ביקורת ספרותית על הקוראן הקדוש (בעברית); ספר הספרים של האסלאם מאת תרגום: אהרן בן-שמש
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 בפברואר, 2021
ע"י בוב


القـُرْآن الكَريم

זהו הספר השלישי בפרוייקט קריאה של שלושת הספרים הקדושים לדתות המונוטאיסטיות, ועיקרו תפיסתי את רעיונותיו המרכזיים והמיתולוגיה של הדת המוסלמית.

חשוב לי לציין כי מקום עבודתי מגוון מאוד תרבותית, ויש מבני כל הדתות אשר עובדים איתי. המוסלמים מביניהם שעוקבים אחר הרגלי הקריאה שלי והיו מודעים לפרוייקט האמור, הכינו אותי לעונג צרוף, דת השלום, והאמת המוחלטת. כך לפחות לדבריהם.
כשקראתי את כל אחד מספרי הדת, היו תמיד אנשי אמונה מאותה דת, שהיו מגיעים אלי ובטוחים שהספר ישנה אותי מאגנוסט שהיני לאדם מאמין. הם נהגו ליעץ לי ולכוון אותי לפרשנויות, אם בספרים ואם בסרטונים.
"איך אתה יכול להבין משהו ללא פירושים?"
"חייבים הדרכה אחרת לא תצליח להגיע לליבה"
"יש את הפשט, את הדרש, את הרמז והסוד, אתה מפספס את העיקר ולכן מלאכת הקריאה שלך מאבדת מערכה"
הדבר הפך לכל כך מאוס שבשלב מסויים התחלתי להגיב בחוסר נימוס. אני שונא שרוצים לקחת בעלות על ההבנה שלי. אין לי ספק שחלק מהדברים לא הבנתי וחלקם הבנתי בצורה שונה לחלוטין מאדם אחר. האם גם בימים בהם נכתבו המגילות הראשונות הביאו אותן עם ספר פירושים? אני מאמין שעל האדם לקרוא בתחילה את הכתוב בצורתו הטהורה ולהסיק מסקנותיו הוא. אחר כך, ואם מעוניין הוא בכך, הוא יכול לפנות לפירושים. קבלת דעה של אחר בצורה עיוורת, ואין זה משנה כמה הוא גדול בדתו, נראית לי פסולה.

בקוראן 114 פרקים (סורות). ולכל סורה שם שלרוב מתאר חלק מתוכנה ולפעמים הוא חסר הקשר לחלוטין. ע"פ האמונה האיסלאמית חלק מהסורות ניתנו במכה וחלק באלמדינה. לקוראן אין רצף כרונולוגי או סיפורי. הוא מורכב מדרשות שניתנות ע"י אללה לאדם וחוזרות על עצמן שוב ושב. אללה מדבר בקוראן בלשון רבים ועיקר הרעיון של הספר הוא להפוך את השבטים הערבים מחברה אשר מאמינה בריבוי אלים לאמונה באל אחד- אללה. הצדיקים אשר מאמינים באללה ישלחו ביום הדין לגן העדן שנהרות זורמים תחתיו, והכופרים בו ישלחו לגיהנום. הרעיון הזה חוזר על עצמו בעקביות ושיטתיות כמנגנון שטיפת מוח. בסורת א-זומר (החבורות) יש פסוק (22) המתמצת את כל הספר:
"אללה הוריד את המסר הכי טוב, ספר שכל חלקיו דומים, ואשר חוזר על עצמו שוב ושוב, וזה מצמרר את אלה היראים מאללה".

