ביקורת ספרותית על אייכמן בירושלים - דוח על הבנאליות של הרוע מאת חנה ארנדט

---

אייכמן בירושלים- דו"ח על הבנאליות של הרוע", נכתב בעקבות המשפט של אייכמן הנאצי ב-1961, שחנה ארנדט סיקרה עבור ה-new-yorker

בית המשפט:
בית-המשפט בירושלים, שהפיק מעל 1,500 מסמכים עודות מהלך המשפט ונערך בתרגום סימולטני לשלל שפות. המשפט נעשה ע"פ החוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם והושפע ממשפטי-נירנברג בסוף המלחמה. אייכמן נלכד ע"י המוסד בארגנטינה שנה לפני, ותוך עשרה ימים הובא לירושלים.
"הקנצלר אדנאואר צפה שהעניין יגרום למבוכה והביע חשש שהמשפט עלול "להעלות מחדש את כול הזוועות" ולעורר גל חדש של רגשות אנטי גרמניים ברחבי העולם, כפי שאכן אירע. (ע"מ 25).
"מר האוזנר, לא נרתעה מהעלאת שורה של אינסופית של עדים שהעידו על דברים שהיו אמנם אכזריים ואמיתיים, אך לא היה בינהם כמעט כול קשר עם מעשי הנאשם והקפידה להתרחק מהנושא הטעון חומר נפץ- מהשותפות לעבירה הכמעט כוללת שנמתחה הרבה מעבר לשורות חברי המפלגה הנאצית. (ע"מ 27).
ד"ר סרוואציוס היה סנגורו של אייכמן, כמובן שאף עו"ד ישראלי לא יכול היה להירתם למשימה.

הנאשם:
אוטו אדולף, בנם של קארל אדולף אייכמן ומריה. הוא אמר שמעולם לא הרג יהודי, קיבל הוראות והיה הורג את אביו-לו נתבקש. אייכמן נולד ב-19 במרץ 1906 באזור הריין. אייכמן היה הראשון מבין ארבעת אחיו שלא סיים בית-ספר, פותר כאיש מכירות של חברת נפט והצטרף למפלגה הנאצית ולס"ס. היו לו שתי מאהבות יהודיות לפני המלחמה.

מומחה לשאלה היהודית:
אייכמן התמנע להיות אחראי להפוך את גרמניה שלפני המלחמה ל"ייודנריין"- נקייה מיהודים. בעזרת עסקנים יהודים ונציגי הישוב בא"י הגה את הסכם הגירה תמורת סחורות גרמניות, או אישור הגירה לאחר הפקעת כול הרכוש תמורת 10 מרק של פליטים יהודיים גרמניים.
""הוא ואנשיו היהודים, כולם "שיתפו פעולה", ובכול פעם שהתעוררו קשיים כלשהם, העסקנים היהודים היו מגיעים אליו בריצה "כדי לשפוך את ליבם", (..) ולבקש את עזרתו. היהודים "השתוקקו" להגר, והוא, אייכמן, היה שם כדי לעזור להם.
ב-1941- הסתיימה ההגירה, והגירושים (למזרח) החלו.

הפתרון הראשון: גירוש:
בין 1941-1937 זכה אייכמן ב-4 קידומים (מדרגת סגן משנה לסרן). לאחר כיבוש צ'כוסלןבקיה ופולין מעל שתים-וחצי מליון יהודין, לאחר 1941 אף אחד כבר לא חשב על הגירה כפויה והחל להתגבש הפיתרון-הסופי.

הפתרון השני: ריכוז:
היטלר,בנאומו בפני הרייגסטאג ב-30 בינואר 1939, "ניבא" כי המלחמה תביא לידי "הכחדת הגזע היהודי באירופה".הוקמו גטאות ומחנות השמדה (אושוויץ). הורגנו יחידות הורף של הצבא שינהגו בטבח היהודים במזרח.

הפתרון הסופי:הרג:
הידריך קיבל מהיטלר את הפקודה להתחיל ב"פתרון הסופי", בהנהגתו החלו מסעות הטבח במזרח.
"בספטמבר 1941, זמן קצר לאחר ביקוריו הרשמיים הראשונים במרכזי ההריגה במזרח, ארגן אייכמן את את המשלוחים ההמוניים הראשונים שלו מגרמניה ומפולין, בהתאןם לבקשה של היטלר, שאמר להימלר לעשות את הרייך "יודנריין" במהירות האפשרית. (ע"מ 103). הוקמו מרכזי ההריגה בגז- באושוויץ, ובחלמנו, במיידנק ובבלזץ', בטרבלינקה, ובסוביבור.

ועידת ואנזה, או פונטיוס פילאטוס:
"בנושא שיתוף הפעולה, לא היה הבדל בין קהילות היהודים המתבוללות מאוד של מרכז אירופה ומערב-אירופה ובין ההמונים דוברי היידיש של המזרח. באמסטרדם כמו בורשה, בברלין כמו בבודפשט, ניתן היה לסמוך על העסקנים היהודים שיערכו רשימות של אנשים ושל רכושם, שיצליחו להשיג כסף מן המגורשים להוצאות מימון גירושם והשמדתם, שיערכו מעקב אחר דירות שיתפנו, שיספקו כוחות שיטור שיסייעו לתפוס את היהודים ויעלו אותם על הרכבות, עד אשר, כמחווה אחרונה, ימסרו באופן מסודר את נכסי הקהילה להחרמה סופית. (ע"מ 127).
"התעכבתי על פרק זה של הסיפור, שהמשפט בירושלים נכשל בהצגתו בפני העולם בממדיו האמיתיים, כיוון שהוא מספק את התובנה הבולטת ביותר אל תוך הטוטאליות של ההתמוטטות המוסרית שהנאצים חוללו בחברה האירופית המהוגנת- לא רק בגרמניה אלא כמעט בכול הארצות, לא רק בקרב הרודפים אלא גם בקרב הקורבנות (ע"מ 135-134).
ארנדט מתארת את ועידת ואנזה- תפקיד אייכמן כנציב הרומי בהחרבת היהודים ותפקיד הוועד היהודי ששיתף פעולה עם הנאצים לדעתה ובדרך ההדגמה הרחבה בספר. נסיונות מרי ללא סיכוי בגטו ורשה והיות היהודים ללא ממשל והגנה כלשהם.

