רומן היסטורי מרתק.
אמי וג'וליה דאונטרי, בנות לאם חד-הורית. מתגוררות בלונדון – הן היו בין הילדים הרבים שפונו מהעיר בתקופת הבליץ, במלחמת העולם השניה.
הן פונו לחבל גלוסטרשייר שבאנגליה, לכפר יפיפה עם אגם וגינת ירק - לביתה של שרלוט, אם האומנה שלהן.
אמי (אמליין), בת החמש–עשרה נהגה לצייר סקיצות של דגמי שמלות כלה.
היא הייתה להוטה לעסוק בכך וכשנקרתה בדרכה הזדמנות, בהחלטה רגעית ובדיעבד, מוטעית,
היא ואחותה הקטנה יצאו שוב ללונדון בדיוק ביום בו החלו ההפצצות על העיר ב-7 בספטמבר 1940.
ההחלטה לחזור לגיחה קצרה שינתה את מסלול חייהן.
יש בספר פיסקה שמרמזת על מהות הסיפור כולו, עמ' 261 : "..כשאתה משתדל בכל כוחותיך להשיג משהו שנדמה לך שאתה חייב להשיג,
והדבר הזה נמצא כמעט בהישג ידך, ואתה מסכן הכול כדי להשיג אותו – ההשתדלות הזו עלולה להוביל אותך ישירות אל חורבן גמור."
הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אמי, עשרות שנים לאחר המלחמה.
הסיפור יפיפה. נקרא בנשימה עצורה ומלמד על התקופה, על אנגליה בתקופת מלה"ע השנייה ועל מבצע פינוי הילדים מהעיר לונדון...
מומלץ בחום.


