לא מצאתי הגות עמוקה כפי שחוויתי בתנ"ך ובברית החדשה. הספר מושתת ברובו המכריע על איומים. האומנם תיאורי האלימות בקוראן לא משתווים לקטעים אלימים בתנ"ך ובברית החדשה, אך העיקביות של דין הכופרים ביום הדין חוזר על עצמו בכל סורה כל כך הרבה פעמים, שהעזתי לעשות ניסוי עם חבר. העברתי את הדפים במהירות כמו חפיסת קלפים בין אצבעותי וביקשתי ויגידו לי לעצור. 5 פעמים רצופות הדף עצר על תיאורי הכופרים בגהינום.
ע"פ הקוראן, ביום הדין שאת מועדו רק אללה יודע, ישמע שופר וירדו מלאכים עם ספרים, וכל אדם ישפט ע"פ מעשיו לפני אללה, גם המתים יקומו לתחייה וגם הם ישפטו לזכות או חובה.
הכופרים יזרקו לגהינום, ימשכו אותם מהשערות על זפת רותחת והם יושקו במוגלה ומים רותחים. במקום העמוק ביותר בגהנום מצוי עץ הזקום, עץ שכולו רוע ופירותיו נראים כראשי שטנים. הכופרים ירעבו ויאלצו לאכול את הפירות אך אלו לא יתנו להם מזור אלא צרבת שתבקע את בטנם.
כשאללה ברא את האדם הוא דרש ממלאכיו להשתחוות לאדם. איבילס (דמות השטן בקוראן) לא הסכים וטען: "מדוע אני שיוצרתי מאש צריך להשתחוות לאדם שנוצר מבוץ וטיט?" בתגובה לתשובה זו אללה רוצה לזרקו לגהינום, אך איביליס מפציר באללה שיתן לו להטעות את האנשים מדרך האמת וביום הדין יזרוק אותו איתם לגיהנום. אללה מסכים.
עם זאת ולמרות העקביות באיומים, הדובר בספר הוא אללה. הוא מוצג כישות הרחמנית ביותר שיש ועם זאת גם כאכזרית ביותר. רק על אללה מוטל תפקיד של שופט ותליין, ועל האדם לנהוג אחרת ממנו ובמידת רחמים. בסורה מספר 17 אל איסרא (המסע הלילי) פסוק 99 נאמר:
"אמור: לו היו אוצרות הרחמים של ריבוני בידכם, הייתם מחזיקים בהם וחוששים להוציאם, כי קמצן הוא האדם"
כך שהתפיסה האלימה שהספר מציג שייכת לאללה ולא לאדם ולכן כל המנסה לתפוס את תפקידו של אללה הוא כופר בעצמו. כך לפחות על פי תפיסתי.

בקוראן יש שימוש בסיפורים ובדמויות מקראיות מהתנ"ך ומהברית החדשה. נח, אברהם, לוט, משה וישוע הנוצרי כולם ע"פ הקוראן הם נביאיו כשהנביא העליון הוא מוחמד. יש עוד נביאים ערבים כגון הוד, צאלח ושועייב (יש הטוענים כי זהו יתרו כהן מדיין ואבי ציפורה אשת משה). השימוש בדמיות והסיפורים מקבל עיוות לצורכי הקוראן. נח לדוגמא היה מוסלמי (מתמסר לאל) המאמין באללה, שחי בעם של חוטאים הכופרים בקיומו. וזו הסיבה שהם הושמדו. משה ניסה לשכנע את פרעה להאמין באללה אך הוא כפר באל, והמשיך לעבוד את שעבדו אבותיו הקדמונים, זו הסיבה שהוכחד. דוד המלך ובנו שלמה המלך מתוארים כעבדי אללה שבורכו בשל אמונתם. כל הדברים ההלו נצבעים בשבלוניות של שחור ולבן. לא מוזכר סיפור בת שבע ואוריה החיתי, חיסול שושלת בית שאול והצוואה הנקמנית שנתן לבנו שלמה באשר ליואב בן צרויה ושמעי בן גרא. שלמה האמנם בנה את בית המקדש, אך הוא איפשר בערוב ימיו לנשותיו הנוכריות לבנות במות לעבודה של אלילים זרים.
ישוע הנוצרי הוא נביא אך הטענה להיותו בן האלוהים היא כפירה. וכך עוד ועוד לגבי סיפורים על אברהם, יוסף וכו'...

ישנם אירועים היסטורים המוזכרים בקוראן וקשורים לראשית האיסלאם. כמו קרב בדר וקרב אוחוד בין חסידי מוחמד ואנשי מכה. הדבר הצריך קריאה נוספת בויקיפדיה כדי להבין את ההקשר של הכתוב וללמוד על האירועים ההלו.

