ביקורת ספרותית על אהבה לדברים בלתי מושלמים - ללמוד לקבל את עצמך בעולם השואף לשלמות מאת הֵימין סוּנים
ספר טוב

---

אוך, למה אני צריכה להיות הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה?
כמובן שאני יכולה שלא לעשות את זה, לא לכתוב ביקורת, אבל אני צריכה לכתוב אחת כדי שאני אדע יותר טוב איך אני באמת מרגישה כלפי הספר הזה.

הבעיה היא, שאני לא ממש בטוחה מה דעתי עליו, אני לא יודעת אם משהו נדבק עליי, הוא לא היה מדהים, אבל הוא גם לא היה קלישאתי.
אני מניחה שבמקרה שלי, לא הצלחתי ממש לייצר שיחה עם הספר.
או שחשבתי לעצמי "אתה צודק, אבל אני כבר יודעת את זה", או שחשבתי, "אתה צודק, ואני אוהבת את איך שאתה מנסח את זה, והלוואי ואני אוכל ליישם את זה" - וזהו.

אולי היה איזשהו קונפליקט קטן איפשהו באמצע הדרך, כי זה לא ספר שקוראים בישיבה אחת;
כל פעם קצת, ולפעמים אתה תקרא משהו, תשתעמם, תעזוב את הספר, וכשתחזור לנקודה שבה עצרת אתה תמצא את עצמך נופל בול על הקטע שאתה צריך לקרוא.

אני מניחה שצריך לגשת לספר הזה עם הרבה אמונה, ופשוט רצון אמיתי להקשיב לרוח הדברים.
יחסים, משפחה, אהבה, חמלה והבנה שעל כולנו עובר משהו, ושלכל אחד יש את המסע האישי שהוא עובר, הם נושאים מרכזיים בספר.

אני מניחה שאני יכולה לספר לכם שהספר מחולק ל-8 פרקים, וכמו ספרו הקודם (להוריד הילוך ולהתחיל לחיות), גם בספר הזה יש איורים מהממים, אפילו יותר מהקודם, כי הסגנון איכשהו דומה אבל הרבה יותר דומננטי, צבעוני, מלא חיים וקסם אנושי.
האיורים באמת מהממים.

בספר הראשון אהבתי את האיורים כי בכל פעם שהעברתי דף וגיליתי שיש איור הרגשתי מין משהו רוחני כזה, אולי אפשר לקרוא לזה "התעלות רוחנית".(אין לי מושג מה זה אומר אבל זה נשמע פאקינג נכון)
אבל בספר הזה זה אחרת.
האיורים כאן ממש טובים, ואולי הם לא מתחברים עם התוכן באותה הצורה כמו בספר הראשון, אבל אני חושבת שזה כי פה האיורים הרבה יותר דומיננטים ומספיק חזקים כדי לעמוד בפני עצמם, כמו צ'יפס בצד המנה. (זו דוגמה מוזרה?)
-

"אהבה לדברים מושלמים, המלווה בשלושים וחמישה איורים צבעוניים, מסייע לנו ללמוד כיצד לאהוב את עצמנו, את חיינו ואת כל מי שנוטל בהם חלק".

אני חושבת שזה מסכם די יפה את הרעיון הכללי של הספר, ואולי גם קצת מסביר למה אין לי ממש דעה חזקה לגבי הספר.
אני כבר במסע של ללמוד לאהוב את עצמי, אז לא ניגשתי לספר הזה ממקום של נואשות, ואני חושבת שיש משהו בספרי עזרה עצמית שדורש ממך להיות קצת נואש.

אני באמת חושבת, שעל מנת שספר מהסוג הזה של התפתחות ועזרה עצמית באמת ישפיע על זה שקורא אותו, הקורא צריך להיות נואש לפיתרון.
הוא צריך לבוא ולהודות - "יש לי בעיה. אני לא מספיק ככה וככה. ואני לא יודע מה לעשות. ניסיתי להתמודד עם זה לבד אבל זה לא הולך לי. אז אני מוכן להקשיב לכל מי שיש לו משהו להגיד על הדבר הזה שאני מתקשה איתו".

אולי בגלל שאני אישית לא ממש מתקשה עם אהבה עצמית עד כדי כך (אמא שלי אומרת שיש לי ביטחון עצמי מופרז), אז אני לא ממש יודעת אם הוא באמת עוזר למי שקורא אותו בתחום הזה, של לקבל את עצמך כמו שאתה ולאהוב את עצמך, (כי זה לא משהו שאני מתקשה איתו ממש כרגע) אבל אני כן יכולה לומר שהוא באמת מדבר הרבה על יחסים, ואיך אנחנו מתקשרים עם הסובבים אותנו, איך הכל משפיע על העולם הפנימי שלנו.

אולי כדאי שאני אצטט משהו?
אני אנסה לפתוח באופן אקראי ונראה מה יצא...

אוקיי, אז מתוך 7 אפשרויות החלטתי ללכת על הקטע הזה:

"החיים אינם המתנה לסוֹפה של הסוּפה. הם לימוד איך לרקוד בגשם." - ויוויאן גרין

אל תתייאשו, חברים.
כשאנו בוחנים את חיינו כמכלול,
הקשיים העכשויים דומים לענן.
אף שהוא גדול, הוא יחלוף בקרוב.

