ביקורת ספרותית על ג'יין אייר - תרגום מחודש 2011 מאת שרלוט ברונטה
ספר מעולה

---

את הספר הכרתי כשצפיתי בסרט חמישים גוונים של אפור, שכריסטיאן גריי שאל את אנסטסיה סטיל איך התאהבה בספרות, וציין בפניה סופרים, אחת מהם הייתה אחות של אמילי ברונטה מחברת "אנקת גבהים". אמרתי לעצמי אם השם של הסופרת מוזכר בסרט, אז יש לזה סיבה טובה. כמובן שלאחר מכן רכשתי את הספר, וכשקראתי את התקציר התאכזבתי כי לדעתי הוא גילה יותר מידי על העלילה.
כשרק התחלתי לקרוא, הסיפור הזכיר לי סיפור סינדרלה- האם החורגת היא דודתה ואחיותיה החורגות הרעות הם בני דודיה, שבסוף היא מתאהבת ומתחתנת עם ה"נסיך" העשיר. אהבתי מאוד שה"נסיך", מר רוצ'סטר, לא מוזכר על תחילת הסיפור, אלא רק אחרי מספר רב של פרקים וככה יש יותר עלילה.
היו בספר המון תיאורים שהיו קשים לי להבנה, שם איבדתי את הריכוז. למרות שאציין לטובה את התרגום, נהניתי מאוד מהספר. שיש תרגום חדש, אני תמיד מתלבטת אם התרגום החדש הורס את הספר או לא, אך בספר הזה זה לא קרה.
היו בספר המון איזכורים מן התנ"ך, כמו "אשת לוט", "גורלו של קורח", "שמשון העיוור", "נראה כמו נבוכדנצר" ו"לפני שאול המלך במקומו של דוד". בתור אחת שאוהבת את פרשות השבוע, כל האיזכורים האלה גרמו לי להתחבר לספר.
כשסיימתי לקרוא את הספר צפיתי בסרט משנת 2011, אם גם לכם היה קצת קשה להבין את התיאורים ממליצה. אבל הסרט כמעט ולא דומה לספר.

» ביקורות נוספות של Y
» ביקורות נוספות על ג'יין אייר - תרגום מחודש 2011