היהודים נקראים בקוראן "עם הספר". יש התנגחויות של הקוראן ביהודים. הם לא פעם מתוארים כעם של כופרים, כך במעמד הר סיני הם העדיפו עבודה זרה לעגל זהב על פני אללה. הם מתוארים כעם שזלזל בנביאיו ואף הרגם. זו הסיבה ע"פ הקוראן שאין הם רואים את מוחמד כנביא אמת משום שזהו עם המשתווה לעיוור וחירש אשר לא מצליח לראות ולשמוע את הסימנים של אללה. עם זאת, מצויין שלא כולם חוטאים אלא רק רובם. בסורת המסע הלילי פסוקים 102-104 נכתב(שימו לב לדיבור בלשון רבים של אללה):
"ורצה פרעה לאלצם לצאת מהארץ, ואנחנו הטבענו אותו ואת אשר עמו גם יחד ואמרנו אחריו אל בני ישראל: שכנו בארץ, וכאשר תגיע הבטחת אחרית הימים, נביא את כולכם מכל הקצוות".
הייתה לי שיחה מעניינת עם אדם מאמין בקשר לתנ"ך והוא אמר שלכל דור נבואות התנ"ך חלות באופן שונה. כך שחזון העצמות היבשות של יחזקל הוא תקומתו של עם ישראל. מעניין שגם בקוראן קיימת הבטחת אללה לישוב הארץ בבני ישראל. זה מאוד הפתיע אותי.

הספר מלבד לאיומיו, מחזק מאוד. משפטים כגון: "אללה אוהב את הסבלנים", או " אללה לא מאתגר את האדם במכשולים שהוא לא יכול לעמוד בהם" הופכים אדם בעל אמונה, לנפש שקשה מאוד לשבור.

יש ניגודים בחלק מהדברים שכתובים בקוראן. בחלק מהמקומות כמו בסורת אל בקרה (הפרה) כתוב: "הנה אלא אשר התייהדו, הנוצרים, כת אצאבאין, כל אחד מהם, אשר האמין באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, גמולם שמור אצל ריבנם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו"
ובמקומות אחרים כתוב שמי שלא מקבל את דתו של מוחמד נחשב לכופר שישרף בגיהנום.

התרגום שקראתי לא מופיע באתר סימניה. הכותרת היא "הקוראן המבורך" והוא תורגם ע"י 8 מתרגמים יהודים וערבים עבור המרכז להכרת האסלאם בכפר קרע. תרגום דיי פשוט לקריאה שעיקר רצונו להעביר את הרעיון ופחות את השפה. נאלצתי לקרוא דווקא את התרגום הזה כי באותה תקופה היה סגר מוחלט והספריות היו סגורות. אבא שלי נתן לי את הספר לאחר טיול קבוצתי בכפר שם ניתן לו הספר כשי.

הייתי מדרג את הספר בפחות מ-4 כוכבים, אבל הוא מסיים עבורי טרילוגיה שאני מאוד מסופק מסיומה ולכן נתתי לו עוד כוכב.
הפרוייקט לא נגמר. אני ממשיך את הספרים החיצוניים לתנ"ך.
נפגש בסקירה הבאה.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בוב (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
פרפר, עמיחי ו-sterberg, תודה על הארות המחכימות. נהנתי מאוד מהדיון.
יש לציין גם שמילים מסויימות בתנ"ך קיבלו משמעות שונה בימינו אנו.
כך למשל לא ידועה משמעותה ההיסטורית של המילה חשמל שמופיעה בספר יחזקאל. יפה עשה אליעזר בן יהודה שיצר משמעות שגם יכולה להתאים לטקסט המקראי.
דוגמה נוספת היא המילה ניתוח. היום ההקשר שעולה בראש הוא רפואי, אך הוא לא כך במקור. השורש שלה מופיע לראשונה בסיפור פילגש בגבעה. והכוונה שם היא החיתוך לנתחים, כלומר ביתור הגופה לפני שנשלחה בחלקים למחוזות שבטי ישראל.
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
פרפ"צ, תודה. אז מסתבר שגם "זר" אינו בדיוק stranger אלא משהו כמו outsider.
ומה אשר ל"גר", גם הוא אינו stranger
כי stranger זה אחד שאתה בקושי מכיר, וגר הוא ככל הנראה אחד שגר אצלינו תקופה יחסית ארוכה. ובכן אולי sojourner.