(ספציפית הקטע הזה בא בהקשר של איך להתמודד עם כישלון)
-

האם זה הדבר הכי מדהים שאי פעם קראתי? - לא.
אבל האם הוא צודק? - כן לגמרי.
האם זה משהו שחשוב לזכור ברגעי יאוש ודיכאון? - כן בוודאי.

פתאום זה לא נשמע כל כך מגוחך שעל מנת ליהנות מספרי עזרה עצמית אתה צריך להיות קצת נואש לא?
הרי שאם הייתי נואשת, הייתי ממש מתנחמת מזה.

אבל אני לא, החיים שלי סבבה, אבל רק כי זה לא נוגע בי ברמה הזאת, לא אומר שהתוכן קלישאתי.
כי זה כל כך קל לשכוח, מה באמת חשוב בחיים, וזה כל כך קל לחיות בניתוק מוחלט ממה שקורה בתוכך ולהיות עיוור וקצת חסר תקווה לגבי איזשהו שינוי או הפתעה מהחיים.
אז ספרים כמו אלה חשובים.

אני אישית, כשקראתי את זה, הייתי במקום יותר מדי טוב מכדי שהוא ישפיע עליי כמו שהוא היה אמור.
אבל התוכן בעיניי עדיין חשוב, אפילו שהוא נכתב בצורה מאוד פשוטה, זה הקסם שלו, והוא נוגע בדברים נורא אמיתיים, והוא מתאים לאנשים שבאמת מתקשים לחיות עם עצמם ורוצים להשתפר ולהיות טובים יותר עבור עצמם ועבור אחרים.
אני לא יודעת אם זה באמת עובד, אם הספר הזה באמת עוזר לך לקבל את עצמך.
זה קצת כמו לקחת אקמול כשאין לך שום בעיה, רק מי שחולה ירגיש את ההשפעה.
ואני תמיד התעקשתי על לקבל את עצמי, גם כשאחרים אמרו לי שאני צריכה להיות ולחשוב בדיוק ההפך מאיך שאני בנויה.

אז אני מקווה שזה קצת ברור יותר למה אני מתבאסת להיות הראשונה שכותבת את הביקורת על הספר הזה.
כי אני באמת חושבת שהוא טוב, ושספרים כאלה חשובים, אבל אני לא יכולה להוכיח את האפקטיביות שלו עליי.(ואולי אני גם ממש לא צריכה להוכיח שום דבר ומה שכתבתי זה בהחלט מספיק)
-

פרק 1: טיפול עצמי
פרק 2: משפחה
פרק 3: אהדה
פרק 4: יחסים
פרק 5: אומץ
פרק 6: החלמה
פרק 7: הארה
פרק 8: קבלה

שורה תחתונה, את הספר הזה הייתי פחות צריכה מהראשון, אבל אני חושבת שהוא עשוי הרבה יותר טוב ממנו.
כשסיימתי אותו לא הרגשתי איזה - אוקי זה ישמע מפגר - לא חיבקתי את הספר הזה כשסיימתי אותו, ואת הספר הראשון כן.
אבל למרות זאת, אני חושבת שהוא הרבה יותר טוב, וזה לא רק בגלל האיורים. (אתם לא חייבים להאמין לי, אני גם קצת מפקפקת בעצמי כרגע)

יש הרבה שלווה בספר הזה, הרבה קבלה, הרבה התבוננות, ככה שזה ספר שמכוון למקום שהוא מאוד אישי, וזה די תלוי בקורא אם לתת לספר הזה את הכוח לגעת בו.
אני מניחה שזה ספר לאנשים רכים יותר, שפשוט רוצים לשמוע עצות כנות ומנחמות לאיך להתמודד עם בעיות וקשיים בחייהם האישיים, ולשמור על הרוח שלהם יציבה.

ספר שהמרכז שלו הוא בריאות הנפש, שלווה, יחסים וקבלה עצמית, לא יכול להיות בזבוז של זמן, עבור אנשים שבאמת מתקשים בתחומים האלה.
אני חושבת שאנשים צינים לא יבינו את הקטע, וזה בסדר.
החיים שלהם בוודאי סבבה, והם גם כנראה לא בוכים בלילות מתסכול על כך שהחיים שלהם נראים כמו הם נראים ועל כך אין להם שום שליטה על שום דבר.
יש אנשים שמנטלית, צריכים קצת עזרה, ויטמינים, ואני מקווה שהאנשים שבאמת צריכים את הספר, אלו שניסו להיות מושלמים ונכשלו שוב ושוב, ועכשיו פשוט רוצים ללמוד איך להיות ולקבל את עצמם, יכלו לקחת את הספר הזה כהזדמנות להתעלות על עצמם ולהפסיק לראות את עצמם כקורבן של רגשותיהם החולפים.


זה בסדר להיות עצוב,
וזה בסדר להיפגע,
אבל מתישהו אתה צריך להתבגר ולהבין שלא הכל קשור אליך, ובו זמנית גם - שאתה הבן אדם הכי חשוב; אז אתה חייב לטפל בעצמך כמו שצריך.
אני חושבת שהספר הזה מתאים לאנשים שחסר להם איזשהו בסיס נפשי, בכל מיני תחומים בחיים, ורוצים להיות קצת יותר חזקים ולהתמודד יותר טוב עם הדברים הלא מושלמים שבחיים.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על אהבה לדברים בלתי מושלמים - ללמוד לקבל את עצמך בעולם השואף לשלמות