“القـُرْآن الكَريم
זהו הספר השלישי בפרוייקט קריאה של שלושת הספרים הקדושים לדתות המונוטאיסטיות, ועיקרו תפיסתי את רעיונותיו המרכזיים והמיתולוגיה של הדת המוסלמית.
חשוב לי לציין כי מקום עבודתי מגוון מאוד תרבותית, ויש מבני כל הדתות אשר עובדים איתי. המוסלמים מביניהם שעוקבים אחר הרגלי הקריאה שלי והיו מודעים לפרוייקט האמור, הכינו אותי לעונג צרוף, דת השלום, והאמת המוחלטת. כך לפחות לדבריהם.
כשקראתי את כל אחד מספרי הדת, היו תמיד אנשי אמונה מאותה דת, שהיו מגיעים אלי ובטוחים שהספר ישנה אותי מאגנוסט שהיני לאדם מאמין. הם נהגו ליעץ לי ולכוון אותי לפרשנויות, אם בספרים ואם בסרטונים.
"איך אתה יכול להבין משהו ללא פירושים?"
"חייבים הדרכה אחרת לא תצליח להגיע לליבה"
"יש את הפשט, את הדרש, את הרמז והסוד, אתה מפספס את העיקר ולכן מלאכת הקריאה שלך מאבדת מערכה"
הדבר הפך לכל כך מאוס שבשלב מסויים התחלתי להגיב בחוסר נימוס. אני שונא שרוצים לקחת בעלות על ההבנה שלי. אין לי ספק שחלק מהדברים לא הבנתי וחלקם הבנתי בצורה שונה לחלוטין מאדם אחר. האם גם בימים בהם נכתבו המגילות הראשונות הביאו אותן עם ספר פירושים? אני מאמין שעל האדם לקרוא בתחילה את הכתוב בצורתו הטהורה ולהסיק מסקנותיו הוא. אחר כך, ואם מעוניין הוא בכך, הוא יכול לפנות לפירושים. קבלת דעה של אחר בצורה עיוורת, ואין זה משנה כמה הוא גדול בדתו, נראית לי פסולה.
בקוראן 114 פרקים (סורות). ולכל סורה שם שלרוב מתאר חלק מתוכנה ולפעמים הוא חסר הקשר לחלוטין. ע"פ האמונה האיסלאמית חלק מהסורות ניתנו במכה וחלק באלמדינה. לקוראן אין רצף כרונולוגי או סיפורי. הוא מורכב מדרשות שניתנות ע"י אללה לאדם וחוזרות על עצמן שוב ושב. אללה מדבר בקוראן בלשון רבים ועיקר הרעיון של הספר הוא להפוך את השבטים הערבים מחברה אשר מאמינה בריבוי אלים לאמונה באל אחד- אללה. הצדיקים אשר מאמינים באללה ישלחו ביום הדין לגן העדן שנהרות זורמים תחתיו, והכופרים בו ישלחו לגיהנום. הרעיון הזה חוזר על עצמו בעקביות ושיטתיות כמנגנון שטיפת מוח. בסורת א-זומר (החבורות) יש פסוק (22) המתמצת את כל הספר:
"אללה הוריד את המסר הכי טוב, ספר שכל חלקיו דומים, ואשר חוזר על עצמו שוב ושוב, וזה מצמרר את אלה היראים מאללה".
לא מצאתי הגות עמוקה כפי שחוויתי בתנ"ך ובברית החדשה. הספר מושתת ברובו המכריע על איומים. האומנם תיאורי האלימות בקוראן לא משתווים לקטעים אלימים בתנ"ך ובברית החדשה, אך העיקביות של דין הכופרים ביום הדין חוזר על עצמו בכל סורה כל כך הרבה פעמים, שהעזתי לעשות ניסוי עם חבר. העברתי את הדפים במהירות כמו חפיסת קלפים בין אצבעותי וביקשתי ויגידו לי לעצור. 5 פעמים רצופות הדף עצר על תיאורי הכופרים בגהינום.
ע"פ הקוראן, ביום הדין שאת מועדו רק אללה יודע, ישמע שופר וירדו מלאכים עם ספרים, וכל אדם ישפט ע"פ מעשיו לפני אללה, גם המתים יקומו לתחייה וגם הם ישפטו לזכות או חובה.
הכופרים יזרקו לגהינום, ימשכו אותם מהשערות על זפת רותחת והם יושקו במוגלה ומים רותחים. במקום העמוק ביותר בגהנום מצוי עץ הזקום, עץ שכולו רוע ופירותיו נראים כראשי שטנים. הכופרים ירעבו ויאלצו לאכול את הפירות אך אלו לא יתנו להם מזור אלא צרבת שתבקע את בטנם.
כשאללה ברא את האדם הוא דרש ממלאכיו להשתחוות לאדם. איבילס (דמות השטן בקוראן) לא הסכים וטען: "מדוע אני שיוצרתי מאש צריך להשתחוות לאדם שנוצר מבוץ וטיט?" בתגובה לתשובה זו אללה רוצה לזרקו לגהינום, אך איביליס מפציר באללה שיתן לו להטעות את האנשים מדרך האמת וביום הדין יזרוק אותו איתם לגיהנום. אללה מסכים.
