה, בן ליהודיה שניצלה מחורבן העיר ידפת ונמכרה כשפחה למשפחת אצולה בפומפיי.
בעקבות סיפוריה של אימו, הנאמרים מפיה על ערש דווי, הוא יוצא להתחקות אחר מקורותיו. מסעו של יהודה הוא מסע גיאוגרפי ורוחני. מסע שכולו חיטוט בימי עבר בניסיון עיקש לגלות האמת ובניסיון כן לדלות את האמת הפנימית ממעמקי נפשו שלו. הספר שעלילתו מתפרשת על פני תקופה בת שני דורות עוסק בחיים ביודפת קודם למצור, בחייה ובתככיה של משפחתו של סנטור בפומפיי, בפרוץ "המרד הגדול" ביהודה בשנת 66 לסה"נ, בנפילת ידפת, בגורלם של יושביה ומגיניה, ובגורלם של מחריביה – הרומאים בפומפיי, שגם עירם מוחרבת בשם שמים. עולם הדימויים בו משתמשת נטלי הוא עשיר ושופע והקישורים אל מושגים יהודיים ואל דמויות יהודיות בנות התקופה הם מקוריים ונועזים.
הספר משופע בתיאורים יפהפיים בהם שזורות מילים המחליקות על פני מדרונות גליליים טרשיים ומחוספסים, מלטפים פנים עייפות ומאובקות המעוררות חמלה עזה ועמודי שיש מבהיקים המעוררים השתאות.
במקרים ספורים נדמה כי מתוך חתירה לדיוק מדעי הסבירה הכותבת מושגים ארכיאולוגיים שלא לצורך (כאן אזכיר סיכת הפיבולה בעמ' 52), המכבידים על הקורא, מפחיתים את אומנות הסיפור ואף מרחיקים אותו במידת מה מהרצף הסיפורי הקולח.
באופן דומה מיותרים לדעתי ברב המקרים הציטוטים ההיסטוריים המובאים מכתבי יוסף בן מתתיהו ומכתב פיליניוס הצעיר. די ברצף הסיפור כשלעצמו. אם לצרפם, היה אולי מקום לעשות זאת בסוף הספר, או בראשיתו - בסמוך ללוח הכרונולוגי המקבע את העלילה בנקודות היסטוריות דרמאטיות.
למרות ביקורת זו ולמרות שכמה מעברים בין פרקי הספר נעשים בצורה מלאכותית מעט וכן כמה תיאורים (כגון התפרצות הר הגעש בפומפיי והימצאותו של חותם אבן קטן הנותר ממתין על תל עפר קטן בשולי ידפת החרבה) לוקים בחוסר אמינות – הספר מחייה את אירועי התקופה הדרמאטיים מזווית מקורית ומיוחדת ובשפה עשירה, ציורית וקולחת המחפים על כל אלו וסוחף את הקורא אל נבכי מראות התקופה, הלכי הרוח שבה ואל משמעויותיו של חורבן ומשמעויותיה של התקומה .
באופן דומה מהווה הספר מסע אל נבכי נפשה של נטלי מסיקה עצמה, שתוך חפירה בשכבות העפר של ידפת ובתוך האפר של פומפיי נברה בנפשה שלה, טוותה בה קורים עדינים והעלתה מהם דמויות רבות נחשפות ברגישותן, במורכבותן, במאווייהן, בקשייהן, בפחדיהן ובהתגברות עליהם. מומלץ!

ספר מדהים מרגש עד דמעות במיוחד לקראת הסוף