למי שמתעניין בדקויות כאלה, יצא לפני שנה ספר נהדר
The Art of Bible Translation
מאת רוברט אלטר, שהוא יהודי זקן, פרופסור לספרות השוואתית, שסיים לא מזמן תרגום לאנגלית של כל התנ"ך, עבודה שהעסיקה אותו רוב חייו. רוברט אלטר יודע עברית על בוריה אבל גם ניחן ברגישות יוצאת מן הכלל לשפה האנגלית. הספר שהזכרתי לעיל מלווה את הקורא בטיול-דיון בסוגיות התרגום הקשות ביותר.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
נראה שהמילה זר בתנ"ך מתייחסת לכל מי שאינו בן הקבוצה המדוברת ולא דווקא בן לעם זר. למשל, כאשר מדובר על כהנים, הזר הוא כל מי שאינו כהן, כגון בבמדבר פרק יז, פסוק ה:
"זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ."

נראה שגֵר הוא בן לעם זר, כמו שאמרת "כי גרים הייתם בארץ מצרים", וכאן לא מדובר על התגיירות.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
בוב ידידי, סטרנברג ציין כאן כמה דוגמאות נהדרות וקולעות להפליא.
אכן משמעויות רבות אובדות בתרגום.

ורק עוד תוספת קטנה לדברי יהודה הלוי - כמעט ואינך יכול למצוא בתולדות הדת היהודית ניסיונות יזומים לשכנע להתגייר, ולכן טענת נשגבות השפה התנ"כית מעולם לא הושמעה כלפי חוץ אלא רק לצרכים פנימיים שלנו (כגון התפעלות אסתטית ו/או רוחנית).
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
גרוע מזה, המילה שבתרגום גוררת משמעים נוספים שאינם קיימים כלל במקור. "מנצח" מתורגמת בתרגום השבעים כ-τελος
שפירושה לא רק "נצח" אלא שיש לה גם קונוטציה של מטרה — מטרה סופית כביכול. ובקינג ג'יימז, המונח "chief musician"
יכול להיות לא רק המנצח אלא גם איזה מוזיקנט ראשי או מצטיין.

אבל בוא ניקח מילה שיש לה השלכות יותר חשובות: גר. "כי גרים הייתם בארץ מצריים". גם "כאזרח...יהיה לכם הגר". מי הוא גר? כנראה, הוא תושב לתקופה ארוכה, ובמקרים אחדים נראה שהוא ממש התגייר. בקינג ג'יימז גר מתורגם ל-stranger.
נו, גר זה לא בדיוק זר. המילה זר כבר קיימת בתנ"ך, הייתה סיבה לבחור ב"גר" ולא ב"זר". זר בתנ"ך הוא ממש זר — אדם ששיך לארץ זרה, ואם הוא נמצא אצלנו אז הוא הגיע כפולש. אבל בעולם האנגלי, גר זה stranger
ועל פי התפיסה הזאת, מצדיקים לך כל הרבנים הרפורמים את מפעלם לתמוך במסתננים ושוהים לא חוקיים למיניהם.

בהיפוך מוחלט מ-stranger,
גר בתרגום השבעים הוא προσηλυτος
(proselytos)
היינו "מתגייר"!
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
strnbrg59, העלית נקודה מעניינת על ריבוי המשמעויות של הטקסט.
בהייקו יפני יש תופעה שבה ניתן לפעמים לקרוא את אותו השיר הקצרצר בשלושה אופנים שונים בשפת המקור, אך כאשר מתרגמים אותו במקרה הטוב ביותר אפשר להעביר רק שתי אפשרויות, וזו משימה בלתי אפשרית לשמור גם על מספר ההברות, גם על המצלול וגם על המשמעות.
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מידת היופי של גירסה זאת או אחרת היא יחסית לשפת האם של הקורא. מבחינה אסטטית, התרגום האנגלי הנקרא "קינג ג'יימז" נחשב מאד. אבל יופיו לא יעשה רושם על מי שלא יודע ממש טוב את השפה האנגלית.

מה שאובד מתרגום זה לא דווקא היופי אלא המשמע. כי תרגום מדוייק הוא דבר בלתי אפשרי. זה נכון לגבי כל טקסט (אולי, חוץ מחוברת הדרכה למזגן אוויר) אבל נכון במיוחד לגבי התנ"ך. כי בתנ"ך יש הרבה חומר שאינו חד משמעי. המתרגם נאלץ לבחור בהבנה אחת, ובזאת הוא חוסם בפני קוראיו, פעם אחר פעם, את כל ההבנות האחרות.

