אז מה יש לנו בספר הזה?
קריצה קטנה ל"שני ירחים", אשר דמות משנית המוזכרת שם הופכת לדמות הראשית בספר הזה.
כמו שקריץ' כבר יודעת: הרבה מחשבות על משפחתיות, הומור עצוב, אהבה עדינה, ורגעים רגילים שמסתכלים עליהם בזכוכית מגדלת, והם הופכים, דרך המילים, למיוחדים במינם.
לא ספר מופת, אבל ספר נעים, שנקרא בשטף וברצף ומשאיר אותנו בתום הקריאה עם דמעה בזוית העין, חום גדול בלב, וצער על כך שספרי נעורים חייבים להיות קצרים כל-כך וכתובים באותיות כל-כך גדולות.

סיבות למה לא לקרוא:

א. כי זה נראה כמו תרגיל כתיבה מתוך סדנה לסופרים שהמוזה נטשה אותם: "קח דמות משנה מספר קודם שלך ופתח לה עלילה משלה".
ב. כי זה נראה כמו ניסיון לרכב על ההצלחה של שני ירחים, שככל הנראה אף ספר אחר של שרון קריץ' לא השתווה אליה.

סיבות למה כן לקרוא:

כי זה נראה כמו ניסיון לרכב על ההצלחה של שני ירחים, שככל הנראה אף ספר אחר של שרון קריץ'לא השתווה אליה.
אז נכון, גם הספר הזה לא משתווה, אבל לפחות יש לנו דמויות מוכרות מהספר היותר מוצלח של שרון קריץ'וקצת תחושה שחוזרים אליו, לספר המופלא ההוא.

מרי לו פיני, דמות משנה סימפטית משני ירחים, מקבלת פה את הבמה.
העלילה מתרחשת בקיץ שלפני תחילת שני ירחים. מרי לו קיבלה מטלת חופש בשיעור ספרות - לכתוב יומן במהלך החופשה, אותו היא תגיש למורה החדש לספרות בתחילת השנה (נשמע מוכר?)
הציטוטים שהמורה הקריא בשני ירחים נמצאים כאן בהקשר הנכון שלהם, משפחת פיני החביבה שזכורה מסצנה משעשעת-מרירה בשני ירחים מוצגת כאן במלואה, מרי לו עוברת קיץ של שינוי והתבגרות. היא מתאהבת, היא נחשפת לסודות משפחתיים, היא לומדת לשים את עצמה בנעליו של האחר ולהיות רגישה יותר כלפיו ובודקת מחדש את יחסיה עם חברתה הטובה ובנות כיתתה.
בין לבין, היא קוראת את האודיסאה (כולם בספר קוראים את האודיסיאה! מרי, החבר שלה, בן הדוד שלה. נורא תרבותיים שם בארה"ב) ולומדת קצת על ספרות, על מטפורות ועל הקשר בין הספרות לבין החיים.
זה ספר חביב, נקרא בשטף, האנלוגיות שבו מפורשות להפליא וקצת חבל, מצד שני - זה ספר נוער, וזה ספר על ספרות, אז אולי זה הגיוני.

ספר חמוד בהחלט. סיפור נעורים עדין ונחמד, יש רגעים עצובים, רגעים שמחים, ודמות מ 'שני ירחים' שהייתה משנית וכאן היא ראשית. ספר נחמד, לא עמוק מידי, אבל ספר נעורים פשוט ודי קליל. מומלץ למי שרוצה ספר קליל ונחמד לימים בודדים.

שרון קריץ' היא בהחלט סופרת מצויינת, ואהבתי נורא את שניי ירחים ואת רובי הולר שהיא כתבה, אבל הספר הזה הוא שטות גמורה!
לא הייתי קוראת אותו פעם נוספת גם אם היו מציעים לי משהו בתמורה. (כמובן שאם מדברים על משהו רציני, אז כמובן שכן!)
כישרון מבוזבז...
ספר מטופש ביותר... אחד גרועים שקראתי...

ספר מאווד מאוד חמוד !
הספר גם מרגש , אך גם גורם ליצחוק הרבה פעמים !
אני ממליצה מאוד לקרוא אותו !

ספר מושלם!!!!!!

ספר מדליק!!