עם זאת ולמרות העקביות באיומים, הדובר בספר הוא אללה. הוא מוצג כישות הרחמנית ביותר שיש ועם זאת גם כאכזרית ביותר. רק על אללה מוטל תפקיד של שופט ותליין, ועל האדם לנהוג אחרת ממנו ובמידת רחמים. בסורה מספר 17 אל איסרא (המסע הלילי) פסוק 99 נאמר:
"אמור: לו היו אוצרות הרחמים של ריבוני בידכם, הייתם מחזיקים בהם וחוששים להוציאם, כי קמצן הוא האדם"
כך שהתפיסה האלימה שהספר מציג שייכת לאללה ולא לאדם ולכן כל המנסה לתפוס את תפקידו של אללה הוא כופר בעצמו. כך לפחות על פי תפיסתי.
בקוראן יש שימוש בסיפורים ובדמויות מקראיות מהתנ"ך ומהברית החדשה. נח, אברהם, לוט, משה וישוע הנוצרי כולם ע"פ הקוראן הם נביאיו כשהנביא העליון הוא מוחמד. יש עוד נביאים ערבים כגון הוד, צאלח ושועייב (יש הטוענים כי זהו יתרו כהן מדיין ואבי ציפורה אשת משה). השימוש בדמיות והסיפורים מקבל עיוות לצורכי הקוראן. נח לדוגמא היה מוסלמי (מתמסר לאל) המאמין באללה, שחי בעם של חוטאים הכופרים בקיומו. וזו הסיבה שהם הושמדו. משה ניסה לשכנע את פרעה להאמין באללה אך הוא כפר באל, והמשיך לעבוד את שעבדו אבותיו הקדמונים, זו הסיבה שהוכחד. דוד המלך ובנו שלמה המלך מתוארים כעבדי אללה שבורכו בשל אמונתם. כל הדברים ההלו נצבעים בשבלוניות של שחור ולבן. לא מוזכר סיפור בת שבע ואוריה החיתי, חיסול שושלת בית שאול והצוואה הנקמנית שנתן לבנו שלמה באשר ליואב בן צרויה ושמעי בן גרא. שלמה האמנם בנה את בית המקדש, אך הוא איפשר בערוב ימיו לנשותיו הנוכריות לבנות במות לעבודה של אלילים זרים.
ישוע הנוצרי הוא נביא אך הטענה להיותו בן האלוהים היא כפירה. וכך עוד ועוד לגבי סיפורים על אברהם, יוסף וכו'...
ישנם אירועים היסטורים המוזכרים בקוראן וקשורים לראשית האיסלאם. כמו קרב בדר וקרב אוחוד בין חסידי מוחמד ואנשי מכה. הדבר הצריך קריאה נוספת בויקיפדיה כדי להבין את ההקשר של הכתוב וללמוד על האירועים ההלו.
היהודים נקראים בקוראן "עם הספר". יש התנגחויות של הקוראן ביהודים. הם לא פעם מתוארים כעם של כופרים, כך במעמד הר סיני הם העדיפו עבודה זרה לעגל זהב על פני אללה. הם מתוארים כעם שזלזל בנביאיו ואף הרגם. זו הסיבה ע"פ הקוראן שאין הם רואים את מוחמד כנביא אמת משום שזהו עם המשתווה לעיוור וחירש אשר לא מצליח לראות ולשמוע את הסימנים של אללה. עם זאת, מצויין שלא כולם חוטאים אלא רק רובם. בסורת המסע הלילי פסוקים 102-104 נכתב(שימו לב לדיבור בלשון רבים של אללה):
"ורצה פרעה לאלצם לצאת מהארץ, ואנחנו הטבענו אותו ואת אשר עמו גם יחד ואמרנו אחריו אל בני ישראל: שכנו בארץ, וכאשר תגיע הבטחת אחרית הימים, נביא את כולכם מכל הקצוות".
הייתה לי שיחה מעניינת עם אדם מאמין בקשר לתנ"ך והוא אמר שלכל דור נבואות התנ"ך חלות באופן שונה. כך שחזון העצמות היבשות של יחזקל הוא תקומתו של עם ישראל. מעניין שגם בקוראן קיימת הבטחת אללה לישוב הארץ בבני ישראל. זה מאוד הפתיע אותי.
הספר מלבד לאיומיו, מחזק מאוד. משפטים כגון: "אללה אוהב את הסבלנים", או " אללה לא מאתגר את האדם במכשולים שהוא לא יכול לעמוד בהם" הופכים אדם בעל אמונה, לנפש שקשה מאוד לשבור.
יש ניגודים בחלק מהדברים שכתובים בקוראן. בחלק מהמקומות כמו בסורת אל בקרה (הפרה) כתוב: "הנה אלא אשר התייהדו, הנוצרים, כת אצאבאין, כל אחד מהם, אשר האמין באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, גמולם שמור אצל ריבנם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו"
ובמקומות אחרים כתוב שמי שלא מקבל את דתו של מוחמד נחשב לכופר שישרף בגיהנום.
התרגום שקראתי לא מופיע באתר סימניה. הכותרת היא "הקוראן המבורך" והוא תורגם ע"י 8 מתרגמים יהודים וערבים עבור המרכז להכרת האסלאם בכפר קרע. תרגום דיי פשוט לקריאה שעיקר רצונו להעביר את הרעיון ופחות את השפה. נאלצתי לקרוא דווקא את התרגום הזה כי באותה תקופה היה סגר מוחלט והספריות היו סגורות. אבא שלי נתן לי את הספר לאחר טיול קבוצתי בכפר שם ניתן לו הספר כשי.
הייתי מדרג את הספר בפחות מ-4 כוכבים, אבל הוא מסיים עבורי טרילוגיה שאני מאוד מסופק מסיומה ולכן נתתי לו עוד כוכב.
הפרוייקט לא נגמר. אני ממשיך את הספרים החיצוניים לתנ"ך.
נפגש בסקירה הבאה.”