ניקח דוגמה פשוטה. הרבה תהילים פותחים במטבע הלשון "למנצח". מה זה "למנצח"? בקינג ג'יימז זה נתפס כמנצח על תזמורת. אבל בתרגום השבעים הבינו "מנצח" כ"נֶצַח". ואילו המלבי"ם (פרשן יהודי מהמאה ה-19) הבין "מנצח" כאיזכור לנצחונות צבאיים של דוד המלך. רק מי שקורא את המקור העברי נחסף לכל האפשרויות ביחד.
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי, אני מסכים עם טענתך. אבל אני חושב שהניסיון לטעון בצורה לוגית וראציונלית כנגד תפיסה המבוססת אמונה דתית הוא מיותר ומוביל לוויכוח עקר מול אדם מאמין.
עם זאת, מעניין שדווקא ביהדות, לאורך אלפי שנות גלות, השתמרה העברית לצרכים דתיים, ובכך השתמר התנ"ך כטקסט שאתה ואני יכולים לקרוא אלפי שנים לאחר שנכתב. האם אינך מסכים שגם אצלנו המקור העברי עולה על כל תרגום אשר עשו או יעשו?
כך כנראה גם עם שפתו המקורית של הקוראן.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
זכור לי שר' יהודה הלוי טען בספר הכוזרי נגד טענת נשגבות השפה של הקוראן כי אינך יכול לדרוש דרישה אוניברסלית להאמין באסלאם כאשר אתה נשען על טענה פרטיקולרית כיופיה האלוהי של השפה. איזו דרישה אפשר לדרוש ממי שאינו יודע ערבית?
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
עמית, תודה. הערתך האחרונה מאוד נכונה. סבי ז"ל קרא את הקוראן בערבית וטען את אותו הדבר. מה גם שהקוראן עצמו מדגיש בפסוקיו וכחלק מתהליך השכנוע שהוא מנסה לבצע אצל הקורא, כי אין ספר שכמותו ואי אפשר לחקות את סגנונו. הקוראן מנסה להוכיח כי שפתו הנשגבת מעידה כי הוא נכתב ע"י כח עליון.
עמית לנדאו (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
כל הכבוד על הפרויקט, בוב!
לפני כמה שנים גם אני קראתי את הברית החדשה והקוראן, וההתרשמות שלי היתה דומה מאוד לשלך. שיעממו אותי האיומים הבלתי פוסקים בגיהינום על החוטאים שלא יחזרו בתשובה. לקוראן יש אולי איזה בוהק מיסטי מיוחד, אבל נראה לי שמבחינה ספרותית הברית החדשה ובוודאי התנ"ך מרשימים יותר. צריך לומר אבל שקוראי ערבית ספרותית (גם לא מוסלמים) אומרים שהקוראן ממש מרהיב מבחינת שפתו.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
בוב, לשאלתך -
מהברית החדשה קראתי 25 אחוזים בערך, ומהקוראן חמישה אחוזים בערך.
התרשמות סובייקטיבית וחלקית, אך די משכנעת...
אפילו את תנ"כנו לא קראתי במלואו מעולם.
ולכן אני מוקיר ביותר את הפרויקט שלך :-)
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
Pulp_Fiction, תודה. אני לא מדרג בכוכבים את טוהר קדושתם, אלא את חווית הקריאה שלי בהם.
Pulp_Fiction (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מרתקת, בוב. בין כל ספרי הקודש של הדתות האברהמיות הקוראן הוא הכי קשה לקריאה מהסיבות שציינת.
כל הכבוד על השלמת הפרויקט הכביר. אני אגב לא יודע עד כמה ספרי קודש ניתנים לדירוג בכוכבים.
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
moshef, כמובן שאפשר. וכפי שציינתי בסקירה זו, אני חושב שזו צריכה להיות הצורה הראשונית שאדם פונה לכתבים. לקראם בצורתם הטהורה.
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
פרפר, נהנתי מאוד מהקריאה. לפעמים היו קטעים שפחות עניינו אותי בכל שלושת הספרים, אך הקריאה בהחלט גרמה לי להנאה וסיפוק עצום.
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
אור, תודה.
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי, תודה. התחברתי לדברים שאמרת לגבי הפרשנויות.
ציינת שהקוראן חלש ההשוואה לשני קודמיו. האם קראת את שלושתם?
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סנטו, תודה רבה.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
פרפ"צ, אם הבנתי נכון את שאלתך המתייחסת לדברים שכתבתי בתגובה שלי לעיל, אז תשובתי היא שלא.
יש מרחק עצום בין דיוקנה של הדת העולה מן המקרא לבין זו שהתפתחה מאז חז"ל.
חז"ל עצמם היו מודעים לכך ולכן יש בספרות חז"ל הרבה מאד הערות מטא-הלכתיות.
הם ידעו שהם מבצעים מהפכה, אך ניסו בכל כשרונותיהם האינטלקטואליים להצביע על המשכיות מתוך המהפכנות.
כל הספרות הרבנית המאוחרת יותר ניזונה מרוח חז"ל, והמשיכה ללכת בדרכם.
עד המאה העשירית אין פרשנות עקבית למקרא, פסוק אחר פסוק, כפי שכולנו מכירים מרש"י, קאסוטו-הרטום וכד'.
צמיחתה של פרשנות הפשט הרבנית היא בגדר תעלומה שטרם הגיעה לפתרונה המלא, אך מסתבר מאד שלפרשנות הקראית היה תפקיד גדול בהתהוותה.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי, האם יש הבדל גדול בין הזרמים המרכזיים ביהדות לבין המתואר כאן מבחינת החיפוש אחר פרשנויות?
מלבד הקראים, נראה שגם ביהדות נשענים על פרשנויות של המקרא.
moshef (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
כל הכבוד!
האם ניתן לקרוא ולהבין את שלושת הספרים ללא פרשנות צמודה?
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מצד אחד, יפה שלקחת על עצמך פרוייקט. מצד שני, נשאלת השאלה האם הספרים האלה מצדיקים את ההשקעה ?-:
לא נראה לי שאקח על עצמי פרויקט כזה. יש ספרים אחרים שנראים לי הרבה יותר מעניינים והחיים קצרים מדי.

