ביקורת ספרותית על על גב הברדלס מאת אילה יפתח-ולבה
ספר בסדר

---

סוד הברדלס

חשבתי שספר עלול להיות גלמוד ונשכח, אך לא שערתי עד כמה, עד שבאקראי פגשתי בספר על גב הברדלס, של אילה יפתח – ולבה והבנתי ממש.

ראיתי אותו בפינת הספרים במועדון הספורט שלי, ניכלם מהעובדה שלא גילו בו עניין. הוא בלט אלי בתמונת הכריכה בה ברדלס שועט קדימה, על גבו גבר צעיר עירום הרוכב בנונשלנטיות, במנח רכיבה נשי - תמונת פסיפס רומאי עתיק המתארת את אחד ממופעיו של האל דיוניסוס, במצב אקסטזי בו אדם דוהר על גבו כייצוג חוויית קצה לכוח חייתי ואנושי התמזגים יחד.

חיפשתי במרשתת התייחסות לספר, ולא מצאתי למעט בסימניה, מישהו היכניס את שמו ותמונת כריכתו, אך ללא כל ביקורת ואפילו ללא דרוג אחד!

הספר יצא בהוצאת גוונים, לבטח במימון הכותבת כחלום חיים, עכשיו הוא מונח למרגלות מיטתי, ממתין לרגעי חסד, לגאולתו מבדידותו. האם נכון לקרוא ספר, רק בגלל שהכרתי את תמונת כריכתו ובקשתי להבין את הקשרו לסיפור?

קראתי בספר בצורה סלקטיבית, תוך דילוג על חלקיו הסתומים והלא מעניינים, המספרים את קורות חייה של הכותבת, החל משנות השלושים של המאה הקודמת, עד לתחילת המילניום הנוכחי, בניו יורק עת נפלו מגדלי התאומים, אירוע בו אילה איבדה את חברה הרוחני.

אילה, כותבת בחן ובסגנון ייחודי על ילדות, המובילה לציר המרכזי בכתיבתה, הגברים שבחייה, אביה שבצורה תמוהה עזב את אימה, ויצא למלחמת האזרחים של ספרד, שם הוא נעלם, על אהבת הבוסר של ילדותה, שיחסיה עימו עלו והבליחו לאורך תקופת חייה, אף בשעה ששניהם היו נשואים לבני זוג אחרים. האם מדובר בבגידה? שואלת אילה את עצמה ואת מי שהיא מבקשת לחלוק בסודותיה.

אילה, משבצת לכתיבתה סיפורים מקראיים, כשני סיפורי הבריאה, פרשנות לבריאת האישה העומדת בפני עצמה, יתכן שהם מטפורה לאילה, המבקשת את עץ הדעת לעצמה, כהשתוקקות וערגה לחוויות חיים הנעות בין רוגע לסערת נפש, תמונה תשליל לנפש סוערת המונעת מסתירה מתמדת.

אז מהו סוד הברדלס? אם קיים סיכוי שתקראו ספר הזה, לא הייתי מגלה, אבל אני מניח שאין.

בתחילת הספר מטמינה אילה רמז לברדלס שיופיע בהמשך: העובר שגדל בירכו של זאוס, "התפתח להיות יצור כלאים, שילוב של בן אנוש ואל, החי על הגבול שבין תבונה לשיכרון, בין מציאות לחלום, בנם זה של סמלי וזאוס נקרא דיוניסוס."

לקראת סיום הספר הבליח הברדלס, כמטפורה מרהיבה לפנטזיה המבקשת לממש את עצמה: "אני רואה אותך עוקב אחרי בלכתי ואף בשנתי מציץ אתה אלי לפתע מתוך חלומותיי...עתים אני בכבאית, רוקדת אליך. נעה בתזזית בכרמים בין עצי השקד, האפרסק והזית, פושטת את גלימתי ואתה רק חושף שיניים צהובות בחיוך מפתה ואחר עולה על גב הברדלס." הסמלה נהדרת ומרגשת המתארת את עולמה הפנימי והסוער של אילה.

הספר הזה, הוא כתיבה אישית לא אחידה ברמתה ובעניין שבו, בכך הוא הוא כמו תיבת תכשיטים, בה מעורבים באופן אקלקטי תכשיטי זכוכית, חיקוי חסר ערך, ולעתים מתוכה מנצנצות אבנים טובות, אותן גילתי במהלך קראתי הסלקטיבית, ולכן לספר הזה צריך להתייחס כסיפור אותנטי אותו סיפרה אישה נבונה, רגישה, שוחרת תרבות, שחייה דור אחד לפנינו, חיים סוערים ומטלטלים, האומרת לנו באמצעות ספרה, כך הייתי, כך היינו בניסיון לסיכום חיים כנה ומעניין.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על על גב הברדלס