חובותיו של אזרח שומר חוק:
"ההזדמנויות של אייכמן להרגיש כמו פונטיוס פילאטוס היו רבות, וככול שנשקפו החודשים והשנים הוא איבד כליל את הצורך להרגיש בכלל משהו.
(..) כל מה שעשה הוא עשה, למיטב הבנתו, כאזרח שומר חוק. הוא מילא את חובתו, כפי שאמר למשטרה ולבית-המשפט שוב ושוב. (ע"מ 144).
גירושים מן הרייך: גרמניה, אוסטריה והפרוטקטוראט:
אייכמן אחראי במדור IV-B-4
היה אחראי על צווים לגירוש יהודים. בין 1940-1943, מועד מאוחר לדעת היטלר נעשתה גרמניה הנאצית "יודנריין", לאחר 3 שנים של גירוש למזרח ורצח מאורגן.

גירושים ממערב-אירופה-צרפת,בלגיה, הולנד דנמרק, איטליה:
בעוד שבצרפת ואיטליה לא שיתפו פעולה עם הנאצים בשילוח למזרח של יהודיה, בארצות אלה ניצלו רוב היהודים (באיטליה, רק כמה אלפים נרצחו, כעשר-אחוז מקרב תושביה היהודים של איטליה). בדנמרק בעיית היהודים הוגדרה כסוגיה פוליטית ולא הומניטרית. הדנים סירבו לפעול נגד יהודייה, דיווחו ליהודייה על הנעשה ע"י הנאצים ולאחר הפלישה הגרמנית במרוצת המלחמה הבריחו יהודים לשבדיה הניטרלית או שהוסתרו וכך כמעט כול יהודי דנמרק ניצלו. בהולנד ובבלגיה- מדינות קטנות ומתועשות היטב כמעט שלא הוסתרו בהצלחה יהודים ומרבית היהודים בארצות אלה הושמדו.

גירושים מהבלקן: יוגוסלביה, בולגריה, יוון ורומניה:
יוצאת דופן היא בולגריה שלא שיתפה פעולה עם הנאצים, סירבה לגרש יהודים ומרבית יהודייה שרדו. ביוגוסלביה- המדינה החדשה שנוצרה-קרטיה הייתה אנטישמית ושלחה את יהודיה למזרח וכמעט כולם הושמדו, כך גם ביוון שמרבית הקהילה התרכזה בסלוניקי. רומניה שם הייתה קהילה יהודית גדולה, הרומנים היו אנטישמים קיצוניים וטרחו לחסל יהודים עוד לפני שהנאצים שלחו לשם רכבות. לקראת אמצע המלחמה פסקה רומניה לחסל או לגרש את מרבית יהודייה והם נשלחו לא"י (כך שרדו כ250,000 יהודים מרומניה).

גירושים ממרכז-אירופה- הונגריה וסלובקיה:
בשתי המדינות חוסלו כמעט קליל היהודיים. בהונגריה, בקיץ 1944 נשלחו מעל 600,000 יהודיים למחנות ההשמדה במזרח, רק יהדות בודפשט שרדה. כך גם קרה לקהילה הקטנה של יהדות סלובקיה.

מרכזי ההריגה במזרח:
שטחים עלה חולקו לארבעה חלקים, שם הוקמו מחנות ההשמדה, ובמזרח חיסול ממוקד במקום בפוגרומים ומשאיות גז. ארנדט מציינת שבהמשך יועדו לחיסול הפולנים, במסגרת התוכנית "שטח המחייה" לעם הגרמני.

רעיות ועדויות:
מעל ל-50 נציגים לניצולים היו במשפט אייכמן, מרביתם מהמזרח, אך מכול קהילה באו העדויות על מעשי ההשמדה בשואה. הטביעה הרגישה שהעדויות הכרחיות לצורך ראיות למעשי אייכמן.

פסק דין, ערעור והוצאה להורג:
בית המשפט בירושלים מצא את אייכמן אשם במרבית הסעיפים בהם הואשם ופסקו הוצאה להורג. הערעור בבית המשפט העליון היה למעשה ניסוח מחודש של פסק הדין, וכמה ימים אחריו שתה אייכמן חצי בקבוק יין אדום ונתלה למוות.
באפילוג ואחרית דבר מציינת ארנדט את ההבדל בין "מעשי מדינה" ו"פקודות מגבוה". אייכמן לטענתה פעל בהוראות מגבוה ולא במעשי מדינה שגירים.
ארנדט מציינת שצריך להפעיל שיקול דעת וכוח שיפוט עצמי כדי למנועה רשעות בנאלית כפי שביצעה אייכמן בשואה.

קריאת הספר הייתה משמעותית בשבילי בתור דור שלישי שהייה בבית-הספר בטיול לפולין .

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אייכמן בירושלים - דוח על הבנאליות של הרוע