ביקורת ספרותית על קלע הכשף - קלע הכשף #1 מאת סבסטיאן דה קסטל
ספר בסדר

---

נדלקתי על הכריכה של הספר הזה אז קראתי את התקציר. נכנסתי לאתר וקראתי עליו ביקורות. זה נשמע ספר מצוין: פנטזיה, נער עם חתול-סנאי, מישהי מסתורית עם קנה-עישון, עוסק ברמאות, כשפים, וקלפי משחק שהם נשק. זה נשמע כמו אחד הספרים האהובים עליי. הרבה מאוד זמן חיכיתי לקרוא את הספר הזה, עד שהשגתי אותו ועד שהתפניתי אליו. התחלתי לקרוא... והתאכזבתי ): אני אסביר בביקורת הזאת למה. (וממש קשה לי לכתוב את זה, כי הייתי בטוח שזה יהיה ספר מושלם.)
הדבר העיקרי – הסיפור לא הצליח לעבור אליי. אולי זה משהו בסגנון הכתיבה, או (זה יישמע לכם מוזר) בעיצוב פנים הספר. מאיפה להתחיל? אני אנסה לעשות לי סדר בראש וגם לכם: קודם כל, כי אני ניסיתי להבין איפה אני נמצא. מקום וזמן שבו הסיפור מתרחש. עד הסוף לא הצלחתי ממש להבין את זה. אם מדובר בעולם אחר, זה צריך להיות ברור. אני לא הבנתי את זה, אולי כי לא נאמר השם של העולם. מרגיש כאילו הסופר כתב את הסצנות שהיו לו בראש מבלי לחשוב אם הקורא מבין מה הוא כותב ולמה הוא מתכוון.
וזה מוביל אותי לדבר נוסף – הרגיש לי שהסיפור לא היה בנוי. מה הכוונה? הסופר יצר דמות ראשית – גיבור בן 16 כמעט בשם קלן – שכאילו צריך להיות קוסם אבל אין לו כוחות קסם, אז הוא מרמה. זה ההתחלה. מכאן הרגיש לי שהעלילה לא הצליחה להתקדם. היא התקדמה בכוח. הרגיש לי שכל כמה עמודים, הסופר כאילו רצה להוסיף עוד המשך לעלילה, עוד קצת, עוד סצנה שמתרחשת, והרגיש לי שהסיפור לא נבנה. כאילו אין סיפור רציף. ייתכן שמה שגרם לי לחשוב ככה זה החלוקה המיותרת לפרקים – הפרקים קצרים יחסית, ולכל פרק יש כותרת. שזה היה הכי מעצבן. הכותרת של הפרק הייתה מיותרת, והרגיש כאילו הסופר רצה לכוון אותנו לנושא של מה שאנחנו עומדים לקרוא תכף (אפשר ורצוי לתת שמות לפרקים רק אם הם ארוכים). זה שבר את הרצף העלילתי בשבילי. כאילו אין המשך של התרחשויות, אלא סיפורים נפרדים שבאים אחד אחרי השני. ואני אמור להבין אותם, כשהדבר היחיד שאני חושב עליו זה על הדמויות: אני מנסה לזכור את השמות שלהם, אני מנסה להבין באיזה שבט מדובר, אני מנסה להבין מה קורה פה ומה הרעיון של הספר, מי הדמויות האלה והאם הן כבר הופיעו בעבר או שמדובר בדמויות חדשות, מה הדמויות האלה רוצות, למה הן מתנהגות ככה, ואיפה הלוגיקה וההיגיון?
המשכתי לקרוא כי הייתי בטוח שאני רק בהתחלה ואני אבין בהמשך. המשכתי והמשכתי, ועדיין הרגיש לי שאני באקספוזיציה, שכן עדיין לא קיבלתי פרטים על מקום וזמן העלילה, ואני עדיין לא זוכר את שמות כל הדמויות – ואין הרבה דמויות, אלא זה שמות קשים להגייה ובלתי מובנים בעליל, עם ' בכל מיני אותיות שלא ברור למה מוסיפים ' (לדוגמה מר'אסן, רא'מת ועוד). המשכתי לקרוא ולא ויתרתי במשך ימים רבים, במחשבה שזה עדיין יהיה אחד הספרים האהובים עליי. אני מחכה שהאקספוזיציה תסתיים... גם חיכיתי שהחתול-סנאי הזה כבר יופיע, כי אני בטוח שאם הוא על הכריכה אז מן הסתם העלילה תתחיל רק כשהוא יופיע... וקראתי עליו בעמוד 180 (!) בערך, ואז הוא שוב נעלם לחמישים עמודים. מה גם שהוא כל כך מעצבן! החתול-סנאי בכריכה נראה חבר חמוד של קלן, והוא סתם מרושע ומעצבן בספר הזה. בכל מקרה, אני רוב הספר הייתי בתחושה שאני עדיין בהתחלה, עד עמוד 250 שהתחיל להיות מעניין והרגיש כאילו עומדים לצאת להרפתקה...וזמן קצר אחר כך התברר לי שהתחיל השיא של הספר! (אני מדבר על מאפייני העלילה הקלאסיים: אקספוזיציה, אירוע מחולל, נקודת מפנה, שיא, התרה). בשיא, יש קרב בין הגיבור לאויב, והבעיות שצצו במהלך הספר עומדות להיפתר לקראת הסוף. איזה מין ספר זה, אם ברובו הרגשתי שאני בהתחלה, וכשהתחיל להיות מעניין הרגשתי שאני בסוף? ספר לא אמור להיות ככה. כמובן שמותר לשבור את החוקים, אבל זאת לא הייתה הכוונה בספר.
עוד משהו שהפריע לי – לא הצלחתי להבין את הסיפור במאה אחוז: למה רק קלן מסוגל לשמוע את החתול-סנאי? למה אין לו כוחות קסם אם אביו הוא אחד הקוסמים הגדולים? למה לא מסבירים ברור מה זה הרצועות האלה שיש לו על היד? איך אני בדיוק אמור להבין מה זה? למה לא מסבירים ברור מה זה הצל האפל שהוא חלה בו, וכתוב רק משהו מעורפל שזה כאילו קשור לגיהינום? אני בהתחלה הייתי בטוח שאני לא קורא את הספר בריכוז – שזה גם לא טוב, כי אני תמיד מצליח להתרכז בספרים, אז אולי היה משהו בכתיבה שלא סחף אותי – אבל חזרתי לקרוא את הפסקאות, והבנתי שלא לא הבנתי משהו מקודם. אז אין מה לזלזל באינטליגנציה שלי, כי זה הספר היחיד שיצא לי לקרוא שלא הבנתי אותו במלואו. לצערי הסופר לא הצליח להעביר את הסיפור שלו דרך המילים שהשתמש בהן. בחירת המילים הייתה לא נכונה, היה צריך להסביר יותר במקומות מסוימים, היה צריך לעשות לקורא סדר בראש ולכתוב בתחילת הספר רשימה של דמויות ושל השבטים עם הסבר קצר על כל דמות ושבט, בשביל שהקורא יוכל לקרוא את הספר ובאמת להבין היטב, ולא להיאבד תוך כדי הקריאה. לקראת הסוף, בקטעים עם הקרבות, כבר בכלל נאבדתי ושכחתי מי אלה הדמויות שמסופר עליהן. אני מודה שזאת טעות שלי, כנראה הייתי צריך לקרוא את הספר ביותר ריכוז ולאמץ את המחשבה תוך כדי הקריאה ולנסות להבין את כל ההסברים.
אני אנסה לתמצת את מה שקראתי:
*אזהרת ספוילר*
יש את קלן שהוא כנראה יהיה משרת כי אין לו כוחות קסם, באה מישהי עם קלפים ומלמדת אותו קצת להשתמש בהם, יש גם מישהי בשם מר'אסן שקוראת לקלן והיא אומרת לו "לא לשאול שאלות שהוא יודע את התשובה עליהן" (לוקח זמן עד שמבינים מה היא רוצה), פתאום בה חתול-סנאי, יש אנשים רעים שמרביצים לו אז קלן משחרר את החתול, קלן חולה בצל האפל אז אביו קושר אותו למיטה כדי להסיר ממנו את הרצועות כדי שלא יהיה לו קסם (אבל גם ככה אין לו קסם, לא?), אחותו של קלן נחטפת, גם זאת עם הקלפים, הוא רוצה להציל אותן, יש קרבות כי שבט אחד רוצה להשתלט על שבט אחר (או משהו כזה), ובסוף קלן בורח בידיעה שכל מג צריך להרוג אותו כי אין לו שבט.
*סוף ספוילר*
אני טוען שספר נוער צריך להיות ברור. די, כואב לי הראש מהביקורת הזאת. באמת שברתי את הראש בניסיון לפענח את המסתוריות הזאת בספר. והדבר הכי חשוב: לא הצלחתי להבין מה הופך את קלן לדמות הראשית. מה מיוחד בו שהוא במרכז.
עוד דבר: בתקציר של הספר כתוב "המפגש של קלן איתה (עם האישה הזרה) יגרום לו לצאת נגד הכול, כולל משפחתו והקהילה שלו" – וזה היה בעמוד האחרון של הספר. זה ספוילר שכתוב בתקציר, ואכן הבנתי את התקציר רק כשסיימתי לקרוא את הספר.