דרך אגב, יש לי את התרגום לקוראן בשני חלקים מאת יוסף יואל ריבלין שנקראה אלקוראן, ומשום מה יש מקרים שאני מוצא פסוק מצוטט מהקוראן באינטרנט, אך הפסוק המקביל בגרסה שלי הוא שונה. נראה שיש הבדלים בגרסאות התרגום של הקוראן.
אור שהם (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
פרויקט מרתק בוב,

נמשיך לעקוב, תודה.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
בוב, אשריך על ההתמדה ועל העמידה ביעדים.

מנקודת מבט ספרותית, הקוראן חלש בהשוואה לשני קודמיו ומשעמם מהם.

בנוגע למה שאמרו לך מאמינים על פרשנויות וכו'.
נדמה לי שהם מבטאים איזו מבוכה מסוימת ביחס לספר היסוד של דתם.
מכיוון שספרי היסוד נכתבו לפני זמן רב מאד והדת שממשיכה בשמם התפתחה והשתנתה מאז - הרי שאותם מאמינים ככל הנראה הרגישו צורך לגשר על הפער שנוצר, אולי בשבילך ואולי בשביל עצמם.
משה (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעניינת לספר שכנראה לא אקרא, המסע שלך עם התנ"ך הברית החדשה והקראן בהחלט מרתק.
בוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
strnbrg59, צר לי שבחרת להגיב בצורה הזו. המילים הללו מבזות רק את עצמך.

לגבי שאלתך, הקוראן נכתב בערבית וכך מכונה האל בכתבים אלו. כך בחרו המתרגמים, וזו הסיבה שכך הצגתי את זה בסקירתי.
את השמות של הנביאים הם שמרו בהגייתם העברית. בקוראן משה הוא מוסא, אברהם- איברהים וכו...
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
בוב, אני אסיר תודה שקראת את זה, כך שלא אצטרך לקרואו בעצמי.

הברית החדשה והקוראן אלה הילדים שלנו. ילד אחד יצא שמאלני, האחר יצא פסיכופט.

במידה ולא התעייפת, אני מציע לך עוד ספר באותה סידרה: הספר של מורמון. (ספוילר: לפי שיטת הסווג שלי, הספר של מורמון הוא הנכד שלנו, הוא הילד המפגר של אותו ילד שמאלני.)

ועכשיו, שאלה רצינית: מדוע כתוב בתרגום העברי שקראת "אללה"? הרי מדובר באותו אל כמו בתנ"ך, "אללה" זאת סתם המילה הערבית. מדוע לא תרגמו אותה? בתרגום לעברית של הברית החדשה, מדברים על "האל", ולא על "קיִרְיוֹס" (שהיא המילה המקבילה בשפת המקור היינו ביוונית).





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