אעבור לחלק השני של הביקורת: כמו בכל ספר, ברור שיש גם דברים טובים, אפילו טובים מאוד:
אני אוהב את קלן. הכתיבה שהיא מנקודת מבט בגוף ראשון תורמת לתחושת ההתחברות של הקורא אל הדמות.
בנוסף אני חושב שזה אחד הרעיונות הכי מקוריים ומגניבים שנוצרו בספרות הפנטזיה: קלפים שהם נשק, חתול-סנאי, פנטזיה שמשלבת גם כשפים וקסמים, דמות מסתורית שמעשנת עם קלפים מסתוריים, דמויות שהקורא מנסה להבין בעצמו מי הן. הרעיון מקורי, וזה מה שהכי חשוב לי כשאני קורא ספר, כי זה מה שגורם לספר להיחרט בזיכרון. זה בעצם מה שגרם לי להמשיך לקרוא עד הסוף. וזה גם מה שגורם לי לרצות לקרוא את הספר הבא, כי אני עדיין מאמין שאני מפספס פה משהו נדיר. בכלל, אני בדרך כלל פחות נהנה מהתחלות של סדרות. אני אוהב כשהעלילה כבר מתקדמת והדמויות עברו כמה אירועים, ובאמת נראה שהסיפור האמיתי הולך להתחיל מהספר הבא, כי *ספוילר* בסוף קלן עזב את האזור שגר בו והוא החליט להיות פורע חוק ולכן כל מג מחויב להרוג אותו. אז אולי זה היה רק ספר הקדמה להמשך.
משפט סיכום: בעיקרון זה ספר טוב, אבל לא ממש הבנתי אותו. שמות הפרקים היו מיותרים.
ויש לי הרגשה שאתאהב בסדרת הספרים הזו אם אקרא את ספרי ההמשך.

» ביקורות נוספות של תום
» ביקורות נוספות על קלע הכשף - קלע הכשף #1